לאו שבכללות
לאו שבכללות הוא מושג הלכתי המאפיין איסור, אשר ממנו ניתן ללמוד הרבה איסורים. לפי הכלל ההלכתי אין לוקים על לאו שבכללות.
מקור
אחת הדוגמות ללאו שבכללות הוא "לא תאכלו על הדם":
לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם.
על פסוק זה מפרש רש"י:
"לא תאכלו על הדם" - להרבה פנים נדרש בסנהדרין (סנהדרין סג) אזהרה שלא יאכל מבשר קדשים לפני זריקת דמים ואזהרה לאוכל מבהמת חולין טרם שתצא נפשה ועוד הרבה.
מפסוק זה ניתן ללמוד כמה איסורים בנוגע לדם. הגמרא במסכת סנהדרין מצטטת מקור ללימוד לאו שבכללות שאין לוקין עליו ומביאה דוגמה ללימוד איסור אכילת בהמת חולין קודם שתצא נפשה ועוד מספר דוגמאות בעניין לאו שבכללות:
ואין לוקין על לאו שבכללות דתניא דמנין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה תלמוד לומר (ויקרא יט, כו) לא תאכלו על הדם דבר אחר הלא תאכלו על הדם לא תאכלו בשר ועדיין דם במזרק. רבי דוסא אומר ומניין שאין מברין על הרוגי ב"ד ת"ל לא תאכלו על הדם ר' עקיבא אומר זמנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום ת"ל לא תאכלו על הדם (אמר רבי יוחנן) אזהרה לבן סורר ומורה מנין ת"ל לא תאכלו על הדם וא"ר אבין בר חייא ואיתימא ר' אבין בר כהנא טעל כולם אינו לוקה משום דהוה ליה לאו שבכללות.
יוצא שמפסוק זה ניתן ללמוד על מספר איסורים:
- איסור אכילת הבהמה קודם שתצא נפשה, ואפילו אם נשחטה כדין, אין לאוכלה בעודה מפרכסת.
- איסור אכילת בשר קורבן טרם זריקת הדם.
- שאין לקרובי משפחתו של הרוג בית דין לאכול סעודת הבראה.
- אם סנהדרין הרגו נפש, אסור להם לאכול כל אותו היום.
- בן סורר ומורה שמחויב במלקות ובמיתה.
סוגים של לאו שבכללות
לדעת הרמב"ם ישנם שני סוגים של לאו שבכללות הסוג הראשון הוא לאו שאין לוקים עליו כלל, משום שכמה אזהרות נלמדו מאותו פסוק, כמו הלאו של "לא תאכלו על הדם", שבכל צורותיו אין לוקים, והסוג השני הוא לאו שלוקים עליו מלקות פעם אחת בלבד, כיון ששני האיסורים נאמרו תחת מילת איסור אחת, כגון הלאו של אכילת קרבן הפסח נא ומבושל[1]. הרמב"ן השיג על שיטה זו של הרמב"ם ביחס לסוג השני[2].
הערות שוליים
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק י"ח, הלכה ג'.
- ^ השגות הרמב"ן לספר המצוות, שורש ט'.
