יצחק גוריון
יצחק גוריון (יצחק לבקוביץ) (ט"ז באדר תרנ"ה, מרץ 1895–1971) היה חבר מפלגת אחדות העבודה וההסתדרות הכללית, חבר בברית הבריונים, איש התנועה הרוויזיוניסטית, אחראי על המחלקה המשפטית באצ"ל, סופר ועיתונאי.
קורות חייו
יצחק גוריון נולד בלומזה שבפולין, בנם של מישה בת ניסן נורינסקה ויעקב לבקוביץ. למד ב"חדר" ובישיבות רדזמין וגור. היה חבר חבר בוועדה המארגנת של ארגון "החלוץ". עלה לארץ ישראל באלול תרע"ג 1913 כחלוץ. והיה שומר במושבות הגליל וברחובות. אחרי מלחמת העולם הראשונה, היה פעיל במפלגת אחדות העבודה ובהסתדרות הכללית. כמו כן, היה חבר "ועד קהילת יפו-תל אביב", בשנים 1925–1927.
בשנת 1918 נשא את רבקה (לבית נדבורנה) ולהם נולדה בת: בת-ציון. רבקה נפטרה בתל אביב ב-17 באוגוסט 1921. בשנת 1923 נשא את צפורה (לבית נורינסקה), ולהם נולדו שתי בנות: דרור ונעמה. צפורה נפטרה ב-16 בספטמבר 1956.
בשנת 1929, פרש גוריון מתנועת העבודה והצטרף לתנועה הרוויזיוניסטית. היה ממייסדי הסתדרות העובדים הלאומית, היה חבר הוועד הפועל של הסתדרות העובדים הלאומית וחבר המועצה הארצית שלה. וכן, היה חבר המזכירות הארצית של ארגון עובדי הצה"ר ובית"ר. בראשית שנות השלושים, היה מחברי "ברית הבריונים".[1] החל בפעילותו באצ"ל בשנת 1934, ובה התמיד עד לפירוקו בשנת 1948.
במסגרת פעילותו כאחראי על המחלקה המשפטית של האצ"ל, היה אחראי על הקשר עם עצירי אצ"ל, מרגע מעצרם ועד ליציאתם מהכלא. גוריון עמד בקשר עם עורכי הדין שייצגו את חברי הארגון, והיה בקשר מיוחד עם עורכי הדין מקס זליגמן ומקס קריצמן; בעזרתם היה נכנס לבית הכלא כעוזרם.[2] גוריון היה אחראי על ה"זעקס" – הדואר המחתרתי – אשר באמצעותו נשמר הקשר עם העצירים והאסירים, ובאמצעותו הועבר המידע שהביא לפריצת כלא עכו. גוריון שימש גם קצין קשר של הארגון – היה אחראי על הקשר עם עיתונאים, ראשי עיריות ובעלי תפקידים בועד הלאומי. הוא עמד בקשר אישי כמעט יומומי עם ראש המטה של הארגון, תחילה שלמה (לוי) לב-עמי, ולאחר מעצרו של לב-עמי עם חיים לנדאו, ובמידת הצורך אף עם מנחם בגין.[3] רוב בעלי התפקידים שאיתם עמד גוריון בקשר לא ידעו שהוא מילא תפקיד באצ"ל אלא סברו שהוא בעל קשרים בארגון בגלל שייכותו לתנועה הרוויזיוניסטית.
לצד עבודתו באצ"ל עבד גוריון גם בתנועה הרוויזיוניסטית ב"ועדה לעזרה למשפחות עצורים", אשר פעלה למען העצירים והאסירים הקשורים לתנועה.[4] עבודתו בתנועה הרוויזיוניסטית העניקה כיסוי לפעילותו באצ"ל.
גוריון היה חבר מערכת עיתון "המשקיף" ועורך העיתון בשנים 19390–1940. הוא פרסם בעיתון, באופן מושכל, מידיעותיו על המתרחש בבתי הכלא ובבתי המעצר. כמו כן כתב מאמרים בעתונים: "העם", "חזית העם", "הירדן" ובעתונים שונים בגולה.
שייכותו לתנועה הרוויזיוניסטית הייתה ידועה לבולשת הבריטית בארץ ישראל, ועל כן הוא נעצר פעמים רבות בשנות השלושים ובשנות הארבעים. היכרותו של גוריון את בתי המעצר ובתי הכלא כעציר, הייתה אחת הסיבות לרגישותו הרבה לצורכיהם של האסירים ובני משפחותיהם וליכולתו לנהל את המחלקה המשפטית.
לאחר קום המדינה היה חבר בתנועת החרות, חבר מרכז התנועה עד שנת 1950 וחבר המועצה הארצית שלה. הוא כתב בעיתון "חרות", המשיך את עבודתו בהסתדרות העובדים הלאומית והיה ממקימי סיעת תכלת לבן בהסתדרות הכללית. במקביל, התמסר גוריון לכתיבת ספרי זיכרון על תקופת המנדט הבריטי והמחתרות העבריות.
ספריו
- יצחק גוריון, פרקליטיהם של לוחמי חרות, תל אביב: מכון ז'בוטינסקי, תשל"ג– 1973.
- יצחק גוריון, אריה פוסק: חייו ופועלו, תל אביב: הוועדה להוצאת ספר לזכרו של אריה פוסק ז"ל, תשכ"ז–1967.
- יצחק גוריון, הניצחון עלי גרדום, תל אביב: מכון ז'בוטינסקי, תשכ"ג–1963; (ראה אור גם באנגלית בהוצאת בית"ר, בארצות הברית, וזכה למהדורות אחדות בשנים 1950–1951).
- יצחק גוריון (עורך), ספרית הפלוגות : מחיי העולה הבית"רי בארץ, תל אביב : הנהלת פלוגות עבודה לבית"ר בא"י, תרצ"ג–1933.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "יצחק גוריון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3107
- תיקו של יצחק גוריון בהסתדרות העובדים הלאומית, באתר ארכיון מכון ז'בוטינסקי
הערות שוליים
- ^ ראו: תיק כ 2–14, באתר ארכיון מכון ז'בוטינסקי בתל אביב.
- ^ ראו, למשל: תיק: ח 13 – 2/ 3, באתר ארכיון מכון ז'בוטינסקי בתל אביב.
- ^ ראו: ארכיון מנחם בגין (תיק פ 20 – 9/ 14 בארכיון מכון ז'בוטינסקי בתל אביב), ארכיון מרכז מורשת מנחם בגין בירושלים.
- ^ ראו: תיק: ח 6 – 7/ 1, באתר ארכיון מכון ז'בוטינסקי בתל אביב.
