ליאו ורדקר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ליאו ורדקר
Leo Varadkar
Leo Varadkar TD (cropped).jpg
לידה 18 בינואר 1979 (גיל: 45)
דבלין, אירלנד
מדינה אירלנדאירלנד אירלנד
מפלגה מפלגת פינה גייל
בן זוג מתיו בארט
טישך (ראש ממשלת אירלנד) ה־14
14 ביוני 201727 ביוני 2020
(3 שנים)
תחת נשיא אירלנד מייקל היגינס
17 בדצמבר 2022 – מכהן
(שנה ו־14 שבועות)
טנשטה (סגן ראש ממשלת אירלנד) ה־26
27 ביוני 202017 בדצמבר 2022
(שנתיים ו־24 שבועות)
תחת טישך מיהאל מרטין
שר העסקים, היוזמה והחדשנות של אירלנד
27 ביוני 202217 בדצמבר 2022
(24 שבועות ו־6 ימים)
תחת טישך מיהאל מרטין
שר ההגנה של אירלנד
14 ביוני 201727 ביוני 2020
(3 שנים)
תחת טישך ליאו ורדקר
השר להגנה חברתית של אירלנד
6 במאי 201614 ביוני 2017
(שנה ו־5 שבועות)
תחת טישך אנדה קני
שר הבריאות של אירלנד
11 ביולי 20146 במאי 2016
(שנה ו־42 שבועות)
תחת טישך אנדה קני
שר התחבורה, התיירות והספורט של אירלנד
9 במרץ 201111 ביולי 2014
(3 שנים ו־17 שבועות)
תחת טישך אנדה קני
מנהיג פינה גייל
2 ביוני 2017 – מכהן
(6 שנים ו־42 שבועות)
סגן מנהיג פינה גייל סיימון קובני
חבר הדאל אירן
14 ביוני 2007 – מכהן
(16 שנים)

ליאו אריק ורדקראנגלית: Leo Eric Varadkar;‏ נולד ב-18 בינואר 1979) הוא פוליטיקאי ורופא אירי המכהן כראש ממשלת אירלנד (טישך). הוא כיהן בתפקיד זה (והיה במקביל שר ההגנה) גם בין השנים 2017–2020. לאחר הבחירות הכלליות שנערכו בפברואר 2020, בהן שבה פינה גייל להיות המפלגה השלישית בגודלה, לאחר פיאנה פול ושין פיין, התפטר ורדקר מתפקידו כטישך, אך המשיך למלא את תפקידו, עד שביוני אותה שנה נבחר מחליפו, מיהאל מרטין, מנהיג מפלגת פיאנה פול, כטישך. ורדקר הוא חבר הדאל אירןבית התחתון האירי) מאז 2007.

ורדקר נולד בדבלין ולמד רפואה בטריניטי קולג'. הוא עבד כמה שנים כרופא מתמחה בבית חולים ובסופו של דבר הוסמך ב-2010 כרופא כללי. ב-2004 הוא הצטרף לפינה גייל והיה לחבר במועצת מחוז פינגל ובהמשך שימש כסגן ראש המחוז. ב-2007 הוא נבחר בפעם הראשונה לדאל אירן. בהמשך הוא שירת בממשלתו של אנדה קני כשר התחבורה, התיירות והספורט בשנים 20112014, כשר הבריאות בשנים 2014–2016 וכשר להגנה חברתית בשנים 2016–2017.

במאי 2017 הודיע אנדה קני על התפטרותו כטישך וכמנהיג מפלגת פינה גייל. ורדקר התמודד בבחירות למנהיג המפלגה כדי להחליפו. אף על פי שיותר חברי המפלגה הצביעו עבור יריבו, סיימון קובני, הוא ניצח בהפרש משמעותי בהצבעתם של חברי האירכטס וב-2 ביוני הוא נבחר. 12 ימים לאחר מכן הוא מונה כטישך ובגיל 38 הוא היה לצעיר ביותר מקרב כל האישים שכיהנו בתפקיד זה. הוא הטישך הראשון ממוצא הודי.

ב-2020 הכריז ורדקר על עריכת בחירות כלליות בפברואר. בעוד שסקרי דעת הקהל של 2019 ניבאו הצלחה לפינה גייל, וודרקר התמקד בטיפול במשא ומתן על הברקסיט עם הממלכה המאוחדת, הפכה פינה גייל בסופו של דבר למפלגה השלישית בכוחה לאחר פיאנה פול ושין פיין עם 35 מושבים בדאל אירן, ירידה של 15 מושבים בהשוואה לתוצאות הבחירות הקודמות. לאחר הבחירות התפטר ורדקר מתפקידו כטישך והוחלף במיהאל מרטין. הוא מונה כטנשטה (סגן ראש הממשלה) וכשר המיזמים, הסחר והתעסוקה, כחלק מקואליציה תלת-מפלגתית שכוללת את פיאנה פול, פינה גייל והמפלגה הירוקה.[1]

ראשית חייו

ליאו ורדקר נולד בדבלין. הוא הילד השלישי והבן היחיד של אשוק ומרים (לבית האוול) ורדקר. אביו נולד בבומביי (כיום מומבאי) שבהודו והיגר אל הממלכה המאוחדת בשנות ה-60 כדי לעבוד שם כרופא.[2] אמו נולדה בדנגוורן שבמחוז ווטרפורד, אירלנד, והכירה את בן זוגה לעתיד כאשר עבדה כאחות בסלאו שבאנגליה.[3] השניים נישאו בבריטניה ב-1971,[4] ולאחר מכן התגוררו בלסטר, שם נולדה הבכורה מבין שלושת ילדיהם, סופי. המשפחה עברה להודו וב-1973 השתקעה בדבלין, שם נולדה בתם השנייה סוניה.

אף על פי שליאו ורדקר נולד לאב שהוא בן לדת ההינדו ולאם קתולית, החליטו הוריו לגדלו על פי האמונה הקתולית. הוא התחנך בבית הספר הלאומי סנט פרנסיס קסוויר שבבלשנדרסטאון, פרבר של דבלין. את השכלתו התיכונית הוא רכש בקינגס הוספיטל, פנימייה שמנוהלת בפלמרסטאון על ידי הכנסייה של אירלנד.

במהלך לימודיו בתיכון הצטרף ורדקר לאגף הצעירים של פינה גייל. הוא החל את לימודיו בטריניטי קולג', שם הוא למד משפטים, אך לאחר זמן קצר עבר ללמוד רפואה. בטריניטי קולג' הוא היה פעיל בסניף של אגף הצעירים של פינה גייל ושימש כסגן הנשיא של ארגון הצעירים של מפלגת העם האירופית, שפינה גייל היא חברה בה. ורדקר נבחר ל"תוכנית וושינגטון אירלנד" לשירות ומנהיגות, תוכנית אישית ומקצועית יוקרתית חצי-שנתית שמתקיימת בוושינגטון די. סי. לסטודנטים מאירלנד.[5]

ב-2003 סיים ורדקר את לימודי הרפואה לאחר שהשלים את תקופת ההתמחות שלו בבית חולים במומבאי.[6] הוא עבד כמה שנים כרופא זוטר בביתי החולים סנט ג'יימס וקונלי שבדבלין וב-2010 הוא הוסמך כרופא כללי.[7]

ראשית הקריירה הפוליטית

ורדקר היה בן 20 וסטודנט לרפואה בשנה השנייה ללימודיו כאשר התמודד ב-1999 ללא הצלחה בבחירות המקומית במולהדרט. ב-2003 הוא נבחר למועצת מחוז פינגל מטעם מחוז הבחירה של קסטלנוק במקומה של שילה טרי. בבחירות המקומית של 2004 הוא היה המועמד שקיבל את מרב הקולות במדינה ונבחר כבר בסיבוב הראשון.[8]

בבחירות הכלליות של 2007 נבחר ורדקר כחבר הדאל אירן.[9] לאחר מכן הוא מונה על ידי מנהיג האופוזיציה, אנדה קני לתפקיד במסגרת הספסלים הקדמיים של המפלגה כדובר לענייני מיזמים, סחר ותעסוקה, תפקיד בו הוא שימש עד 2010, אז היה לדובר לענייני תקשורת, אנרגיה ומשאבים טבעיים.[10] בבחירות הכלליות של 2011 נבחר ורדקר מחדש לדאל אירן.[8]

שר בממשלה

שר התחבורה, התיירות והספורט

ב-9 במרץ 2011, כאשר הקימה פינה גייל ממשלת קואליציה עם מפלגת הלייבור, מונה ורדקר כשר התחבורה, התיירות והספורט.[11] מינוי זה נחשב למפתיע, שכן ורדקר לא נודע כחובב ספורט. הוא אמר שבעוד שהוא יודע "עובדות רבות... אני לא עוסק בספורט".[12]

במאי אותה שנה טען ורדקר ש"בהחלט לא סביר" שאירלנד תחדש ב-2012 את לקיחת ההלוואות והיא תזדקק לסיוע פיננסי פעם נוספת, וכך ייגרם חוסר יציבות בשווקים הבינלאומיים בנוגע לאמינותה של אירלנד.[13] רבים מעמיתיו לקבינט לא היו שבעי רצון מישירותו של ורדקר, כפי שהיו חוגים בבנק המרכזי האירופי.[14][15] הטישך אנדה קני חזר על הקו של ממשלת אירלנד, שהמדינה צריכה לא להזדקק לסיוע פיננסיו נוסף מהאיחוד האירופי או מקרן המטבע הבינלאומית, ואמר שהוא הזהיר את השרים שלא יקלו ראש בפומבי בעניין הכלכלי.[16][17] ורדקר אמר שהתגובה לדבריו הייתה משולהבת, אך שהציטוט של דבריו היה מדויק.[18] העיתון The Herald תיאר את ורדקר מספר פעמים כמי שמועד לפליטות פה.[19][20]

שר הבריאות

בחילופי גברי שהתקיימו בממשלה ביולי 2014 החליף ורדקר את ג'יימס ריילי בתפקיד שר הבריאות.[21]

בבחירות הכלליות של 2016 הוא נבחר מחדש לדאל אירן והחזיק בתיק הבריאות כשר בפועל עד לאישור מינויה של הממשלה במאי אותה שנה. באחד מצעדיו האחרונים כשר הבריאות קיצץ ורדקר 12 מיליון אירו מתוך התקציב של 35 מיליון אירו שיועדו באותה שנה לשירותי רפואת הנפש, בציינו בפני הדאל אירן שהקיצוצים "נחוצים לטובת תקצוב שנחוץ במקומות אחרים".[22]

השר להגנה חברתית

ב-6 במאי 2016, לאחר הרכבת הממשלה החדשה, מינה קני את ורדקר לתפקיד השר להגנה חברתית.[23] במהלך כהונתו בתפקיד זה הוא פתח במערכה כנגד הונאת מערכות הרווחה.[24]

טישך

2017

ב-7 ביוני 2017 נבחר ורדקר כמנהיג מפלג פינה גייל, לאחר שהביס את סיימון קובני.[25] אף על פי שלקובני הייתה יותר תמיכה בקרב חברי המפלגה בהשוואה לוורדקר, מערכת הגוף הבוחר נתנה יותר משקל לקולותיהם של חברי הפרלמנט מטעם המפלגה, ואלו נתנו לוורדקר גיבוי רחב.[26]

כמו אנדה קני, הסתמך ורדקר על תמיכתם חברי הדאל אירן העצמאיים ועל הימנעותם של חברי מפלגת פיאנה פול כדי שיעלה בידו להיבחר כטישך. ב-14 ביוני, הוא נבחר כטישך ברוב של 57 תומכים, 50 מתנגדים ו-47 נמנעים.[27] בגיל 38 הוא היה לטישך הצעיר ביותר מכל קודמיו.[א] הוא גם הטישך הראשון באירלנד ממוצא הודי. הייתה זו גם הפעם הראשונה בה הוחלף ראש ממשלת מטעם פינה גייל על ידי חבר מפלגה אחר ולא על ידי נציג מפלגה יריבה.

אחד מצעדיו הראשונים של ורדקר כטישך היה להכריז על משאל עם על ביטול האיסור על הפלות מלאכותיות. הוא אמר שהממשלה תתווה מפת דרכים לגרום לכך שהכלכלה האירית תעשה שימוש מופחת בפחמן.[28]

ממשלתו של ורדקר כמעט וקרסה כתוצאה משערוריית חושפי השחיתויות בגארדה שיכנה (משטרת אירלנד) וחלקה של הטנשטה (סגנית ראש ממשלת אירלנד) פרנסס פיצג'רלד בה. פיאנה פול, מפלגת האופוזיציה הראשית, שהייתה בהסכם תמיכה (confidence-and-supply) עם פיאנה פול, איימה להגיש הצעת אי-אמון בפיצג'רלד. מהלך כזה עלול היה למוטט את הממשלה ולהוביל לעריכת בחירות כלליות. אף על פי שהיו אלו ימים של מבוי סתום, נמנע המשבר לאחר שפיצג'רלד התפטרה כדי למנוע בחירות, שרוב המדינה לא הייתה מעוניינת בהם בשל האפשרות של סיכון עמדתה של אירלנד בדיונים על הברקסיט. זמן קצר לאחר מכן מינה ורדקר את מנהיג פינה גייל לשעבר ויריבו, שר החוץ סיימון קובני כטנשטה החדש. הוא גם מינה את הת'ר המפריז כשרת העסקים, המייזמים והיוזמה ואת ג'וזפה מגידן כשרת התרבות המורשת והגיילטאכט בחילופי גברי בזעיר אנפין.

זמן קצר לאחר משבר פיצג'רלד, הגיעו השיחות על הברקסיט למבוי סתום, כאשר מנהיגת המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית אלרין פוסטר, התנגדה לעסקה שהושגה בין ורדקר, ראשת ממשלת הממלכה המאוחדת תרזה מיי ונשיא הנציבות האירופית ז'אן-קלוד יונקר. מצב זה מנע את השגת ההסכם ככול שהתקרב המועד האחרון. ורדקר הודיע שהוא "מופתע" ו"מאוכזב" מכך שבריטניה לא תוכל להגיע להסכם. עם זאת, מאוחר יותר באותו שבוע הושגה הסכמה כללית על העסקה. ורדקר הודיע שהוא קיבל ערבויות מבריטניה שלא יוקם גבול קשיח בין אירלנד לבין צפון אירלנד. מאוחר יותר הוא אמר שממשלתו "השיגה את כל היעדים שהיא התוותה לעצמה" במהלך השיחות, לפני שהוא ציטט את ראש ממשלת בריטניה לשעבר וינסטון צ'רצ'יל באומרו, "זהו לא הסוף. זהו אפילו לא תחילתו של הסוף. אבל, זהו, ייתכן, הסוף של ההתחלה". סקר דעת קהל שפורסם באותם ימים בעיתון אייריש טיימס, הראה 53% תמיכה בוורדקר, שיעור התמיכה הגבוה ביותר בטישך מאז 2011, והראה שפינה גייל הובילה ב-11% על פני פיאנה פול. שיעור שביעות הרצון מהממשלה עמד גם הוא על 41%, הגבוה ביותר מזה עשר שנים.[29] בעל הטור בעיתון זה, פט ליהי, טען שוורדקר סיים את שנת 2017 "כשידו על העליונה" והאתר IrishCentral אמר שהיית זו "שעתו היפה" של הטישך.[30][31]

2018

בינואר 2018 פורסם סקר דעת קהל שהראה על שיעור תמיכה של 60% בוורדקר, שיא של עשר שנים.[32]

באותו חודש הודיע ורדקר שמשאל העם לביטול התיקון השמיני לחוקת אירלנד, שמנע ליברליזציה של הגבלת חוקי ההפלות, יתקיים במאי ואם התיקון יאושר, הוא יאפשר לממשלה להגיש הצעת חוק חדשה. הוצע שתותר לנשים גישה ללא הגבלה לביצוע הפלה עד לשבוע ה-12 להיריון, וכן במקרים של סכנה לחיי האם עד לסוף החודש השישי להריון. ורדקר הודיע שהוא יוביל מערכה למען ליברליזציה של החוקים, באומרו שדעתו השתנתה בעקבות מקרים קשים שאירעו במהלך כהונתו כשר הבריאות.[33] משאל העם עבר ברוב של שני שלישים תומכים.

2019

ב-24 בינואר 2019, אמר ורדקר בריאיון ליורוניוז שהוא עומד איתן בנוגע לכך שהגבול בין צפון אירלנד לאירלנד צריך להיות גבול פתוח ללא מכס ותחנות גבול, וכינה את הברקזיט מהלך של נזק עצמי שלא הושקעה בו מספיק מחשבה. הוא גם אמר שהטכנולוגיה שהובטחה על ידי תומכי הברקזיט לפתור את נושא הגבול "עדיין לא קיימת".[34]

ורדקר הודיע שהוא יסרב לאשרר את הסכם הסחר החופשי בין האיחוד האירופי לבין מרקוסור, אלא אם כן ברזיל תתחייב להגן על הסביבה.[35][36] החשש היה שהסכם יוביל להגברת תהליך בירוא יער האמזונאס בשל הרחבת רכישות מתעשיית הבקר הברזילאית.[37]

2020

ב-14 בינואר 2020 ביקש ורדקר את פיזור הדאל אירן, ונשיא אירלנד מייקל היגיניס אישר את בקשתו והבחירות נקבעו ל-8 בפברואר.[38] בבחירות הפסידה פינה גייל 12 מושבים והייתה למפלגה השלישית בגודלה בדאל אירן לאחר פיאנה פול ושין פיין. במהלך מערכת הבחירות דחה ורדקר כל אפשרות של קואליציה בין פינה גייל לבין שין פיין, אף על פי ש"קואליציה רחבה" של פיאנה פול ופינה גייל עלתה כאפשרות.[39] בכל אופן, ב-12 בפברואר הודה ורדקר בהפסדה של פינה גייל בבחירות ושככל הנראה הוא יהיה מנהיג האופוזיציה. הוא הוסיף שפינה גייל "מוכנה לוותר" כדי לאפשר לשין פיין, כמי שזכתה באחוז הקולות הגבוה ביותר, לקבל את ההזדמנות הראשונה להקים ממשלה.[40] ב-20 בפברואר הוא הגיש את התפטרותו לנשיא היגינס, אך המשיך למלא את תפקידו כטישך עד להקמתה של ממשלה חדשה.[41]

במהלך תקופה זו החלה להתפשט מגפת הקורונה באירלנד. בהיותו בוושינגטון, לפני יום פטריק ה"קדוש", הודיע ורדקר על כוונתו לנקוט צעדים לבלום את התפשטות המגפה, כולל סגירת בתי הספר, האוניברסיטאות וגני הילדים ביום המחרת, וכולל סגירת מוסדות תרבות וביטול "כל ההתכנסויות במקומות סגורים של יותר מ-100 אנשים והתכנסויות במקומות פתוחים של יותר מ-500 איש".[42] לאחר שהקדים את שובו לאירלנד, פנה ורדקר לאומה האירית בערב יום פטריק ה"קדוש" בשידור טלוויזיה והציג בפניהם את תפישת הקוקונינג, כלומר, "בנקודת זמן מסוימת... נייעץ לאוכלוסייה המבוגרת ואנשים עם מחלות רקע להישאר בבתיהם למספר שבועות".[43] נאום זה זכה לאחוזי הצפיה הגבוהים ביותר בהיסטוריה של אירלנד, לאחר שעקף את השיא הקודם שנקבע בשידור התוכנית השנתית The Late Late Toy Show ב-25% ונצפה גם ברחבי העולם.[44]

בעקבות קריאתה של מנהלת שירותי הבריאות במרץ לגיוס כוח אדם רפואי, חידש ורדקר את רישומו כרופא והציע את שירותיו ליום אחד בשבוע.[45]

ב-26 ביוני הוכרז שפינה גייל, פיאנה פול, והמפלגה הירוקה הסכימו על הקמת ממשלה קואליציונית, וכך הייתה זו הפעם הראשונה ששתי המפלגות הגדולות באירלנד הקימו ממשלה משותפת. כחלק מההסכם, נבחר מנהיג פיאנה פול, מיהאל מרטין כטישך עד דצמבר 2022, בעוד שוורדקר מונה כטנשטה (סגן ראש הממשלה). השניים אמורים להתחלף בתפקידים לאחר כשנתיים וחצי, ורדקר ייבחר כטישך לשארית תקופת הכהונה של הממשלה. בנוסף לתפקידו כטנשטה מונה ורדקר כשר המיזמים, הסחר והתעסוקה.[1][46]. בדצמבר 2022 התבצעה הרוטציה וורדקר חזר לתפקידו כטישך האירי.

חיים אישיים

ורדקר השלים את לימודיו בשפה האירית וקבע לעצמו גרסה בשפה זו של שמו "ליאו דה ורד" (Leo de Varad).[47]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליאו ורדקר בוויקישיתוף

ביאורים

  1. ^ איימון דה ואלירה היה נשיא המועצה המנהלת של מדינת אירלנד החופשית כאשר היה בן 36 ומייקל קולינס החל לכהן בתפקיד זה כאשר היה בן 31, אך תפקיד זה קדם לתפקיד הטישך שנוצר רק ב-1937.

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Lehane, Mícheál (27 June 2020). "Revealed: new Cabinet and Taoiseach's Seanad nominees".
  2. ^ "Varad village in Maharashtra rejoices as Leo Varadkar is set to be Irish PM". The Indian Express. 3 June 2017. Archived from the original on 21 April 2019.
  3. ^ McDonald, Henry (2 June 2017). "Leo Varadkar, gay son of Indian immigrant, to be next Irish PM". The Guardian. London. Archived from the original on 17 May 2019.
  4. ^ "Index entry". FreeBMD. ONS. Archived from the original on 17 December 2019.
  5. ^ "First Trinity Graduate elected Taoiseach". Trinity News and Events. 13 June 2017. Archived from the original on 18 November 2018.
  6. ^ "Ireland's new Prime Minister Leo Varadkar is a 'real global Indian', says family back home". Firstpost. Archived from the original on 18 June 2018.
  7. ^ "Leo Varadkar - Biography & Facts". Encyclopædia Britannica. Archived from the original on 15 March 2019.
  8. ^ 8.0 8.1 "Leo Varadkar". ElectionsIreland.org. Archived from the original on 6 July 2018.
  9. ^ "Leo Varadkar". Oireachtas Members Database. Archived from the original on 6 July 2018.
  10. ^ Bardon, Sarah (3 June 2017). "Profile: Leo Varadkar (FG)". The Irish Times. Archived from the original on 27 June 2018.
  11. ^ "Noonan named as new Finance Minister". RTÉ News. 9 March 2011. Archived from the original on 3 November 2012.
  12. ^ Sheahan, Fionnan (15 September 2011). "'True blue' Varadkar gets red card as Dáil officials flag problem". Irish Independent. Archived from the original on 3 November 2012.
  13. ^ "To borrow a phrase, Minister". The Irish Times. 1 June 2011. Archived from the original on 24 October 2012.
  14. ^ Collins, Stephen; Beesley, Arthur (31 May 2011). "Cabinet colleagues angered at Varadkar bailout view". The Irish Times. Archived from the original on 24 October 2012.
  15. ^ Noonan, Laura (10 June 2011). "Trichet talks 'verbal discipline' after Leo's gaffe". Irish Independent. Archived from the original on 2 November 2012.
  16. ^ O'Regan, Michael; O'Halloran, Marie (31 May 2011). "State 'won't require' second bailout". The Irish Times. Archived from the original on 19 January 2013.
  17. ^ Sheahan, Fionnan; Kelpie, Colm (1 June 2011). "Kenny lays down law to ministers after Varadkar's gaffe on bailout". Irish Independent. Archived from the original on 2 November 2012.
  18. ^ "Bailout comments were 'hyped up' – Varadkar". RTÉ News. 2 June 2011. Archived from the original on 3 November 2012.
  19. ^ Doyle, Kevin (30 May 2011). "New gaffe is just one of a growing list". Evening Herald. Dublin. Archived from the original on 25 September 2012.
  20. ^ Lynch, Andrew (5 September 2008). "Leo won't become king of the political jungle with his roaring gaffes". Evening Herald. Dublin. Archived from the original on 25 September 2012.
  21. ^ "Taoiseach announces new Cabinet". RTÉ News. 11 July 2014. Archived from the original on 2 May 2019.
  22. ^ McKeowen, Michael (27 April 2016). "Varadkar: 'Mental health funding cuts were not supposed to happen but they are necessary as the funding could be better used elsewhere'". The Liberal. Ireland.
  23. ^ Leo Varadkar insists new ministry is not a demotion Archived 8 May 2016 at the Wayback Machine, Irish Mirror, 7 May 2016
  24. ^ McDermott, Stephen (11 June 2017). "The Government saved THIS much investigating dole fraud in Dublin". dublinlive. Archived from the original on 6 July 2018.
  25. ^ "Varadkar 'delighted and humbled' by election result". Raidió Teilifís Éireann. 2 June 2017. Archived from the original on 15 April 2019.
  26. ^ "Results of the combined votes cast by the Electoral College. #FGLE17". Twitter. 2 June 2017. Archived from the original on 17 November 2017.
  27. ^ "Leo Varadkar elected as Republic of Ireland's taoiseach". BBC News. 14 June 2017. Archived from the original on 3 April 2019.
  28. ^ "Abortion referendum to be held next year, Varadkar says". The Irish Times. Archived from the original on 15 May 2020.
  29. ^ "Fine Gael support surges on back of Brexit row". The Irish Times. Archived from the original on 8 December 2017.
  30. ^ "Pat Leahy: Varadkar ends 2017 on a high thanks to Brexit talks". The Irish Times. Archived from the original on 20 January 2018.
  31. ^ "Finest hour for Taoiseach Varadkar over Brexit border issue". Irishcentral.com. 9 December 2017. Archived from the original on 2 April 2019.
  32. ^ Loscher, Damian (25 January 2018). "Leo Varadkar's popularity rating grows to Bertie Ahern proportions". The Irish Times. Archived from the original on 17 December 2019.
  33. ^ Murray, Shona; Doyle, Kevin (29 January 2018). "Leo Varadkar reveals abortion referendum will be held in May". Irish Independent. Archived from the original on 9 March 2019.
  34. ^ Randerson, James (24 January 2019). "Leo Varadkar: Brexit was 'not fully thought through'". Politico. Archived from the original on 21 April 2019.
  35. ^ "Amazon fires: France and Ireland threaten to block EU trade deal". BBC. 23 August 2019. Archived from the original on 27 August 2019.
  36. ^ "Amazon fires spark European rift at G7 over Mercosur trade deal". Deutsche Welle. 24 August 2019. Archived from the original on 28 October 2019.
  37. ^ Watts, Jonathan (2 July 2019). "We must not barter the Amazon rainforest for burgers and steaks". The Guardian. Archived from the original on 24 August 2019.
  38. ^ "President signs warrant for the dissolution of the 32nd Dáil". President of Ireland. 14 January 2020. Archived from the original on 14 January 2020.
  39. ^ Carroll, Rory (9 February 2020). "Sinn Féin to try to form ruling coalition after Irish election success". The Guardian. Archived from the original on 13 February 2020.
  40. ^ Goodbody, Will (12 February 2020). "Varadkar says Sinn Féin must now build a coalition". Raidió Teilifís Éireann. Archived from the original on 12 February 2020.
  41. ^ Lehane, Mícheál (21 February 2020). "Taoiseach to continue in caretaker capacity amid Dáil deadlock". Raidió Teilifís Éireann. Archived from the original on 21 February 2020.
  42. ^ "Statement by An Taoiseach Leo Varadkar On measures to tackle Covid-19 Washington, 12 March 2020". MerrionStreet.ie. 12 March 2020. Archived from the original on 4 April 2020.
  43. ^ "Address by An Taoiseach, Leo Varadkar 17th March". MerrionStreet.ie. 17 March 2020. Archived from the original on 4 April 2020.
  44. ^ Finn, Melanie (19 March 2020). "Leo's speech sets new TV record as 1.6 million tune in". Irish Independent. Archived from the original on 22 March 2020.
  45. ^ Carroll, Rory (5 April 2020). "Irish taoiseach Leo Varadkar to work a day a week as a doctor". The Guardian. Archived from the original on 5 April 2020.
  46. ^ "Irish government: Parties agree to form coalition government". BBC News. 26 June 2020.
  47. ^ D'Arcy, Ciarán (8 September 2017). "Maith an fear: Taoiseach awarded certificate for Irish language course". The Irish Times. Archived from the original on 15 May 2020.


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0