לואיס ארון
 | |
| לואיס ארון | |
| לידה | 21 בדצמבר 1952 |
|---|---|
| פטירה |
28 בפברואר 2019 (בגיל 66) ניו-יורק, ארצות הברית |
| ענף מדעי | פסיכולוגיה |
| עיסוק | הגישה ההתייחסותית |
| מוסדות | אוניברסיטת ניו-יורק |
לואיס (לוּ) ארון (באנגלית: Lewis Aron; 21 בדצמבר 1952 - 28 בפברואר 2019) היה פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי יהודי אמריקאי, בין התאורטיקנים הבולטים של הגישה ההתייחסותית בפסיכולוגיה. ארון היה מטפל, מרצה, כותב ועורך ספרות פסיכואנליטית, ומעורב מאוד בקהילה הטיפולית בישראל.
ביוגרפיה
ארון היה בן יחיד למשפחה יהודית אמריקאית מרובע קווינס שבניו-יורק. אביו היה בעליו של אטליז. בצעירותו למד בישיבה אורתודוקסית-מודרנית בירושלים במשך חמישה חודשים, ולתקופה מסוימת קיים אורח חיים דתי ושקל לעבור מסלול הסמכה לרבנות. ארון הושפע משיטת הלימוד היהודית, המעודדת לשאול שאלות ואף לערער על הסמכות בגבולות האפשר.
ארון רכש את השכלתו בניו-יורק. הוא למד לתואר ראשון בקווינס-קולג', קיבל דוקטורט בפסיכולוגיה מאוניבסיטת סנט ג'ונס, ולמד פסיכואנליזה בבית הספר למוסמכים באומנויות ומדעים של אוניברסיטת ניו-יורק.
ארון טופל בפסיכואנליזה בשיטה פרוידיאנית קלאסית מגיל 20 ועד גיל 31, ובדיעבד חש שמשהו חסר לו בשיטה הקלאסית, הממוקדת במטופל, ולא במטפל או במרקם היחסים בין המטפל והמטופל. במהלך הכשרתו פגש פסיכואנליטיקאים נוספים שהשפיעו על תפיסתו. מפגשו עם הפסיכואנליטיקאי הרולד סירלס הטביע בו חותם עמוק: הוא שחרר אותו להגמיש את הכללים הפסיכואנליטיים המקובלים ולהנכיח את עצמו כמטפל וכאדם.
בשנות ה-80 של המאה ה-20 חבר ארון לקבוצת פסיכואנליטיקאים מניו-יורק, שהחלו לכנות את עצמם "פסיכואנליטיקאיים התייחסותיים", ביניהם סטיבן מיטשל וג'יי גרינברג, מייסדי הגישה ההתייחסותית. ב-1991 ייסד עם מיטשל ואחרים את כתב העת של הזרם ההתייחסותי - "דיאלוגים פסיכואנליטיים" (באנגלית: Psychoanalytic Dialogues).
במהלך שנות עבודתו, ארון פרסם 14 ספרים ו-112 מאמרים ופרקי ספרים. הוא מילא תפקידים שונים במוסדות פסיכואנליטיים. שנים אחדות כיהן כנשיא החטיבה לפסיכואנליזה של האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה. החל משנת 1998 ובמשך 21 שנים עמד בראש תוכנית הפוסט־דוקטורט של לימודי הפסיכותרפיה והפסיכואנליזה באוניברסיטת ניו־יורק. בנוסף כיהן כנשיא האיגוד הבינלאומי לפסיכואנליזה ופסיכותרפיה התייחסותית (IARPP).
ארון ביקר בישראל תכופות, ניהל קשרי עבודה פורים עם מטפלים ישראלים, וכן העביר סדנאות קריאה למטפלים באמצעות פגישות וידאו ממקום מושבו בניו יורק. בשנים 2015-2019 היה חבר בסגל האקדמי של התוכנית לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת רייכמן בהרצליה (בזמנו - המרכז הבינתחומי).
תרומתו לפסיכואנליזה
פיתוח התיאוריה והפרקטיקה ההתייחסותית
חווית המטופל את הסובייקטיביות של המטפל
ארון היה מזוהה עם הגישה האינטרסובייקטיבית, והאמין כי הפסיכואנליזה הקלאסית שגתה כשהזניחה את הסובייקטיביות של המטפל. לטענתו, מטופלים מבקשים להתחבר למטפל שלהם ולהכירו מתחת לפסאדה המקצועית שלו, כפי שילדים מבקשים להכיר את עולמם הפנימי של הוריהם. בניגוד לעקרונות הפסיכואנליזה הקלאסית, מטפל לעולם אינו יכול לשמור על אנונימיות מוחלטת, משום שתגובותיו מנכיחות את אישיותו ומספרות עליו. כל אמירה, תגובה או פירוש, הניתנים על ידי המטפל, חושפים משהו מהסובייקטיביות שלו. ארון טען כי ככל שהמטפל חושף את הסובייקטיביות שלו, ומאפשר למטופל להתוודע להלך החשיבה שלו, לספקות ולבטים שהביאו אותו להגיב כך או אחרת, כך הוא מספק למטופל מודלינג של תהליכי מנטליזציה ואינטרוספקציה.
הדדיות
ארון הירבה לכתוב על ההשפעה ההדדית של המטפל והמטופל זה על זה. השפעה הדדית בטיפול היא כורח בלתי נמנע, משום שאין למטפל דרך להימנע מהנכחת עצמו, ולכן בהכרח היחסים הנוצרים בטיפול הם אינטראקטיביים. המפגש הטיפולי הוא מפגש בין מטפל ומטופל, ששניהם הם גם בני אדם, ולכן זהו מפגש בין שתי תודעות חיות ופועמות, שאנושיותן עושה את מפגשן למורכב מאוד. בין מטפל ומטופל מתחוללים בכל עת אינסוף איטראקציות בינאישיות סמויות לא מודעות. גם מטפל רגיש עלול להיות עיוור ולא מודע לאופן שבו התנהלותו בטיפול מושפעת מהמטופל. עם זאת, ארון מדגיש, שלמרות ההשפעה ההדדית בטיפול, היחסים הטיפוליים אינם סימטריים מבחינת תפקידים ואחריות, שכן המטפל מחויב כלפי המטופל, אך לא להפך.
חקירת הפסיכואנליזה
ארון חקר רבות את התפתחות הפסיכואנליזה ואת גלגוליה, ועסק בגורמים חברתיים ותרבותיים אשר השפיעו עליה. הוא כתב על השפעת רוח היהדות ומחשבת ישראל על הפסיכואנליזה ועל רעיונות התייחסותיים. הוא עסק בשינוי שעברה הפסיכואנליזה מ"פסיכולוגיה של אדם אחד" ל"פסיכולוגיה של שני אנשים" (לגישה האינטרסובייקטיבית), ועל תרומתם של הפמינזם והפוסטמודרניזם לכך.
ארון ערך השוואות בין פסיכותרפיה לבין פסיכואנליזה. הוא התבטא בנוגע למחלוקות הקיימות במוסדות ההשכלה הפסיכואנליטיים. בנוסף, הציע כי על הפסיכואנליזה לעבור שינוי ל'פסיכואנליזה מתקדמת' (באנגלית: Progressive Psychoanalysis), שתהיה גמישה יותר, זמינה לכל שכבות האוכלוסייה ומכבדת את כל זרמיה.
חייו האישיים ומותו
ב-1984 נשא ארון לאישה את ג'יין אדס, עובדת סוציאלית קלינית, ולזוג נולדו 3 ילדים. לאחר גירושיו מאדס, היה בזוגיות עם הפסיכואנליטיקאית הישראלית-אמריקאית גלית אטלס.
ארון נפטר ב-2019, לאחר מאבק של 5 שנים במחלת הסרטן.
פרסומים בולטים
ספרים שיצאו בעברית
- המפגש, הדדיות ואינטרסובייקטיביות בפסיכואנליזה. לואיס ארון, 2013, הוצאת 'עם עובד'. (באנגלית: A meeting of minds, 1996).
- פסיכואנליזה התייחסותית, צמיחתה של מסורת. סטיבן מיטשל ולואיס ארון, עורכים, 2013, הוצאת 'תולעת ספרים'. (באנגלית: Relational psychoanalysis: The emergence of a tradition, 1999).
פרסומים באנגלית
- Atlas, G., & Aron, L. (2017). Dramatic dialogue: Contemporary clinical practice. London: Routledge.
- Aron, L. (2014). Analytic impasse and the third: Clinical implications of intersubjectivity theory. Relational Psychoanalysis, Volume 5, 2014
- Aron, L., & Starr, K. (2012). A Psychotherapy for the People: Toward a Progressive Psychoanalysis. New York, NY: Routledge.
- Aron, L. (1991). The patient's experience of the analyst's subjectivity, Psychoanalytic Dialogues, 1:1, 29-51, DOI: 10.1080/10481889109538884.
