כיכר אל-מנארה
כיכר אל-מנארה (הכתיב הרווח בעברית: כיכר מנרה; בערבית: ميدان المنارة) היא כיכר עירונית במרכז העיר רמאללה, מרכזה השלטוני והבירה בפועל של הרשות הפלסטינית. נחשבת לאחד השטחים הציבוריים המפורסמים ביותר בשטחי הרשות, ומשמשת גם להפגנות ואירועים.
היסטוריה
השטח שבו ממוקמת כיכר אל-מנארה היה עד סוף המאה ה-19 חלק מדרך העפר שבין רמאללה לאל-בירה הסמוכה. בראשית המאה ה-20, עם עליית חשיבותה של העיר בעקבות הפיכתה בידי השלטון העות'מאני למרכז מנהלי מקומי בשנת 1902, עברה הדרך החדשה שחיברה את שכם עם ירושלים דרך כיכר אל-מנארה, ובניין הסראיה הוקם בקרבת מקום לכיכר.
ב-1918 הגדיר המנדט הבריטי את רמאללה כבירת אזור מנהלי משלה. ב-1935 חוברו רמאללה ואל-בירה לרשת החשמל, והשנאי הראשי שהונח על הדרך המחברת את שתי הערים כונה 'אל-מנארה', המגדלור.
במהלך המרד הערבי (1936–1939) בנו הבריטים את המוקטעה ובית כלא במרחק כ-800 מטרים מן הכיכר. הכבישים המובילים לכיכר הורחבו כך שיתאימו למוקטעה והתשתיות שופרו.
ב-1951 תחת השלטון הירדני, הוחלף עמוד החשמל, 'המגדלור', באנדרטה ובה חמישה אריות על עמוד אבן, האריות נועדו לייצג את חמש המשפחות המייסדות של רמאללה, כולן צאצאי משפחת ראשיד אל-חדאדין שנדדה לרמאללה מירדן במאה ה-16.
מיד לאחר כיבוש רמאללה במלחמת ששת הימים-1967 הדיחה ישראל את חברי העירייה וענייני המחוז כולו הוכפפו לפיקוח הממשל הצבאי. ב-1982, צו של משה ביטון, ששימש ראש עיריית רמאללה[1], הורה להרוס את הכיכר, והאנדרטה אוחסנה במחסני העירייה.
במהלך האינתיפאדה הראשונה ועד לעזיבת הצבא הישראלי ב-1993 במסגרת הסכמי אוסלו, שימשה הכיכר מוקד להפגנות ולחיכוך בין האוכלוסייה לחיילי צה"ל.
לאחר כינון הרשות הפלסטינית נבנתה הכיכר מחדש, והאנדרטה הושבה על מעגל תנועה במרכז הכיכר. במשך השנים גדלה תנועת הרכבים ברמאללה והכיכר שופצה מספר פעמים. ב-1999 מינתה עיריית רמאללה אדריכל בריטי לבנות את האנדרטה מחדש ברוח התכנון המקורי, כך שתייצג שלוש משפחות נוספות. בראש האנדרטה הוצב זרקור המכוון לשמים ואורו עשוי להגיע לכ-10 קילומטרים. העבודה על האנדרטה הסתיימה ביולי 2000 והיא הוצבה במקומה.
הכיכר ממשיכה לשמש מוקד להפגנות, הן כנגד ישראל והן כנגד ההנהגה הפלסטינית. בתקופת האינתיפאדה השנייה הוצא להורג ביריה חשוד בשיתוף פעולה עם ישראל במרכז הכיכר. וכן התרחשו בה אירועי טרור, כשאחד הבולטים היה התעללות בגופות חיילי צה"ל שנרצחו בלינץ'. המשטרה הפלסטינית מפזרת לעיתים את ההפגנות בכיכר (כך בתקופת ועידת אנאפוליס), ולעיתים תוחמת אותן כך שיתרכזו בכיכר ולא יגלשו למקומות אחרים (כך בתקופת מבצע צוק איתן).
קישורים חיצוניים
- Adania Shibli, Al-Manara Square: Monumental Architecture and Power, The Jerusalem Quarterly, Spring, 2006.
הערות שוליים
- ^ כותרת ראשית, 12 בינואר 1983 עמ' 16.
