ירחי מאדים

למאדים ישנם שני ירחים: פובוס ודימוס.^[1] הם התגלו על ידי האסטרונום האמריקאי אסף הול באוגוסט 1877^[2] ונקראים על שם התאומים המיתולוגיים היווניים פובוס (פחד ובהלה) ודימוס (אימה) שליוו את אביהם ארס (מרס במיתולוגיה הרומית, ומכאן שמו האנגלי של כוכב הלכת) לקרב.

בהשוואה לירח של כדור הארץ, הירחים פובוס ודימוס קטנים מאוד. קוטרו של פובוס הוא 22.2 ק"מ והוא בעל מסה של 1.08 × 10^16ק"ג, וקוטרו של דימוס הוא 12.6 ק"מ, ומסתו 1.5 × 10^15 ק"ג. פובוס מקיף את מאדים קרוב יותר, עם ציר חצי ראשי של 9,377 קילומטרים (5,827 מיל) ותקופת מסלול של 7.66 שעות, ודימוס מקיף היקף רחוק יותר, עם ציר חצי ראשי של 23,460 קילומטרים (14,580 מיל) ותקופת מסלול של 30.35 שעות.

שתי השערות עיקריות הועלו בנוגע למקור הירחים: הראשונה מציעה שמקורם במאדים עצמו, אולי מאירוע פגיעה ענק, אשר הוצע כי יצר את הדיכוטומיה של מאדים ואת אגן בוריאליס. השנייה מציעה שמדובר באסטרואידים שנלכדו. שתי ההשערות תואמות את הנתונים הנוכחיים, אם כי משימות עתידיות להחזרת דגימות עשויות להכריע איזו מההשערות נכונה.^[3]

מבט מהמעבדה לחקר המאדים על ירחי מאדים: פובוס חולף מול דיימוס – בזמן אמת (וידאו-גיף, 1 באוגוסט 2013)

מאפיינים

הדמיית תנועתם של פובוס ודימוס סביב כוכב מאדים.

גודלם המשוער של ירחי מאדים, דימוס, פובוס והירח, כפי שנצפו מפני השטח של כוכבי הלכת שלהם (ירחי מאדים צולמו על ידי רכב החלל קיוריוסיטי, 1 באוגוסט 2013)

אם מסתכלים על פובוס מפני השטח של מאדים, ליד קו המשווה שלו, במצב מלא הוא ייראה כשליש מגודלו של ירח מלא על כדור הארץ. קוטרו הזוויתי נע בין 8 רגל (בקוטר עולה) ל-12 רגל (מעל פני השטח). בשל מסלולו הצפוף, הוא ייראה קטן יותר כאשר הצופה רחוק יותר מקו המשווה של מאדים, והוא ישקע לחלוטין מתחת לאופק ככל שהצופה מתקרב לקטבים. לכן פובוס אינו נראה מכיפות הקרח הקוטביות של מאדים. לעומתו, דימוס ייראה יותר כמו כוכב לכת בהיר (מעט גדול יותר מאיך שנוגה נראית מכדור הארץ) עבור צופה על מאדים. קוטרו הזוויתי הוא כ-2 רגל. לעומת זאת, קוטר השמש הזוויתי כפי שנראה ממאדים הוא כ-21 רגל. לכן אין ליקויי חמה מלאים על מאדים, שכן הירחים קטנים מדי מכדי לכסות את השמש לחלוטין. לעומת זאת, ליקויי ירח מלאים של פובוס מתרחשים כמעט מדי לילה.^[4]

תנועותיהם של פובוס ודימוס נראות שונות מאוד מזו של ירח כדור הארץ. פובוס המהיר עולה במערב, שוקע במזרח, ועולה שוב תוך אחת עשרה שעות בלבד, בעוד שדימוס, שנמצא ממש מחוץ למסלול סינכרוני, עולה במזרח באיטיות רבה. משום כך, למרות מסלולו בן 30 השעות, לוקח לו 2.7 ימים לשקוע במערב.

בשני הירחים מתקיימת תופעת נעילת גאות, כלומר הם תמיד מציגים את אותו הצד כלפי מאדים. מכיוון שפובוס מקיף את מאדים מהר יותר מכוכב הלכת עצמו, כוחות הגאות והשפל מקטינים באיטיות אך בהתמדה את רדיוס המסלול שלו. בשלב מסוים בעתיד, כאשר הוא ייכנס לגבול רוש, פובוס יישבר על ידי כוחות הגאות והשפל הללו ויתנגש במאדים או ייצור טבעת.^[5] מספר שרשראות של מכתשים על פני מאדים, הנוטות רחוק יותר מקו המשווה ככל שגילן עולה, מצביעות על כך שייתכן שהיו ירחים קטנים אחרים שסבלו אף הם מהגורל הצפוי לפובוס, וכי הקרום של מאדים בכללותו השתנה בין אירועים אלה.^[6] דימוס, לעומת זאת, רחוק מספיק כך שמסלולו מקבל דחיפה איטית במקום זאת,^[7] בדומה לירח של כדור הארץ.

פרטי המסלול

	שם והגייה		קוטר (בק"מ)	שטח (בקמ"ר)	מסה (בק"ג)	חצי-ראשי ציר (ק"מ)	משך הקפה (בשעות)	זריחת ירח ממוצעת (בשעות)	נטייה (°)
I	פובוס	/ˈ foʊ b ə s / FOH בס	22.2 קילומטרים (13.8 מיל) (27×21.6×18.8 ק"מ)	1,548 קמ"ר	10.7 ×	9,377 קילומטרים (5,827 מיל)	7.66	11.12 שעות (0.463 ימים)
II	דימוס	/ ˈd aɪməs / DY מס	12.6 קילומטרים (7.8 מיל) (10×12×16 ק"מ)	483 קמ"ר	1.5 ×	23,460 קילומטרים (14,580 מיל)	30.31	131 שעות (5.44 ימים)	0.00033	0.93
הגדלים היחסיים והמרחק בין מאדים, פובוס ודימוס, בקנה מידה (טען את התמונה בגודל מלא כדי לראות את שני הירחים של מאדים.)

ב-5 במרץ 2024 נאס"א פרסמה תמונות של מעברים של הירח דימוס, הירח פובוס וכוכב הלכת מרקורי כפי שנצפו על ידי רובר "פרסברנס" על כוכב הלכת מאדים.

גילוי הירחים

בספר מסעי גוליבר, במסע השלישי ללפוטה, נחזה גילוי ירחי מאדים ומסלולם, לפני שגילו אותם במציאות. בעקבות זאת, המכתש הקטן יותר (בקוטר 2 ק"מ) שנמצא בתוך מכתש סטיקני (המכתש הגדול ביותר על פובוס) ונובע מהתנגשות יותר מאוחרת, קיבל בשנת 2006 את השם לימטוק (Limtoc), על שם דמות מהספר.^[8]

תקופה ארוכה חיפש האסטרונום האמריקני אסף הול את ירחיו של מאדים, וכבר היה מוכן לוותר, אך אשתו אנג'לין סטיקני עודדה אותו להמשיך לחפש,^[9] עד שב-11 באוגוסט 1877 הוא גילה את פובוס, ולאחר מספר ימים את דימוס.^[10]^[11]^[12]