לווייתן (על טבעי)
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
לווייתן הוא שמו של דג[1] ענק, המופיע בתנ"ך. שנברא עוד בששת ימי בראשית ויאכל על ידי הצדיקים לעתיד לבוא.
בתנ"ך
בריאתו
הלויתן נברא ביום החמישי של ימי בראשית והוא בעל החיים היחיד המוזכר בסיפור מעשה בראשית בשמו. שם הוא מוזכר בשם "התנינים הגדולים".”וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי-טוֹב"”. רש"י בפירושו לפסוק זה מסביר כי "התנינים הגדולים" הם "דגים גדולים שבים, ובדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם".
ביום בריאתו, מפרש רש"י, נברא הלויתן כזוג, זכר ונקבה אך מחמת הסכנה שבהתרבותם של בעלי חיים עצומים כאלה, הרג בורא העולם את הנקבה ומלח את בשרה כדי שתאכל לעתיד לבוא, ואלו את הזכר סירס על מנת שלא יוכל להתרבות בכל צורה שהיא.
לדיון בדמותו הכבירה של הלווייתן הוקדש מקום רב, הוא מוזכר פעמים מספר בתנ"ך, באגדות התלמוד, במדרשי אגדה, בסידור התפילה, ובפרשנות מאוחרת יותר, כפירוש רש"י לתורה, ואף בקבלה.
המילה "לויתן" מופיעה חמש פעמים בתנ"ך:
- ספר ישעיהו, פרק כ"ז, פסוק א' : ”בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן; וְהָרַג אֶת-הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם”.
- ספר תהילים, פרק ע"ד, פסוק י"ד: ”אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן; תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים”.
- ספר תהילים, פרק ק"ד, פסוקים כ"ד-כ"ו: ”מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, ה' - כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ; מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ... זֶה הַיָּם גָּדוֹל – וּרְחַב יָדָיִם... שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן; לִוְיָתָן זֶה-יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק-בּוֹ”.
- ספר איוב, פרק ג', פסוקים ז'-ח': ”הִנֵּה הַלַּיְלָה הַהוּא יְהִי גַלְמוּד; אַל-תָּבוֹא רְנָנָה בוֹ. יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי-יוֹם; הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָן”.
- ספר איוב, פרק מ', פסוק כ"ה – פרק מ"א, פסוק כ"ו: ”תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה; וּבְחֶבֶל, תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ... דַּלְתֵי פָנָיו מִי פִתֵּחַ; סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה... עֲטִישֹׁתָיו, תָּהֶל אוֹר; וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי-שָׁחַר. מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ; כִּידוֹדֵי אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ. מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן - כְּדוּד נָפוּחַ וְאַגְמֹן. נַפְשׁוֹ גֶּחָלִים תְּלַהֵט; וְלַהַב מִפִּיו יֵצֵא. בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז; וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה. מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ דָבֵקוּ; יָצוּק עָלָיו בַּל-יִמּוֹט. לִבּוֹ יָצוּק כְּמוֹ-אָבֶן; וְיָצוּק כְּפֶלַח תַּחְתִּית. מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים; מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ. מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם; חֲנִית מַסָּע וְשִׁרְיָה. יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל; לְעֵץ רִקָּבוֹן נְחוּשָׁה. לֹא-יַבְרִיחֶנּוּ בֶן-קָשֶׁת; לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ-לוֹ אַבְנֵי-קָלַע. כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח; וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן. תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ; יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי-טִיט. יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה; יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה. אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב; יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה. אֵין-עַל-עָפָר מָשְׁלוֹ; הֶעָשׂוּ לִבְלִי-חָת. אֵת-כָּל-גָּבֹהַּ יִרְאֶה; הוּא מֶלֶךְ עַל-כָּל-בְּנֵי-שָׁחַץ”.
בתנ"ך מתואר הלווייתן כבעל חיים עצום השוכן במצולות הים. בספר איוב מפליג בתיאור דמותו הגופנית של הלווייתן, ומתארו כחיית ים עצומה, בעלת שיניים אדירות ומאיימות, שמנחיריה יוצא עשן, עיניה זוהרות, מפיה בוקעים ניצוצות אש, לבה כאבן ריחיים ואף כלי נשק לא יכול לפגוע בה, למעט, חרבו של הקדוש ברוך הוא. תיאור זה מציג את רוממות הבורא מחד, ואת שפלות האדם וחולשתו מאידך.
ישנה תפילה שאומרים ביציאה האחרונה מהסוכה בהושענא רבה: ”יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ כְּשֵׁם שֶׁקִיַּמְתִּי וְיָשַׁבְתִּי בְּסוּכָּה זוּ כֵּן אֶזְכֶּה לְשָׁנָה הַבָּאָה לֵישֵׁב בְּסֻכַּת עוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן.”
פעמים רבות מוזכרים בסמיכות ללווייתן בעל חיים ענקי נוסף: "בהמות", החיה ביבשה. צמד זה של לוויתן והבהמות, מסמל את כוחו וגבורתו של ה', שיצר את החיות הללו והוא היחיד שמסוגל להכניען. באקדמות מבואר כי לעתיד לבוא יהרגו שני בעלי החיים הללו זה את זה.
שימושו
הגמרא בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ע"ד עמוד ב' מפרטת בארוכה סביב דמותו של הלויתן ומציגה את מעשיו. בדומה לאגדות רבה בר בר חנה גם על אגדות אלו ישנם מחלוקות האם הם ארעו במימד הפיזי או שהם משל בלבד.
ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ומתגלגל ויורד לים הגדול ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לויתן • בשעה שלויתן רעב מוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבמצולה ...ואלמלא מכניס ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו ... ובשעה שצמא עושה תלמים תלמים בים ... ואין תהום חוזר לאיתנו עד שבעים שנה
בהמשך הגמרא מפרטת את שימושיו אחרי ביאת משיח:
הקדוש ברוך הוא מאכיל מבשרו סעודה לצדיקים לעתיד לבוא וגם עורו משמש לדברים רבים.
לשיטת התלמוד הבבלי[2] הלוויתן הוא מין דג טהור, יש שפרשו בשיטת התלמוד הירושלמי[3] שהוא מין דג טמא, על הצד שהוא מין דג טמא, כתבו המפרשים שהיתר אכילתו לעתיד לבא יהיה מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו על דרך "תורה חדשה מאתי תצא"[4].
בתרבויות נוספת
להבדיל, גם תרבויות אחרות שמעו את שמו של הלוויתן, בהם הוא מופיע בדרך כלל כמפלצת מים עצומה בעלת כוח אדיר.
באנגלית משמש המושג "לווייתן" (Leviathan) לציון כל בעל חיים עצום בגודלו, וכן לתיאורה של תופעה חובקת כל המכלה את כל העומד בדרכה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Uehlinger, Christoph. "Leviathan." Pages 511-515 in Dictionary of Deities and Demons in the Bible. Edited by Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst. 2nd ed. Leiden: Brill, 1999. מסת"ב 90-04-11119-0
- מאמרה של הבלוגרית ענת פרי תנין, לויתן, נחש, דרקון.
קישורים חיצוניים
- Michael V. Fox, "Behemoth and Leviathan", Biblica 93.2 (2012), 261-267
הערות שוליים
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] לווייתן (מיתולוגיה)24555654
- ↑ ראו בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס"ז עמוד ב' שהוא מין דג. ובביאור המהרש"א שם.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס"ז עמוד ב'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ט', הלכה ז' (דפוס וילנא: דף ס"א, עמוד ב'), לפי ביאורו של ה'קרבן העדה'.
- ↑ כמה מפרשים על תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס"ז עמוד ב'. בעניין הלוייתן, ביניהם העיון יעקב.