כיבוס (הלכה)

כיבוס
(מקורות עיקריים)

סבונית השדה, צמח המזוהה לפי חוקרים שונים כאחד מהסממנים שמשמשים לכביסה על פי חז"ל
סבונית השדה, צמח המזוהה לפי חוקרים שונים כאחד מהסממנים שמשמשים לכביסה על פי חז"ל
מקרא	ספר ויקרא, פרק ו', פסוקים י"ז-כ"א פרק י"ג, פסוקים מ"ז-נ"ו
משנה	מסכת נדה, פרק ח', משנה ו' ו-פרק ט', משנה ו'
תלמוד בבלי	מסכת נדה, דף ס"ב עמוד ב', מסכת סנהדרין, דף מ"ט עמוד ב'
משנה תורה	הלכות מעשה הקרבנות, פרק ח', הלכה י'

בהלכה, ישנם כמה מקרים בהם ישנה חובת כיבוס בגד לצורך הסרת כתם. תהליך הכיבוס כולל שימוש בשבעה חומרי ניקוי.

בהלכות נידה

תהליך הכיבוס מוזכר במשנה לראשונה בהקשר לדיני נדה כפי שנמסרו מדור לדור. לפי דעת רש"י. מדובר בתהליך שבו בודקים כתם מסויים אם הוא כתם האוסר את האשה והמטיל עליה טומאת נדה או שמא מדובר בכתם כתוצאה ממגע בצבע, ואם הכתם עבר לאחר או במהלך תהליך זה - סימן הוא שהכתם הוא כתם טמא ומטמא. אם לא - הכתם טהור. לפי דעת התוספות מדובר בתהליך לטהר בגד מטומאת בגדים, ואם הכתם לא עבר לאחר תהליך כיבוס זה - הבגד טהור, מכיון שהכתם אינו נחשב שוב כישות עצמאית אלא כחלק מהבגד.

שִׁבְעָה סַמָּנִין מַעֲבִירִין עַל הַכֶּתֶם, רֹק תָּפֵל, וּמֵי גְרִיסִין, וּמֵי רַגְלַיִם, וְנֶתֶר, וּבוֹרִית, קְמוֹנְיָא, וְאַשְׁלָג

— משנה, מסכת נדה, פרק ט', משנה ז'

המשנה מוסיפה לפרט במהות שלושה חומרים מתוך השבעה:

• אֵיזֶהוּ רֹק תָּפֵל, כֹּל שֶׁלֹּא טָעַם כְּלוּם. מפרש הרמב"ם, כי נדרשים לכך שלושה תנאים: 1) האדם לא אכל מאום באותו יום, מתחילת הלילה. 2) האדם ישן לכל הפחות בחצי השני של הלילה עד עלות השחר. 3) הרוק יצא מפיו במהלך שלושת השעות הראשונות של היום, לפני שאכל דבר כל שהוא. רק במקרה כזה נחשב הרוק לרוק תפל, כלומר רוק שכולו חומר טבעי ללא תערובת של אוכל.
• מֵי גְרִיסִין, לְעִיסַת גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל, חֲלוּקַת נָפֶשׁ. - מפרש הרמב"ם, שילעוס את גריסי הפול, ובשעת הלעיסה יפריש רוק רב מפיו, ולאחר שרוב זה מוצה יחד עם הגריסים, יש לו את ההגדרה של "מי גריסים".
• מֵי רַגְלַיִם, שֶׁהֶחְמִיצוּ. - שתן שעברו שלושה ימים מיציאתו מהגוף.

חכמי הגמרא דנו ארוכות כיצד לזהות את שאר החומרים שהוזכרו במשנה. בנוגע לבורית, שמשמע במשנה שמדובר בצמח שחלים עליו דיני שמיטה, מסיקה הגמרא כי הוא מין צמח הנקרא "אהלא", אותו יש המזהים (על פי תרגומו של רש"י) לסבונית השדה (שידוע במסורת כצמח מחטא). הקמוניא הוא עשב שנקרא בזמנם "שלוף דוץ", והאשלג הוא מינרל הנמצא בין מחצבי מרגליות שבאדמה, ושמוציאים אותו באמצעות מסמר.

יש לשפשף שלש פעמים את הבגד עם כל החומרים, כדרך שמכבסים בגדים.

במקדש

ערך מורחב – מצוות כיבוס דם חטאת

בתורה נאמר כי במקרה שחלק מדם של קרבן חטאת ניתז על בגד - יש לכבסו בתוך מחיצות העזרה:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת... כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ

— ספר ויקרא, פרק ו', פסוק י"ז - כ"א

.

תהליך הכיבוס זהה לזה של כיבוס כתם נידה, אולם לדעת הרמב"ם לא נעשה שימוש במי רגלים, בגלל האיסור להכניסם לעזרה

בנגעי בגדים

כאשר מופיע נגע צרעת על בגד, העשוי מצמר, מפשתן או מעור. (בצבע כתם ירוק כהה או אדום כהה) יש לסמן את גבולותיו ולבודקו לאחר שבוע:

• אם הנגע פשה (התרחב) מעבר לגודלו הראשוני, הבגד נחשב טמא ודינו שריפה.
• אם הנגע לא פשה, יש לכבס את הבגד. בתהליך כיבוס השווה לזה של כיבוס בגד שניתז עליו דם חטאת, ואז:

אם לאחר שבוע - הנגע לא סר מן הבגד, אף אם לא פשה, יש לשרוף את הבגד. אך אם לאחר שבוע רואה הכהן צבע הנגע כהה מלובנו, קובע הכהן שהוא טהור, אך עליו לקרוע את הנגע מהבגד ושאר הבגד טהור.