לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא לאו אשר יש עליו עונש של מיתת בית דין. לדעתו של רבי עקיבא אין לוקים על לאו זה אף במקום שלא יתחייב מיתה[1].

דינו

בדינו נחלקו רבי עקיבא ורבי ישמעאל. לדעת רבי ישמעאל לוקים אף על לאו זה כשאר לאוים. ולדעת רבי עקיבא אין לוקים אף במקום שאין חייב מיתה כגון שלא התרו בו למיתה. וטעמו, כיון שאין עונשין אלא אם כן מזהירין, כלומר,שאין מתחייבים עונשי מלקות ומיתה אלא אם כן מוזהרים עליהם בלאו, וכיון שלאו זה כבר הוצרך לחייב עונש מיתה אין אפשרות ללמוד ממנו שיחייב גם עונש מלקות. להלכה, אין לוקים על לאו זה[2].
דעת התוספות[3] שאף לאו הכולל מספר מעשים ורק על מקצתם יש עונש מיתה, אינו לוקה אף על עבירת המעשים שאין עליהם עונש מיתה. כגון המחמר בשבת אינו לוקה, כיון שהלאו הוא הלאו הכללי של כל איסורי שבת שיש עליהם עונש מיתה, למרות שעל מחמר אין עונש מיתה. הרב איסר זלמן מלצר בספרו אבן האזל כתב שדעתו של הרמב"ם היא שבמקום כזה לא נחשב שניתן לאזהרת מיתת בית דין.

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות י"ג ב'
  2. ^ רמב"ם הלכות סנהדרין, פרק י"ח הלכה ב'
  3. ^ בבא קמא, דף ע"ד ב


First page of the first tractate of the Talmud (Daf Beis of Maseches Brachos).jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0