כריסטיאן פרידריך דניאל שובארט

כְּרִיסְטְיַאן פְרִידְרִיךְ דָנִיאֵל שׁוּבַּרְט (בגרמנית: Christian Friedrich Daniel Schubart; ‏24 במרץ 1739 – 10 באוקטובר 1791) היה משורר, נגן עוגב, מלחין ועיתונאי גרמני. הוא נענש שוב ושוב על כתיבתו החברתית-ביקורתית ובילה עשר שנים בתנאים קשים בכלא.

קורות חיים

שובארט נולד באוברזונטהיים (אנ') בשוואביה, הוא החל ללמוד באוניברסיטת ארלנגן (אנ') בשנת 1758 כסטודנט לתאולוגיה. הוא חי כהולל, ולאחר שהות של שנתיים זומן הביתה על ידי הוריו. לאחר שניסה להתפרנס כמורה פרטי וכעוזר מטיף, כישרונותיו המוזיקליים העניקו לו מינוי של נגן עוגב בגייסלינגן אן דר שטייגה (אנ')^[1] לאחר שפגש את שובארט בלודוויגסבורג בשנת 1772, צ'ארלס ברני כינה אותו "הנגן הראשון והגדול האמיתי של צ'מבלו שפגשתי עד כה בגרמניה... הוא שייך לאסכולת באך; אבל הוא נלהב, ומקורי בגאונות. רבות מהיצירות שלו מודפסות בהולנד; הן מלאות בטעם ואש. הוא ניגן על הקלאוויקורד בעדינות ובביטוי רב". שובארט לא היה מוערך בלודוויגסבורג, על פי ברני: "פשוטי העם חושבים שהוא משוגע, והשאר מתעלמים ממנו". כתוצאה מחייו הפרועים וחילול הקודש, שהתבטאו בפרודיה על הליטניה, הוא גורש מאוחר יותר משטחי דוכסות וירטמברג בה לודוויגסבורג שכנה.^[1]

לאחר מכן ביקר בהיילברון, מנהיים, מינכן ואאוגסבורג. באאוגסבורג, הוא שהה לא מעט, התחיל את ה-"Deutsche Chronik" ("הכרוניקה הגרמנית", 1774–1778) וקיבל פרנסה על ידי דקלום מיצירותיהם האחרונות של משוררים בולטים.^[1]

בשנת 1775, שובארט היה עד לתחרות נגינה בפסנתר במינכן בין וולפגנג אמדאוס מוצרט ופרנץ איגנץ פון בקה (אנ'). הוא כתב ב-Deutsche Chronik שלו (27 באפריל 1775) שלדעתו, פון בקה ניגן הרבה יותר טוב ממוצרט: "במינכן... שמעתי שניים מנגני הפסנתר הגדולים ביותר, מר מוצרט וקפטן פון בקה. לנגינתו של מוצרט היה משקל רב, והוא קרא מיד כל מה שהנחנו לפניו. אבל לא יותר מזה; בקה התעלה עליו בהפרש ניכר. זריזות מאולתרת, חן ומתיקות נמסה".^[2]

בשל התקפה חריפה על הישועים, הוא גורש מאאוגסבורג ונמלט לאולם, שם נעצר בשנת 1777 ונכלא במבצר הוהנאספרג.^[1] שם הוא זכה ליחס מקל, והוא בילה את הזמן במחקר של יצירות מיסטיות ובהלחנת שירה. "Sämtliche Gedichte" ("שירים שלמים") שלו הופיע בשני כרכים בשטוטגרט ב-1785/1786; באוסף זה רוב היצירות מאופיינות בתקופת "הסער והפרץ".^[1] אחד השירים שכתב שם ופרסם בשנתון הספרותי Musen-Almanach (אנ') ב-1783 היה "דג השמך". השיר הוא הבסיס למערכת וריאציות בפרק הרביעי של חמישיית דג השמך שפרנץ שוברט הלחין בשנת 1817.

הוא יצא לחופשי בשנת 1787 בהוראת פרידריך הגדול, מלך פרוסיה, והביע את תודתו ב-"Hymnus auf Friedrich den Grossen" ("מזמור לפרידריך הגדול"). שובארט מונה אז למנהל מוזיקלי ומנהל התיאטרון בשטוטגרט, שם המשיך את ה-"Deutsche Chronik" והחל את האוטוביוגרפיה שלו, "Schubarts Leben und Gesinnungen" ("חייו ומחשבותיו של שובארט", 2 כרכים, 1791–1793), אבל הוא מת בשטוטגרט בטרם השלים אותה. "Gesammelte Schriften und Schicksale" ("אסופת כתבים וגורלות") שלו הופיע ב-8 כרכים (שטוטגרט, 1839–1840).^[1]

בין יצירותיו המוזיקליות של שובארט ניתן למנות את האופרטה "Die glücklichen Reisenden" ("המטיילים המאושרים"), המלודרמה "Evas Klage bei des Messias Tod" ("קינתה של חוה על מות המשיח"), שלושה ספרים של "Musikalische Rhapsodien" ("רפסודיות מוזיקליות", 1786), "Salve Regina" (בלטינית: "שלום מלכה"), שירים שונים וקטעים לפסנתר.

לקריאה נוספת

Daniel Friedrich Strauss, Schubarts Leben in seinen Briefen (2 volumes, 1849; 2nd ed., 1878)
Gustav Hauff, Christian Daniel Schubart (1885)
Eugen Nägele, Aus Schubarts Leben und Wirken (1888)