זריקת הדם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בהלכות קרבנות, זריקת דם הקורבן, על ידי כהן מבני אהרן על המזבח, היא אחד משלבי הקרבת הקרבן, ובמידה מסויימת החשוב שבהם[1].

תפקיד הזריקה

הזריקה היא אשר מכפרת על החוטא, ולכן היא חשובה יותר מכל שלבי ההקרבה שהם שחיטה, קבלה, הולכה. בנוסף, למרות שגם קבלת הדם והולכתו למזבח צריכים ליעשות על ידי כהן, הרי אין העונש עליהם במיתה אם נעשו על ידי זר שאינו כהן, ורק זר הזורק את הדם חייב מיתה[2].

זריקת הדם על המזבח היא החלק המרכזי בהקרבה, בהיותו מייצג את נפש הבהמה, ככתוב[3]:

כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא, וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם, כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר.

לפיכך, אם הדם נזרק כהלכתו - הקרבן כשר ובעליו יצאו ידי חובתם, גם אם האימורים והבשר לא הוקטרו או נאכלו. הלכה זו מדגישה את המשמעות הרעיונית של הקורבן, שעיקרו מסירת נפש הבהמה, ולא מסירת מזון למזבח[דרוש מקור].

דוגמה נוספת, הממחישה שזריקת הדם היא השלב העיקרי בהקרבה: היא שאם לאחר זריקת הדם, נכרתה ידו של הזורק ורק לאחר מכן הדם הגיע אל קיר המזבח, הזריקה פסולה, מכיון שהתורה החמירה בזריקת הדם, שכל התהליך מתחילתו ועד סופו, גם לאחר שכבר נגמר המעשה מצד הכהן המקריב, יהיה בכשרות[4].

פסולי מחשבה

בדומה לשאר העבודות, לעיתים די במחשבה לא נכונה של האדם המבצע את תהליך ההקרבה כדי לפסול את הקרבן[5]. שלוש מחשבות פוסלות את הקרבן: האחת - מחשבת פיגול, לאכול מן הקרבן או להקריב ממנו לאחר הזמן המיועד לכך. השנייה - מחשבת "חוץ למקומו", לאכול או להקריב מחוץ לגבולות המקום המיועד לכך. השלישית - מחשבה "שלא לשמה", כלומר, הקרבת הקרבן לשם קרבן אחר (למשל: קורבן חטאת שהכהן חושב בשעת הקרבתו לשם קורבן שלמים), או לשם כפרה על אדם שאינו בעל הקרבן. מחשבה זו פוסלת רק בשני קרבנות: חטאת ופסח, בהם הקפידה התורה במיוחד על כך שהקרבן ייעשה לשם יעודו המקורי. בשאר הקרבנות, המחשבה לעשות את הקרבן לשם קרבן אחר או אדם אחר איננה פוסלת את הקרבן, ויש להמשיך את הקרבתו כסדרה, אבל בעליו לא יצאו ידי חובה, ועליהם להביא קרבן חדש במקומו[6].

כל התקלות הללו, אם התרחשו בשעת זריקת הדם - פוסלות את הקורבן, ובעליו צריך להביאו שוב. לעומת זאת, אם זריקת הדם הייתה כהלכתה ולאחר מכן התרחש הפסול, למשל, כאשר בשר קדשי הקדשים הוצא אל מחוץ לעזרה - הבשר נפסל, ולא יוקטר או ייאכל, אבל בעליו יצאו ידי חובתם, שכן עיקרו של הקורבן הוא זריקת הדם.

מהרגע שמתחילה להתבצע הזריקה ניתן לפוסלה במחשבת פיגול. ישנה דיעה שזריקת הדם מוגדרת (לענין פיגול) כבר משעה שהכהן מניף את הכלי לכיוון המזבח, כי מהרגע שהדם מתענענע לכיוון מעלה מתחילה הזריקה[7]. תהליך הזריקה מסתיים רק לאחר שהדם הגיע למזבח, ועד אז ניתן עדיין לפסלו במחשבת פיגול[8].

יחודיות הזריקה

חשיבותה הגדולה של הזריקה באה לידי ביטוי במחשבת הפיגול. כדי שמחשבת הפיגול תחשב כמחשבה, יש צורך בשני תנאים: 1) המחשבה תהיה בשעת העבודה 2) המחשבה תהיה על האכלת הקרבן למזבח או לכהנים או לבעלים (בהתאמה לסוג הקרבן). הזריקה מוגדרת הן כעבודה והן כהאכלת המזבח, ולכן בין אם הוא חשב בשעת הזריקה מחשבת פיגול, ובין אם הוא חשב בשעת כל עבודה אחרת על הזריקה שתהיה שלא בזמנה, הקרבן נחשב כפיגול.

צורת הזריקה

צורת הזריקה המדויקת ומקומה משתנים מקורבן לקורבן:

בעולה, שלמים ואשם, הכהן עומד ליד המזבח וזורק את הדם מן הכלי בשתי זוויות של המזבח: הזווית הצפון מזרחית והזווית הדרום מערבית. הדם צריך להינתן בכל זווית כך שייראה בשתי הצלעות של הזווית ("שתי מתנות שהן ארבע").

בבכור מעשר ופסח יש זריקה אחת בלבד, בכל מקום במזבח מעל היסוד.

בחטאת הכהן עולה בכבש אל הסובב שבחציו העליון של המזבח, ומקיף את המזבח ונותן מעט דם באצבעו על כל אחת מארבע קרנות המזבח. בסוג מיוחד של חטאות זריקת הדם נעשית בתוך ההיכל, והן נקראות חטאת פנימית.

לגבי השיטה של הזריקה ניתן לסכם שקיימות חמש צורות לזריקת הדם:

שיירי הדם

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שיירי הדם

הדם שנשאר בכוס לאחר הזריקה מחוייב בשפיכה אל יסוד המזבח. בחטאות הפנימיות השפיכה היא אל החלק המערבי של יסוד המזבח, בכל שאר הקרבנות יש לשפוך את שיירי הדם אל חלקו הדרומי של יסוד המזבח.

סוגי הזריקות

קיימות שני סוגי זריקות:

  • זריקת דם רגילה, המכפרת על המתכפר, ומתירה את הבשר באכילה לכהנים.
  • זריקה המכפרת על מביא הקרבן, אך אינה מתרת את הבשר באכילה. - למשל אם הוזרקה שלא כנגד יסוד המזבח אלא במקום אחר על המזבח.

במקרה כזה, לא ניתן לחזור ולבצע את זריקת הדם, מכיוון שלפי הסבר הגמרא, זריקה שאינה מכפרת אינה מתרת את הבשר באכילה. בנוסף, בזריקה כזו, לא ניתן לבצע מחשבת פיגול. לפי הסבר רבי חיים סולובייצ'יק[9] נראה מכאן, שדין מחשבת פיגול בזריקה, אינו משום אכילת מזבח, אלא דין בעבודה של הזריקה עצמה מצד הכפרה שמכפרת על המתכפר.

לכן גם, בחטאת בה יש שלושה מיני זריקות דם, אם חשב על אחד מהם לא פסל, למרות שהוכשרה רק בזריקה אחת, מכיוון שלא הושלמה עבודת הזריקה.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ראה להלן בקטע "#פסולי מחשבה#יחודיות הזריקה
  2. תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ד עמוד א
  3. ויקרא יז,יא
  4. תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף טו עמוד א
  5. יש אומרים שרק דיבור פוסל, ולא מחשבה בלבד (רש"י במסכת זבחים דף מא עמוד ב ד"ה כגון).
  6. בערך פיגול מפורטים סוגי המחשבה הפוסלים את הקרבן
  7. שיטה מקובצת זבחים טו א "מקמי דליפוק דם מן הכלי... שהדם מנענע ורוצה לצאת
  8. תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף טו עמוד א
  9. חידושי הגר"ח (סטנסיל), סימן ש"כ בדין מחשבה בזריקה.


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0