כאהינה
אל-כאהינה (בערבית: الكاهنة; תעתיק מדויק: אלכאהנה; תרגום לעברית: אישה חוזה) או בערבית צפון אפריקאית מודרנית l-Kahna, ידועה גם כדיחיא או קחיה, הייתה מנהיגה דתית וצבאית של השבט הברברי זנטה במאה ה-7.
כאהינה הובילה את התנגדות השבטים הברברים לכיבוש הערבי של אזור המגרב ואזור אלג'יריה בפרט. כאהינה נולדה ברבע הראשון של המאה ה-7 ומעריכים כי מתה בשנות ה-90 של אותה מאה.
הפולמוס על דתה של כאהינה
שמה האמיתי של כאהינה, ככל הנראה היה דִחְיַה. הכינוי כאהינה ניתן לה על ידי יריביה המוסלמיים בגלל יכולתה האגדית לחזות את העתיד. שם אביה של כאהינה משתנה בהתאם לגרסה של האגדה עליה. גרסה אחת טוענת כי היא בתו של טאבט. על פי גרסה אחרת, שם אביה של כאהינה הוא מתיה[1], ראש שבט ברברי שנקרא ג'רוואה זנטה ואשר נדד באזור הרי האטלס. עדויות אחרות טוענות שכאהינה הייתה יהודיה או שהשבט שלה התייהד. חוקרי היסטוריה של צפון אפריקה חלוקים בדעותיהם על כך.
מוחמד טלבי מציין שהערבים מספרים כי כאהינה לוותה על ידי איקונין, ככל הנראה של מריה ה"קדושה" או "קדוש" נוצרי אחר, אך סביר שלא מדובר במנהג יהודי או אפילו ברברי. רעיון הגיור של בני הג'רוואה נובע מההיסטוריון אבן חלדון אשר מנה שבט זה מבין מספר שבטים שיש אפשרות שהיו מתגיירים. טלבי מציין שאבן חלדון מתייחס לתקופה שקדמה לשליטת הקיסרות הרומית וביזנטית וכי שבטים אלו התנצרו מאוחר יותר.
בקינה יהודית עתיקה מקונסטנטין שבאלג'יריה של ימינו, יש התייחסות למלכה בשם "כּהיא" דווקא בתור מי שהתאכזרה ליהודים.
בני ישורון, אל נא תשכחו את רודפיכם,
את הכשדים, את הקיסר, את הדריינוס ואת כהיא.
ארורה זו, אכזרית הייתה מכל אלה (שקדמו לה) יחד.
היא מסרה את בתולותינו לחייליה
ובדם עוללינו טבלה את רגליה.
ה' יצרה, כדי שנכפר את עוונותינו.
ה' שנא את המענים את עמו.
השיבו לי את בנַי, כדי שיתאבלו עלי,
השארתי אותם בידיה של כהיא.[2]
המחקר העדכני ביותר בנושא הינו של מודראן אשר תומך ומחזק את מסקנותיו של טאלבי.[3]. איבן חלדון מתעד אגדות רבות על כאהינה, רבות מתוכן מתייחסות לשיערה הארוך או להיותה גדולה במידותיה, שתי תכונות המאפיינות מכשפים. כאהינה הייתה ככל הנראה נביאה. היו לה שלושה בנים, סימן מקובל למכשפה באגדות. אגדה נוספת טוענת שבצעירותה היא שיחררה את עמה משלטונו של רודן על ידי כך שנאותה להתחתן איתו ולאחר מכן רצחה אותו בליל חתונתם. מעבר לכך לא ידוע דבר על חייה הפרטיים.
אגדת חייה ומותה של כאהינה
כאהינה ירשה את קוסיילה כמנהיגת השבטים הברברים המתנגדים לצבאות הערביים של בית אומיה. חסן אבן אל-נומאן צעד ממצרים וכבש את העיר הביזנטית קרתגו וערים נוספות. כאשר חיפש אויב נוסף להביס הגיעה אליו השמועה על מלכה חזקה בצפון אפריקה ששמה כאהינה. הוא צעד לקראתה להרי האטלס. הצבאות נפגשו בסמוך למסקיאנה בפרובינציה אום אל-בואג'י של ימינו באלג'יריה.
כאהינה הביסה את חסן אשר ברח והתחפר בקירנאיקה למשך ארבע-חמש שנים. כאהינה הבינה שהאויב היה חזק מדי ועוד ישוב על כן נקטה בטקטיקת אדמה חרוכה אשר לא הפריעה לשבטי ההרים והמדבר אך הרחיקה את תמיכתם של דרי נאות המדבר בה. במקום להתיש את הצבאות הערביים החלטתה קידמה את מפלתה.
חסן שב לבסוף ונעזר בידיעות שקיבל מקצין שבוי שכאהינה אימצה כבן. הוא הביס את כאהינה, ככל הנראה בין סרטיף לטובנה. לפני הקרב, כאהינה חזתה את התוצאה ושלחה את שני בניה הביולוגיים לצבא הערבי תחת חסותו של הבן המאומץ. נאמר כי חסן נתן לאחד מבניה את השליטה בכוחותיו.
מקורות אחדים מספרים שכאהינה מתה מות לוחמים כאשר חרבה בידה והיא נלחמת עם אנשיה. מקורות אחרים גורסים כי היא בלעה רעל והתאבדה על מנת לא להישבות בידי האויב. חלק מהמקורות טוענים שקרב זה התרחש בשנת 693 בעוד שמקורות אחרים טוענים לשנה 697. איבן חלדון טוען שבשנה זו הייתה כאהינה בת 127, דבר שמשמעו שכאהינה נולדה בשנת 566 לספירה. סביר להניח שאמירה זו מוגזמת. לפי מקורות אחרים היה שמה "כאהנה" שמשמעו בערבית "כוהנת" והיא נהרגה בקרב נגד המוסלמים בטברקה על החוף הצפוני של תוניסיה בשנת 702 או 703 לספירה הנוצרית.
במאות מאוחרות יותר, אגדתה של כאהינה שימשה ככלי להעלאת טענות ברבריות באל-אנדלוס כנגד טענות ערביות לגבי עליונות אתנית.
בתקופה המודרנית שימשה אגדתה של כאהינה את כל הגורמים אשר חיו במגרב - קולוניאליסטים צרפתיים, ברברים לאומיים, ערבים לאומיים, ציונים, חוגים פמיניסטיים, ולאומנים מגרבים, כל קבוצה למטרותיה שלה.
האמפיתיאטרון באל ג'ם בעיר אל ג'ם בתוניסיה מכונה "מצודת קהנה", ולפי המסורת המקומית התבצרה בו עם תומכיה משך ארבע שנים.
לקריאה נוספת
- ח. ז. הירשברג, "ה"כאהנה" הברברית", תרביץ (תמוז תשי"ז), עמ' 370-383.
- Hannoum, Abdelmajid. (2001). Post-Colonial Memories: The Legend of the Kahina, a North African Heroine (Studies in African Literature). מסת"ב 0-325-00253-3. This is a study of the legend of the Kahina in the 19th century and later. The first chapter is a detailed critique of how the legend of the Kahina emerged after several transformations from the 9th century to the 14th.
- Modéran, Yves. (2005?). Article on Kahena in vol. 27 of Encyclopédie Berbère, p. 4102-4111. The most recent critical study of the historical sources.
- Talbi, Mohammed. (1971). Un nouveau fragment de l'histoire de l'Occident musulman (62-196/682-812) : l'épopée d'al Kahina. (Cahiers de Tunisie vol. 19 p. 19-52). An important historiographical study.
הערות שוליים
