קרב פאלז
 | ||||||||||||||||||
| טנק קרומוול בריטי וג'יפ וויליס חולפים על פני תותח נ"ט גרמני נטוש במהלך מבצע סיכום | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה בנורמנדי | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 12 באוגוסט 1944 – 21 באוגוסט 1944 (10 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | נורמנדי, צרפת | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מכריע לבעלות הברית | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
הקרב בכיס פאלז, שנערך בין 12 ל־21 באוגוסט 1944, היה קרב מכריע במסגרת המערכה בחזית המערבית במלחמת העולם השנייה, שהביא לסיום המערכה על נורמנדי. הקרב נקרא על שם המבלט שנוצר מסביב לעיירה הצרפתית פאלז (Falaise), בו כותרה קבוצת ארמיות B הגרמנית – אשר הורכבה מארמיית הפאנצר החמישית והארמייה השביעית – על ידי כוחות בעלות הברית המערביות. הקרב הסתיים בהשמדת עיקר כוחו של הצבא הגרמני מערבית לנהר סן ואיפשר לבעלות הברית להשלים תוך זמן קצר את שחרור צרפת כולה.
לאחר הצלחת מבצע קוברה (פריצת הכוחות האמריקאים מראש הגשר בנורמנדי), התקדמה הארמייה השלישית בפיקוד גנרל ג'ורג' פטון במהירות לכיוון דרום ודרום־מזרח. פילדמרשל גינתר פון קלוגה, מפקד הכוחות הגרמניים במערב אירופה, הבין שכוחותיו אינם מספיקים להתמודד עם ההתקדמות האמריקאית יחד עם המתקפה הבריטית־קנדית דרומית לקאן, ולכן ביקש מהיטלר אישור לסגת מחצי האי נורמנדי, ולהיערך להגנה על קו נהר סן. אולם האחרון סרב, ובמקום זאת, הורה לו לבצע מתקפת נגד באזור מורטיין, במטרה לנתק ולהשמיד את כוחות החלוץ של פטון. המתקפה, אשר בוצעה על ידי ארבע דיוויזיות פאנצר הסתיימה בכישלון, הרבה הודות לשליטה האווירית המוחלטת של בעלות הברית.
מפקד כוחות בעלות הברית בצרפת, גנרל מונטגומרי, שהבחין בהזדמנות שנוצרה לכתר את כוחות הציר בנורמנדיה, הורה ב־8 באוגוסט לכוחות האמריקאים לפנות לכיוון צפון־מזרח במטרה לכתר את שארית כוחות הגרמניים באזור פאלז־שמבואה בשיתוף פעולה עם הכוחות הבריטים־קנדיים, שיתקפו לכיוון דרום־מזרח מאזור קאן. ב־19 באוגוסט נפגשו כוחות בעלות הברית בשמבואה, והיו קרובים מאוד להשלמת כיתור הכוחות הגרמניים. אולם כוחות השריון הגרמניים הצליחו לפרוץ פערים בטבעת הכיתור של בעלות הברית, שעדיין לא הושלמה, ואיפשרו לחלק מהיחידות שנלכדו בכיס פאלז להיחלץ מהכיתור, תוך שהם נוטשים מאחור את מרבית ציודן הכבד.
בערבו של 21 באוגוסט הושלם סופית כיתור הכיס, בו נלכדו 40–50 אלף חיילים גרמנים. על אף שמספר ניכר של חיילים גרמנים הצליחו להימלט מהכיס, ספג הצבא הגרמני אבדות כבדות מאוד בנפש ובציוד צבאי במהלך הלחימה סביב כיס פאלז ובמהלך חיסול הכיס. יומיים לאחר חיסול כיס פאלז שוחררה פריז, וב־30 באוגוסט נסוגו שרידי הצבא הגרמני אל מעבר לנהר סן.
רקע
היעדים הראשוניים של בעלות הברית במסגרת מבצע אוברלורד, כללו את תפיסת נמל שרבור (Cherbourg) וכיבוש האזור המשתרע סביב העיר ההיסטורית קן באגף המזרחי של ראש הגשר בנורמנדי. אולם הניסיון להרחיב את ראש הגשר במהירות נתקל בהתנגדות עיקשת מצד המגינים הגרמניים, שתוגברו על ידי כוחות עתודה, וניצלו היטב את פני הקרקע באזור הבוקאז'. בנוסף לכך פגע מזג האוויר הקשה בתעלה האנגלית בהזרמת האספקה והתגבורות לכוחות בעלות הברית בצרפת. שרבור נפלה לידי הקורפוס ה־7 האמריקאי רק ב־27 ביוני, ואילו כיבוש קאן הושלם סופית רק ב־21 ביולי, לאחר מספר התקפות כושלות של הכוחות הבריטים־קנדים.
גנרל מונטגומרי, מפקד כוחות הקרקע של בעלות הברית בצרפת, רצה למשוך את רוב הכוחות הגרמנים בנורמנדי לגזרה הבריטית־קנדית, כדי להחליש את הכוחות שהגנו על הגזרה האמריקאית בצפון־מערב נורמנדי (חצי האי קוטנטן). ב־25 ביולי, שעה שמרבית כוחות השריון הגרמניים התרכזו באזור קאן, פתח הגנרל עומאר בראדלי, מפקד קבוצת הארמיות ה־12, במבצע קוברה. הארמייה הראשונה הבקיעה את קווי ההגנה החלשים של הגרמנים באזור סן־לו ובתום היום השלישי למבצע התקדמה למרחק 24 קילומטרים במספר אזורים. ב־30 ביולי נכבשה אברנש, בבסיס חצי האי קונטנטן. האגף הגרמני השמאלי התמוטט לחלוטין, ובתוך 24 שעות שטף הקורפוס ה־8 מהארמייה השלישית של פטון את חבל ברטאן כמעט ללא התנגדות.
מבצע ליטיך
התקדמות האמריקאים הייתה מהירה ביותר, וב־8 באוגוסט נפלה לידיהם לה־מאן. לאחר 'מבצע קוברה' והתקדמות הכוחות הבריטים־קנדים באזור קאן, הצבא הגרמני שנותר בנורמנדי היה במצב כה קשה, עד כי לדברי החוקר הבריטי מקס הייסטינגס "רק מעט לוחמי אס.אס פנאטים עוד האמינו כי ניתן למנוע שם תבוסה". בחזית המזרחית יצאה לדרך מתקפת הקיץ הסובייטית, מבצע בגרטיון, ועימה אבדה התקווה להעביר תגבורות מחזית זו למערב. היטלר סירב להורות לשארית חיילותיו בנורמנדי לסגת, ובמקום זאת פקד על פון קלוגה להנחית התקפת נגד מיידית עם ארמיית הפאנצר החמישית בין מורטיין לאברנש במטרה לפרוץ אל חופו המערבי של חצי האי קוטנטן, לנתק את כוחותיו של פטון בברטאן ולהשמידם.
היטלר דרש מפון קלוגה לתקוף עם שמונה דיוויזיות פאנצר (שריון) מתוך העשר שעמדו לרשותו, אולם בפועל רק ארבע דיוויזיות פאנצר (מתוכן אחת עם סד"כ חסר) השתתפו במתקפה, משום ששאר הדיוויזיות רותקו למגננה. המתקפה, שכונתה "מבצע ליטיך" (שמה הגרמני של העיר לייז'), נפתחה ב־7 באוגוסט חרף תלונות המפקדים הגרמנים כי אין ברשותם משאבים מספקים למתקפה. בעלות הברית שיירטו את דבר המתקפה בעזרת האולטרה היו מוכנות, ואף שהקרבות נמשכו עד 13 באוגוסט, מבצע לוטיך הסתיים בעצם בתוך 24 שעות. כעת, לאחר שמרבית יחידותיו המובחרות של פון קלוגה הושמדו וכל החזית בנורמנדי הייתה על סף קריסה, הצהיר הגנרל בראדלי: "זוהי הזדמנות המגיעה למפקד פעם במאה. אנחנו עומדים לחסל ארמייה שלמה ולהתקדם כל הדרך מכאן ועד לגבול הגרמני".
מבצע סיכום
כדי לזרז את הקריסה הגרמנית ולסגור את נתיב הנסיגה של הכוחות הנלחמים בבריטים ובאמריקאים מערבה, השטח הגבוה צפונית לעיירה פאלז הפך למטרה של הארמייה הקנדית הראשונה. מפקדה של הארמייה, הגנרל הארי קריראר תכנן יחד עם מפקד הקורפוס הקנדי ה־2 הגנרל גאי סימונדס לפתוח במתקפה אנגלו־קנדית תחת שם הקוד "מבצע סיכום" (Operation Totalize). המתקפה החלה בערבו של 7 באוגוסט, לאחר הפצצות אוויריות של חיל האוויר הבריטי. 76 תותחים מתנייעים שהוסבו לנשיאת חיילי רגלים הובילו את הכוח הקדמי. מולם עמדה דיוויזיית פאנצר אס אס היטלריוגנד בפיקודו של קורט מאייר, מתוגברת בטנקים מגדוד השריון הכבד ה־101 של האס אס ושארית הדיוויזיה ה־89. ב־9 באוגוסט המתקפה החלה לאבד מומנטום בעקבות התנגדות גרמנית עיקשת ויכולת לחימה עלובה של הקנדים, שהובילו לאבדות כבדות בקרב הדיוויזיה הקנדית ה־4 והדיוויזיה הפולנית המשוריינת ה־1. ב־10 באוגוסט הגיעו הכוחות האנגלו־קנדים לגבעה 195 צפונית לפאלז, אולם נבלמו בפאתי העיר. למחרת היום הוציא הגנרל סימונדס את דיוויזיות השריון החבולות שלו מהקו והחליפם ביחידות חי"ר, ובכך סיים את המתקפה.
הקרב
מונטגומרי, שעדיין ציפה מפון קלוגה שיסיג את כוחותיו מהלולאה המתהדקת עליו, תכנן לבצע תנועת כיתור ארוכה, במהלכה הבריטים והקנדים יפנו שמאלה מפאלז לעבר נהר סן בעוד הארמייה השלישית האמריקאית תחסום את נתיב הנסיגה שבין הסן לנהר לואר, תוך שהיא לוכדת את יתרת הכוחות הגרמנים במערב צרפת. אולם בשיחת טלפון שנערכה ב־8 באוגוסט הציע מפקד חיל המשלוח של בעלות הברית, הגנרל אייזנהאואר לבצע תנועת כיתור קצרה יותר סביב העיירה ארז'נטן. הצעה זו עוררה חששות אצל מונטגומרי ופטון; אם בעלות הברית לא יכבשו את ארז'נטן, אלנסון ופאלז במהרה, חלק ניכר מכוחותיו של פון קלוגה יוכלו להימלט מידיהם. מונטגומרי, שהאמין כי תמיד יוכל לחזור לתוכניתו המקורית במידת הצורך, הסכים להצעה האמריקאית.
התקדמות ראשונית
הארמייה השלישית של פטון אשר התקדמה מצפון כדי ליצור את אחת מזרועות הכיתור השיגה התקדמות ראשונית טובה. ב־12 באוגוסט נכבשה אלנסון, ולמחרת היום הדיוויזיה המשוריינת ה־5 האמריקאית מהקורפוס ה־15 התקדמה כ־56 קילומטרים וביססה עצמה סביב ארז'נטן, אף על פי שהעיר עצמה נשארה בידי הגרמנים. מחשש שיחידות השריון האמריקאיות יבצעו ירי ידידותי על כוחות בריטים המתקדמים מכיוון צפון־מערב, שינה גנרל בראדלי ב־13 באוגוסט את פקודותיו של פטון להתקדמות נוספת לעבר פאלז מכיוון ארז'נטן על ידי דיוויזיית השריון ה־5 האמריקאית. בראדלי הורה על הקורפוס ה־15 של גנרל הייסליפ לעצור ולהתכונן לפעולה בכיוון שונה[1]. לכל החיילים האמריקאים בקרבת ארז'נטן הורו לסגת, ובכך בוטלה תנועת המלקחיים של הקורפוס ה־15. על אף שמחה בתוקף כנגד הפקודה, פטון ציית לה והותיר פתח מילוט לכוחות הגרמנים. מאוחר יותר נפלה מרבית האשמה בכישלון כיתור קבוצת ארמיות B על בראדלי[2].
עם עצירת האמריקאים באגף הדרומי (שכעת היו מעורבים בקרבות כבדים עם 'קבוצת פאנצר אברבך') והתקדמות הבריטים מצפון־מערב, נפלה המשימה לסגירת הכיתור על הארמייה הקנדית הראשונה שכללה בתוכה את הדיוויזיה הפולנית המשוריינת ה־1. בשעה 11:42 בבוקר 14 באוגוסט פתחו הכוחות הקנדיים במבצע 'Tractable', התקפה רבתית על פאלז שקודמה על ידי הפגזה ארטילרית. סדרת מתקפות אשר בוצעו על ידי דיוויזיות השריון הקנדית ה־4 והפולנית ה־1 פתחו מעבר מעל נהר ליזון (Laison), אך גישה מוגבלת לנקודות החצייה מעל נהר דיבס (Dives) הקלו על הגרמנים לבצע מתקפת נגד על ידי גדוד השריון הכבד 102 של האס אס. ההתקדמות שהושגה ביום הראשון למבצע הייתה איטית מהמצופה, בעיקר בגלל קשיים בניווט וחוסר תיאום בין כוחות הקרקע לכוחות באוויר[3].
דיוויזיות חיל הרגלים ה־2 וה־3 הקנדיות – בסיוע בריגדת השריון הקנדית ה־2 – חידשו את מתקפותיהן ב־15 באוגוסט דרומה, אך ההתקדמות נותרה איטית. דיוויזיית השריון ה־4 אומנם השתלטה על סולונז'י (Soulangy) בתום קרבות קשים, אך התנגדות גרמנית עיקשת מנעה הבקעה לעבר העיירה טרון, ולפיכך נותרו הישגי היום מעטים. למחרת היום, התנגדות קלה מצד יחידות וואפן אס אס וכיסים מפוזרים של לוחמים גרמנים לא מנעו מדיוויזיית החי"ר הקנדית ה־2 להבקיע לתוככי פאלז ולהשתלט עליה סופית ב־17 באוגוסט.
פון קלוגה דחה בצהרי היום ב־16 באוגוסט דרישה נוספת של היטלר לביצוע מתקפת נגד, באומרו כי הדבר איננו אפשרי. לבסוף אושר לפון קלוגה לסגת בשעות אחר הצהריים, אך למחרת היום הדיחו היטלר מפיקוד מחשש כי הוא יכנע לבעלות הברית. פון קלוגה, שנקרא לחזור לגרמניה, שם קץ לחייו. יורשו בפיקוד היה פילדמרשל ולטר מודל, שפעולותיו הראשונות בתפקיד היו להורות לארמייה השביעית ולארמיית הפאנצר החמישית לפתוח בנסיגה מיידית, בעוד קורפוס הפאנצר אס אס השני (אשר הורכב משאריות של ארבע דיוויזיות פאנצר) החזיק את חלקו הצפוני של נתיב הנסיגה כנגד כוחות בריטים וקנדיים, וקורפוס הפאנצר ה־47 החזיק בדרום כנגד האמריקאים.
סגירת הפירצה
בעלות הברית היו במירוץ נגד הזמן למניעת נתיבי המילוט של הגרמנים, אך עם בלימתם של האמריקאים בארז'נטן וההתקדמות האיטית של הקנדים לעבר טרון, הכיתור לא הושלם ב־17 באוגוסט. הדיוויזיה הפולנית המשוריינת ה־1 פוצלה לשלוש קבוצות קרב והורתה לבצע תנועה רחבה לדרום־מזרח כדי לחבור לאמריקאים בשמבואה. טרון נפלה לידי הדיוויזיה המשוריינת הקנדית ה־4 ב־18 באוגוסט. לאחר שכבשו את שאמפו (Champeaux) התכנסו קבוצות הקרב הפולניות בשמבואה, ובשעות הערב השתלטו על העיירה וחברו לדיוויזיות ה־90 האמריקאית והמשוריינת ה־2 הצרפתית. זרועות הכיתור נפגשו אולם כוחות בעלות הברית בנתיב הנסיגה של הארמייה השביעית היו מועטים ונתקלו בהתנגדות עזה מצד הגרמנים. במהלך היום פרץ טור שריון מדיוויזיית הפאנצר ה־2 את קווי הקנדים באזור סט. למברט, השתלט על מחצית מהכפר והצליח להשאיר כביש פתוח למשך שש שעות עד אשר הוא נסגר בשנית במהלך רדת הלילה. חיילים גרמנים רבים נמלטו דרך הכביש, ובנוסף הצליחו קבוצות רבות של גרמנים להסתנן לעבר נהר דיב במהלך הלילה.
לאחר שהשתלטו על שמבואה, שתיים מקבוצות הקרב פולניות התקדמו צפון־מזרח והתחפרו על גבעה 262 במהלך ליל 19 באוגוסט. פילדמרשל מודל חידש למחרת בבוקר את מאמציו לפתוח נתיב מילוט, והורה לאלמנטים מדיוויזיות הפאנצר ה־2 וה־9 של האס אס לתקוף את העמדות הפולניות. בסביבות אמצע היום הצליחו מספר יחידות גרמניות להבקיע את קווי ההגנה הפולנים החלשים וליצור מסדרון, בעוד דיוויזיית הפאנצר אס אס ה־9 מנעה מהקנדים להתערב. בשעות הצהריים הצליחו כ־10,000 חיילים גרמנים להימלט מהכיס.
אף שהיו מבודדים ונתונים למתקפות חזקות, הכוחות הפולנים המשיכו להחזיק בגבעה 262 וניצלו את יתרון הגובה שלהם כדי להמטיר אש ארטילרית על הגרמנים הנסוגים, תוך שהם גובים מהם מחיר כבד. מפקד הארמייה השביעית, אוברסט־גרופנפיהרר פאול האוסר, כעס על האבדות הקשות שחייליו סופגים ופקד להשמיד את העמדות הפולניות. כוחות ניכרים – אשר כללו בין היתר את שאריות הדיוויזיה ה־352 ומספר קבוצות קרב מדיוויזיית הפאנצר ה־2 של האס אס – הסבו אבדות קשות לפולנים, אך לבסוף נהדפו. הפולנים, שכעת נותרו כמעט ללא תחמושת, נאלצו לצפות בכוחות הגרמנים מקורפוס הפאנצר ה־47 נמלטים מהכיס. עם רדת הלילה ניתקו הצדדים מגע, אולם נמשכו חילופי אש לא סדירים וירי ארטילרי תכוף מצד הפולנים על הגרמנים הנסוגים.
למחרת בבוקר חידשו הגרמנים את מתקפותיהם; הפולנים, על אף שספגו אבדות נוספות המשיכו לאחוז ברכס הגבעה. בסביבות השעה 11:00 נעשה ניסיון אחרון מצד יחידות אס אס לתקוף את עמדותיו של הגדוד ה־9 הפולני, אך גם הוא נכשל. בצהרי היום חברו יחידות קנדיות למגינים הפולנים, ומאוחר יותר באותו יום החלו דיוויזיות הפאנצר ה־2 וה־9 של האס אס בנסיגה לעבר נהר הסן.
בערבו של 21 באוגוסט חברו טנקים מהדיוויזיה הקנדית ה־4 לפולנים בקודארד (Coudehard), בעוד דיוויזיות הרגלים ה־3 וה־4 הקנדיות מאבטחות את סט. למברט ואת הגישה הצפונית לשמבואה. כיס פאלז נסגר סוף סוף. בין 20,000 ל־50,000 חיילים גרמנים הצליחו להימלט מהכיתור, בהשאירם כמעט את כל הציוד הכבד שלהם. מאוחר יותר הם יאורגנו ויצטיידו מחדש ויסייעו בהאטת התקדמות כוחות הברית לעבר הולנד וגרמניה.
אחרית דבר
עד 22 באוגוסט נכנעו או הושמדו כל הכוחות הגרמנים מערבית לקווי בעלות הברית. מספר האבדות שספג הצבא הגרמני בכיס פאלז הוא נושא למחלוקת בין ההיסטוריונים, אך מרביתם מציינים כי בין 80,000 ל־100,000 חיילים נאצים נלכדו בכיס, מתוכם נהרגו כ־10,000 עד 15,000, בין 40,000 ל־50,000 נשבו ועוד כ־20,000 עד 50,000 הצליחו להימלט. בגזרה הצפונית לבדה איבד הצבא הגרמני 344 טנקים, תותחים מתנייעים ורכבים קלים משוריינים אחרים, בנוסף ל־2,447 כלי רכב לא משוריינים (כגון ג'יפים, אופנועים ומשאיות) ו־252 תותחים שננטשו או הושמדו. בקרבות סביב גבעה 262 נהרגו כ־2,000 חיילים גרמנים ועוד כ־5,000 נלקחו בשבי, זאת בנוסף ל־55 טנקים, 44 תותחים ו־152 כלי רכב משוריינים אחרים שאיבד הצבא הגרמני. דיוויזיית הפאנצר אס אס ה־12 העוצמתית איבדה כ־94% מכלי השריון שלה, כמעט את כל כלי הארטילריה שלה, ו־70% מרכביה. הדיוויזיה, שכללה קרוב ל־20,000 חיילים ו־150 טנקים לפני המערכה בנורמנדי, דולדלה ל־300 חיילים ו־10 טנקים לאחר קרב פאלז. אף על פי שאלמנטים ממספר יחידות גרמניות הצליחו להימלט למזרח, גם אלו השאירו מאחוריהם את מרבית ציודם. בתום הקרב העריכה חקירה של בעלות הברית כי הגרמנים איבדו בערך 500 טנקים ותותחי סער בכיס פאלז, וכי מעט מאוד מהציוד שחולץ על ידיהם שרד את הנסיגה לעבר הסן.
כפרים שלמים באזור כיס פאלז הושמדו, וכבישים מסוימים נחסמו למעבר על ידי הריסות וציוד נטוש. גופות של חיילים, כמו גם אזרחים ואלפי פגרי בקר וסוסים היו שרועים באזור. מזג האוויר החם של חודש אוגוסט הביא עמו רימות שזחלו על הגופות והמוני זבובים. טייסים דיווחו כי את צחנת שדה הקרב ניתן היה להריח מאות מטרים מהאוויר. לפי דברי גנרל אייזנהואר:
חלק מההיסטוריונים מסכימים כי בעלות הברית יכלו לסגור את הפירצה מוקדם יותר; ההיסטוריון צ'סטר וילמוט (Wilmot Chester) כותב כי אף שלמונטגומרי היו דיוויזיות בריטיות שנשמרו בעתודה, הוא לא תגבר את סימונדס. מקס הייסטינגס כותב שמונטגומרי – לאחר שצפה בביצועים הקנדיים במבצע סיכום אותם כינה עלובים – היה צריך לתת לדיוויזיות בריטיות מנוסות להוביל את המתקפה.
הקרב על כיס פאלז סימן את סיומה של המערכה על נורמנדי עם תבוסה גרמנית מוחלטת. המעורבות האישית של היטלר בקרב הייתה מזיקה – בין אם זה ההתעקשות שלו על מתקפת נגד חסרת תקווה, ההתערבות שלו בכל ההחלטות של הגנרלים שלו, והסירוב שלו לאפשר נסיגה כאשר הארמיות שלו ניצבו על סכנת השמדה. יותר מ־40 דיוויזיות גרמניות הושמדו או נפגעו קשות במהלך הלחימה בנורמנדי. אומדן מדויק של האבדות בקרב חסר. לפי הנתונים הגרמניים כוחותיהם ספגו כ־210 אלף אבדות במהלך המערכה בנורמנדי, אך מספר חוקרים מערביים מעריכים שאבדות הצבא הגרמני במערכה בצרפת (כולל פלישת בעלות הברית לדרום צרפת) עד סוף אוגוסט 1944 הסתכמו ב־400–450 אלף הרוגים, פצועים ושבויים. בעלות הברית השיגו את הניצחון במחיר של 209,672 נפגעים מקרב כוחות הקרקע, 36,976 מתוכם נהרגו ו־19,221 נעדרים. הקרב האחרון במבצע אוברלורד – שחרור פריז – התרחש ב־25 באוגוסט, ומבצע אוברלורד הסתיים ב־30 באוגוסט עם נסיגת אחרוני הגרמנים מעבר לנהר סן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ החלטה זו של בראדלי נתמכה על ידי אייזנהאואר.
- ^ ראש המטה של קבוצת ארמיות B הגנרל הנס שפיידל הצהיר כי אם הדיוויזיה המשוריינת ה־5 האמריקאית הייתה מתקדמת לעבר פאלז ומשלימה את הכיתור, כל קבוצת ארמיות B הייתה מושמדת.
- ^ חלק מהיחידות הקנדיות השתמשו בפגזי עשן צהובים לסימון עמדותיהם, בעוד מטוסי חיל האוויר המלכותי השתמש בפגזים צהובים לסימון מטרות התקיפה שלהם.
- ^ ^ Ingersoll, Ralph (1946). Top Secret. New York: Harcourt Brace. pp. 190–91.
