לאסלו היווש
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. לאסלו היווש בוטפאי (תואר אצולה) (במקור הירשל, בהונגרית: Hűvös László; בודפשט, 3 ביולי 1883[1] – ניו יורק, אפריל 1972) היה פסל, רוקח, בנו של יוז'ף היווש, אח של המחזאי קורנל היווש ושל המלחין איבאן היווש.
קורות חייו
לאסלו היווש נולד במשפחה יהודית כילדם החמישי של יוז'ף היווש (1848–1914) עורך דין, מומחה לתחבורה ושל מריה הלר (1848–1918). את לימודיו התיכוניים השלים בגימנסיה הריאלית הראשית של רובע 8 בבודפשט, שם סיים את לימודיו ב-1901.[2] ב-19 באפריל 1906, קיבל את התעודה והרישיון שלו כרוקח באוניברסיטת בודפשט (שמה היום אוניברסיטת אטווש לוראנד). בשנת 1912 קיבל רישיון לפתיחת בית מרקחת בכיכר גאראי בבודפשט[3] ועד 1948 היה הבעלים של בית המרקחת גאראי שנפתח שם.
את לימודי הציור שלו השלים באקדמיה לאמנויות יפות (כיום שמה האוניברסיטה ההונגרית לאמנויות יפות) אצל ברטלן קרלובסקי ולאחר מכן אצל אישטוואן פרנצי. לאחר מכן למד במינכן אצל וילמוש באדר. ב-1909 עבר לפיסול. בעצתו של הפסל ג'רג' זאלה נסע לפריז, שם ראה אוגוסט רודן את תצלומי הפסלים שלו ויעץ לו להתייחס ברצינות רבה יותר לפיסול. הוא השתתף בתערוכות מתחילת העשור השני של המאה ה-20. ב-1910 הציג בהצלחה רבה בתערוכת גראנד פאלה (Grand Palais) שאורגנה על ידי "אגודת האמנים הצרפתיים" ( Société des Artistes Français). בחיי האמנות של זמנו, פסלו שעוצב על פי דגם כריסטופר הקדוש עורר תשומת לב רבה וזכה בפרס Mention Honorable. הוא חזר להונגריה ב-1913, ומתקופה זו עבד כפסל דיוקנאות. פסלי החזה שלו של בטהובן ופוצ'יני הוצבו בלובי של בית האופרה של בודפשט.[4]
מאוחר יותר תרם האמן את הפסל של קריסטופר הקדוש העשוי משיש קררה לעיריית בודפשט והוא מוקם מאחורי הגלריה לאמנות בדרך שטפניה. הפסל ניזוק קשות במהלך מלחמת העולם השנייה, וראש העיר דאז קארוי סנדי יצק אותו בברונזה, כדי להציל אותו. במקביל, בשנת 1938, דגלו מועדון הרכב המלכותי ההונגרי ומועדון הרכב של מחוז שומוג' בהקמת פסל של פטרון כלי הרכב והנוסעים. הפסל, שבוצע מתרומות, נחנך ב-29 ביוני 1939 במיקום המרכזי בבודפשט.
היווש שרד את השואה לאחר שאשתו התאבדה בתקופה זו. הוא השתקע בארצות הברית ב-1946.[5] ניתן למצוא כמה מיצירותיו באוסף הגלריה הלאומית של הונגריה ובמספר מקומות בבודפשט.
חייו הפרטיים
אשתו הייתה אילונה ויידה (1886–1944) מקונאגוטה, בתם של לאיוש ויידה ושל רוז'ה וולפיש, לה נישא ב-30 בדצמבר 1908 בבודפשט.[6] אשתו התאבדה ב-1 ביולי 1944 ברחוב וושלני 44.
ילדיהם
תערוכותיו
תערוכות יחיד
- סלון פרנקל, בודפשט (1932)
- מוזיאון ארנסט, בודפשט (1934)
יצירותיו
- אנדרטת אלברט וודיאנר (1912) רובע 12 Diósárs u. 1.
- אנדרטת מלחמת העולם הראשונה (1929) רובע 7 Péterfy Sándor u. 8.
- אהבת אם (1937)רובע 2 Vérhalom tér
- קבורת ישו (1938) רובע 22 Dózsa György út
- פסל חזה ברליוז (1959) רובע 10, פארק צ'ייקובסקי
לקריאה נוספת
- ביוגרפיה באתר artportal.hu
- לאסלו היווש באתר (gyogyszeresztortenet.hu)
- Magyar életrajzi lexikon III: כרך משלים (א–ז). לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
- שאנדור סלמון: מבוטפה לניו יורק Zalai Hírlap, כרך 70, מספר 288
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה לאסלו היווש באתר Arcanum
- לאסלו היווש בקיזלבך
- הפסל לאסלו היווש מעצב את פסלו של מוזס גל
- הפסל אהבת אם
הערות שוליים
- ^ "Születési bejegyzése a pesti neológ izraelita hitközség születési akv. 1045/1883. folyószáma alatt". נבדק ב-2021-01-29.
- ^ VIII. kerületi községi főreáliskola (Budapest, 1906)
- ^ "Uj patikák". Világ. p. 9. נבדק ב-2021-01-29.
- ^ "Beethoven márvány mellszobra". Az Újság. 1911-12-02. p. 14.
- ^ Bevándorlási ív
- ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest VIII. kerületi polgári házassági akv. 1611/1908. folyószáma alatt". נבדק ב-2021-01-29.
