לוחות ושברי לוחות מונחות בארון
לוחות ושברי לוחות מונחות בארון הוא פתגם בתלמוד שמשמעות נמשלו הוא שיש לכבד את החכם גם לאחר ששכח את תלמודו.
מקור הביטוי
מקור הביטוי בתלמוד בבלי, מסכת ברכות דף ח' עמוד ב'[1]:
- "כדאמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה ... והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחות בארון"
הביטוי מופיע שוב במסכת מנחות[2]:
- "אשר שברת ושמתם בארון תני רב יוסף מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון"
המשל
המשל של הפתגם מתייחס ללוחות הברית. בתורה מסופר שמשה ירד מהר סיני עם לוחות הברית הראשונים בעת שבני ישראל חטאו בחטא העגל ובראותו את העם חוטא שבר את הלוחות[3]. בהמשך משה מכין לוחות אחרים, שניים, והקב"ה כותב עליהם את עשרת הדברות.
הגמרא במסכת בבא בתרא[4] אומרת שארון הברית הכיל את הלוחות השניים השלמים יחד עם שברי הלוחות הראשונים. במדרש ספרי מופיע שהיו שני ארונות, אחד שהכיל את הלוחות השניים, והשני שהכיל את שברי הלוחות[5].
הנמשל
הנמשל של הפתגם הוא שיש לכבד תלמיד חכם ששכח את תלמודו מחמת זקנתו. היו שכתבו שאין צורך לכבד אותו כמו שמכבדים תלמיד חכם, אלא כבוד קצת[6].
בעיתונות המאה ה-19 שימש הביטוי גם לציין את הכבוד שיש לרחוש לחכמים שמתו[7].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ח' עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף צ"ט עמוד א'
- ^ ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק י"ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד עמוד ב'
- ^ s:ספרי על במדבר י#פסוק לג
- ^ שאול הכהן קאיצנעלינזהאן, תשובה, עברי אנכי, 6 במרץ 1868
- ^ דור הנפילים, הצפירה, 21 בפברואר 1887
הארשיץ, המגיד, 24 בדצמבר 1873
שאלת המתים, המליץ, 29 ביוני 1880
