שביט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף כוכב שביט)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שביט הייל-בופ בשנת 1997
השביט 67P/צ'וריומוב-גרסימנקו כפי שצילמה אותו ב-2014 הגשושית רוזטה המקיפה אותו
דיאגרמת אוילר לסיווג גרמי השמיים במערכת השמש, על שם לאונרד אוילר
הדגמת מסלול טיפוסי של שביט

שביט או כוכב שביטאנגלית: Comet), הוא גוף שמימי קטן הדומה לאסטרואיד, אך מורכב בעיקר מקרח. השביטים נעים סביב השמש במסלולים אליפטיים, לעיתים קרובות עם אקסצנטריות גדולה, כך שמרחקם מהשמש יכול לנוע מיליוני קילומטרים בודדים עד למיליארדי קילומטרים. בהתקרבותם אל השמש חלק מהשביטים יוצרים זנבות באורך מספר קילומטרים הניתנים לתצפית בעין בלתי מזוינת. חקר השביטים הוא חלק ממדעים פלנטריים.

נכון לנובמבר 2021 מוכרים 4,584 שביטים.

הרכב

שביט הוא גוש קרח. הקרח מורכב לרוב ממים קפואים בתוספת גזים קפואים וגרגרי אבק בגדלים שונים, אבנים קטנות וסלעים בגדלים שונים, בעגה קוראים להרכב זה "קרח מלוכלך", להבדיל מקרח נקי, המורכב ממים קפואים, לעיתים בתוספת גזים קפואים.

כששביט נמצא רחוק מהשמש הוא אינו סופג קרינה בכמות מספקת להתכת הקרח ולכן הקרח ושאר המרכיבים קפואים כגוף אחד שמכונה "גרעין השביט". עם ההתקרבות לשמש מתנדף הקרח ונוצרת הילה של גזים שהשתחררו מהגרעין.

גרגרי האבק וחלקי ה"חצץ" שהיו לכודים בקרח משתחררים אף הם, אך גורלם שונה מזה של הגז. הילת השביט עשויה להגיע לקוטר של מאות אלפי ק"מ, אך כמות החומר בה דלילה למדי. הגזים בהילה נדחפים מכיווּן השמש והלאה, בגלל רוח השמש. כך נוצר זנב השביט מהחומר שנפלט לתוך ההילה. החלקים המוצקים נזרקים מגרעין השביט במהירות של עשרות מטרים לשנייה ויוצרים זנב שני, שמושפע מקרינת השמש באופן שונה מהגזים, לכן יש שביטים שלהם זוג של זנבות.

השביט מורכב משלושה חלקים עיקריים:

  • גרעין העשוי חומר קפוא (קרח, פחמן חד-חמצני ומתאן), אבק וסלעים מתכתיים, ומגיע לקוטר שבין ק"מ ספורים למאה ק"מ.
  • קומה, שהיא ענן גזי המרחף סביב הגרעין ויוצר הילה. קוטר הקומה יכול להגיע ל-100,000 ק"מ.
  • זנב שהוא החלק המוכר ביותר של השביט, המורכב משלושה רכיבים הנוצרים מהקומה: זנב יונים חשמליים, זנב אבק וזנב גזי.

היווצרות

במערכת השמש שלנו מרוכזים השביטים בעיקר בשני אתרים: חגורת קויפר המצויה מעבר לפלוטו ועננת אורט המקיפה את כל מערכת השמש. לעיתים, השפעת כוח הכבידה של השמש או אחד מגרמי השמים מנתקת את אחד השביטים ממקומו והוא נסחף לכוון השמש אותה הוא מתחיל להקיף.

כשהשביט רחוק מהשמש הוא רק "כדור שלג עמום". כמות הקרינה שמגיעה אליו מהשמש מזערית ואינה מספיקה על מנת להתיך את הקרח. מאחר שהשביט מקבל מעט קרינה הוא מחזיר מעט קרינה, ולכן נראה עמום. ככל שהוא מתקרב אל השמש ומקבל קרינה חזקה יותר, הוא הופך לפעיל יותר והקרח שעל פניו מתחיל להמריא - הוא הופך מקרח ישר לגז. השביט מגדל זנב, אותו ניתן לראות נמתח בכיוון המנוגד לכיוון השמש. למעשה לשביט יש שני זנבות: זנב אחד לבן ובולט שעשוי מחלקיקי אבק, והשני כחלחל שהוא זנב הפלזמה של השביט שנוצר מתגובה בין רוח השמש ויונים קלים שנפלטים מהשביט. זנב האבק יכול להגיע לאורך של 10 מיליון ק"מ וזנב היונים לאורך של 100 מיליון ק"מ. לאחר כ-500 סיבובים סביב השמש כמעט כל מעטפת הקומה נפרדת מהשביט ונשאר רק כדור הדומה יותר לאסטרואיד. חלק משביטים אלו מתנגשים באסטרואידים אחרים או מאבדים את מסלולם ויוצאים ממערכת השמש ולא חוזרים.

השמש מאירה את זנב וקומת השביט בצורה מרהיבה כאשר הוא מתקרב אל השמש.

בתרבות האנושית

לכוכבי השביט נקשרו אמונות שונות.

בעבר, לא ידעו בני אדם את מקורם של כוכבי השביט, ולכן הופעתו הפתאומית של השביט והיעלמותו המהירה הטילו אימה על האדם ונחשבו לאות מבשר רעות. לפני כ-300 שנים, חקר אסטרונום אנגלי, אדמונד האלי, מסמכים שתיארו כוכבי שביט שנצפו. הוא מצא שכל 76-74 שנים בקירוב עובר כוכב שביט בחלק מסוים של השמים. היילי החליט שכוכב זה הוא כוכב שביט יחידי, שהגיע אל קרבת השמש במחזוריות של 74-76 שנה. הוא טען, כי כוכב השביט ישוב ב-1758, ויעבור באותו אזור בשמים. בשנת 1758, האלי כבר לא היה בין החיים, אולם כוכב השביט שב, ממש לפי תחזיתו של האלי. מסיבה זו הוא כונה "שביט האלי".

ביהדות

יוסף בן מתיתיהו מתאר כוכב-שביט שלדעתו היה "אות אלוקים" המבשר את חורבן בית המקדש[1].

השם העברי "שביט" ניתן לגופים שמימיים אלה, ככל הנראה, בשל הדמיון שמצאו חכמינו בין ה"זנב הארוך" שלהם לענף דק, אשר נקרא בעברית מקראית ובלשון חז"ל "שבט"[2]:

... ורש"י פירש, "כוכב היורה כחץ ברקים ממקום למקום וארך כשבט שהוא יורה ונראה כמי שפותח רקיע", ר"ל מטאורים. ובאופן דומה לזה פרש "הערוך" "הכוכב הנראה בשמים מנתר ממקום למקום כאדם השובט בשבט ומורידו על התינוק שמתרה בו, לפיכך נקרא שביט...

בהלכה

ערך מורחב – ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם#הברכה על ראיית כוכב שביט

חכמים תקנו ברכות לרואה תופעות טבע חריגות, ובין היתר שביט, כמובא במשנה תורה לרמב"ם:

עַל הָרוּחוֹת שֶׁנָּשְׁבוּ בְּזַעַף, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל קוֹל הַהֲבָרָה שֶׁתִּשָּׁמַע בָּאָרֶץ כְּמוֹ רֵחַיִם גְּדוֹלִים, וְעַל הָאוֹר שֶׁבָּאַוֵּיר שֶׁיֵּרָאוּ כְּאִלּוּ הֶן כּוֹכָבִים נוֹפְלִים וְרָצִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אוֹ כְּמוֹ כּוֹכָבִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן זָנָב--עַל כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁכּוֹחוֹ מָלֵא עוֹלָם; וְאִם רָצָה--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית.

משנה תורה, הלכות ברכות, פרק י' הלכה י"ז

להלכה נפסק שאפשר לברך את אחת משתי הברכות עושה מעשה בראשית או שכוחו וגבורתו מלא עולם.

נחיתה על שביט

ב-12 בנובמבר 2014 נחתה בהצלחה לראשונה הנחתת פיליי של סוכנות החלל האירופאית על כוכב השביט צ'ריומוב-גרסימנקו. התוכנית להנחית נחתת על שביט נהגתה לפני 25 שנה על ידי קבוצת חוקרי שביטים ובהם פרופ' עקיבא בר-נון מהחוג למדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב.

הגשושית רוזטה ובה הנחתת פיליי שוגרה ב-2004. בתחילת השנה התעוררה רוזטה ממצב שינה וחיסכון באנרגיה שנמשך כשלוש שנים. לפני שנכנסה למסלול סביב השביט, רוזטה צילמה אותו ומהצילומים שהגיעו לכדור הארץ התברר כי השביט מורכב משני חלקים המחוברים במעין "צוואר" צר, תופעה שהקנתה לו את הכינוי "ברווז". ב-6 באוגוסט 2014, אחרי מרדף ושינויי מסלול, נכנסה רוזטה למסלול סביב השביט. לאחר חודשיים ניתקה פיליי מרוזטה וירדה 22 קילומטרים כדי לנחות ולעגון על פני השביט. המדענים מקווים לקבל הצצה לקפסולת זמן אסטרונומית שנשמרה במשך אלפי שנים ולקבל רמזים לימי בראשית, מהתקופה בה נוצרה מערכת השמש.

לקריאה נוספת והעשרה

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36477806שביט