אליסטר קראולי
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה. |
אליסטר קראולי (אנגלית: Aleister Crowley; 12 באוקטובר 1875 – 1 בדצמבר 1947) נולד כאדוארד אלכסנדר קראולי, נודע גם כהאב פרדורבו (Frater Perdurabo) או החיה הגדולה (The Great Beast). היה מיסטיקן אנגלי, קוסם ומייסד הפילוסופיה הדתית ת'למה. היה ידוע בגזענותו כלפי אסיאתיים ויהודים.[דרוש מקור]
קראולי היה חבר בארגוני סתרים ביניהם מסדר "השחר המוזהב", שותף ליסוד A∴A∴ ומנהיג "מסדר הטמפלרים של המזרח" (O.T.O. Ordo Templi Orientis). הוא ידוע בשל כתביו המאגיים ובמיוחד "ספר החוק" (The Book of the Law) ספרו המרכזי והמקודש של הת'למה, על אף שכתב בהרחבה על נושאים אחרים, כולל שירה בדיונית[1].
קראולי היה הדוניסט, צרכן ונסיין של סמים פסיכואקטיביים, ובעל ביקורת חברתית. הוא מרד בערכים המוסריים והדתיים של המערב בזמנו, וקידם השקפה המבוססת על החוק "עשה כרצונך"[2]. בשל כך נודע לשמצה בתקופתו ואף הוקע בעיתונות הפופולרית של ימיו כ'איש הרשע ביותר בעולם'[3].
בנוסף לפעילותו בארגוני הסתרים, היה שחמטאי פעיל, מטפס הרים, משורר, מחזאי, ואף הועלו השערות ששימש כמרגל מטעם הממשלה הבריטית[4].
ב-2002 נערך סקר טלוויזיוני של ה-BBC אשר דירג את קראולי במקום ה-73 ברשימת הבריטים הגדולים של כל הזמנים. סופרים, מוזיקאים ויוצרי סרטים רבים הושפעו או התייחסו ליצירתו[5].
ביוגרפיה
ילדותו
אליסטר נולד ב-12 באוקטובר 1875, בלמינגטון ספא שבאנגליה[6] לאביו, המהנדס אדוארד קראולי, איש עשיר ובעל מניות במבשלת שיכר משפחתית יוקרתית, בגמלאות מוקדמות, עוד לפני שאליסטר נולד, ולאמו אמילי מרטה בישופ נצר למשפחות בריטיות מיוחסות. היא שכינתה אותו "החיה", שם שאליסטר התגאה בו, אך הוא בז לאמו כל חייו. אביו שנולד כקוויקר המיר את דתו לכת נוצרית שמרנית "האחווה הבלעדית" (נקראה גם "אחוות פלימות'"). אמו הצטרפה לכת זו עם נישואיהם. אביו של אליסטר הרבה לנדוד כמטיף של הכת והתמיד בקריאת פרקים בתנ"ך לאשתו ובנו עם סיום ארוחת הבוקר.
ב-5 במרץ 1887, כשאליסטר היה בן 11, מת אביו[7] מסרטן בחלל הפה. אליסטר, שהעריץ לדבריו את אביו, תיאר זאת כנקודת המפנה בחייו. הוא סולק מבית הספר של הכת, אליו התקבל בכספי הירושה, עקב "ניסיון להשחית ילד אחר", ולא הסתדר בשני בתי ספר נוספים שאליהם עבר. הוא החל מבקר את הנצרות בציינו מקרים של חוסר התאמה הגיונית בתנ"ך בפני מוריו, והחל לתקוף את המוסר הנוצרי.
לימודים וחוויה ראשונה
את החוויה המיסטית הראשונה שלו עבר קראולי בדצמבר 1896[8], בעקבותיה החל קראולי לקרוא על נושאים כגון אוקולטיזם, הרמטיציזם ומיסטיקה, אלכימיה ומאגיה. הוא עזב את קייברידג' למרות ציוניו הגבוהים כולל ציון לשבח, והצטרף למסדר האוקולטי "המסדר ההרמטי של שחר הזהב" ושמו ה"מיסטי" נקבע ל'אח פרדוראו' - שמשמעו "אשא את סבלי עד תום". שם זה הפך למוטו האישי שלו. אלן בנט, חונכו מהמסדר עבר להתגורר איתו ולימד אותו שימוש טקסי בסמים. הם נפרדו ב-1900 כאשר בנט עזב למזרח ללמוד בודהיזם. קראולי רכש בית לחוף אגם לוך נס שבסקוטלנד, ובמקביל פיתח חיבה לתרבות הסקוטית. בתארו את עצמו כ"אדון אחוזת בולסקין" אף החל ללבוש לבוש סקוטי מסורתי, גם כשחזר לביקורים בלונדון.
בעקבות חילופי אישים בהנהגת מסדר שחר הזהב, צורף לרמה גבוהה יותר בארגון, והצטרף למרד בהנהגה, יחד עם פילגשו אליין סימפסון. ראש המסדר מקגרגור שימש לו כחונך. בשנים שלאחר מכן מרד בו.
רוז, המסע לארצות הברית ולמצרים שוויון האלים ו"ספר החוק"
ב-1900 נסע קראולי למקסיקו[9] דרך ארצות הברית שם הצטרפה אליו אישה מקומית, רוז. במסע עם מטפס ההרים אוסקר אקנשטיין למד קראולי על טכניקת הרג'ה יוגה, והגה את המילה 'אברההדברה' (מונח מרכזי בתורתו של קראולי). ב-1904 קראולי ורוז נסעו למצרים תחת שמות בדויים ובעלי משמעות על פי קראולי: "הנסיך והנסיכה צ'ויה קהאן". רוז החלה להזות ומפעם לפעם בישרה לו כי "הם מחכים לך". ב-18 במרץ לאחר שביקש את עזרת האליל המצרי תחות, גילתה לו כי "הם" היו האליל הורוס ושליחו.
היא הובילה אותו למוזיאון קרוב בקהיר שם הראתה לו אסטלה הידועה בשם האסטלה של אנך אפנחסו (בתורת הת'למה היא נודע בשם אסטלת ההתגלות) קראולי ראה סימנים שונים לנכונות דרכו, והחל לשמוע קול המדבר אליו, אותו כינה איוואס, שליחו של האליל חור כרפס, כלומר הוראס ילדם של איזיס ואוזיריס. קראולי פרסם את דברי הקול בחוברת בשם "אִיבְּר על וול לגיס" - "ספר החוק". דברי האליל הסבירו כי עידן חדש מתחיל עבור האנושות, וקראולי ישמש כמבשרו. כציווי מוסרי עליון הוא הצהיר "עשה כרצונך זו כל התורה" ועל האנשים ללמוד לחיות בשלום עם "רצונם האמיתי".
ביולי חזרו בני הזוג קראולי לסקוטלנד שם נולדה ביתם. קראולי קרא לה אסנת (נות) מה-חתור (עשתורת) חקאטי סאפפו איזבל לילית קראולי על שם הנשים המיתולוגיות.
ראשית הטקסים והמסדר שלו
ב-1905 בעת מסע טיפוס הרים במעלה קנצ'נג'ונגה נהרגו ארבעה מחברי הקבוצה אתם טיפס במפולת שלגים. לניצולים הייתה ביקורת קשה על יחסו הקר של אליסטר. קראולי המשיך לכלכתה שם התאחד עם רוז ובתם. המשפחה החלה על פי העדפתה של רוז, במסע לסין במקום לפרס. קראולי השאיר את השתיים בהודו-סין (וייטנאם של היום) ונסע לשאנגחאי שם פגש שוב את באלין סימפסון שעודדה אותו ללכת בעקבות איוואס וספר החוק. עם חזרתו לבריטניה הוא גילה כי בתו מתה ברנגון. הוא תלה את האשם באשתו והאלכוהוליזם שלה. לזוג נולדה בת נוספת, לולה זאזה בקיץ של אותה שנה, קראולי פיתח טקס הודיה מיוחד לכבוד הולדתה המשלב חשיש וחוויה מיסטית של סַמַאדְהִי, המובטח לדבריו על ידי האליל הורוס. הטקס תואר ב"ספר המאגיה הקדושה של אברהמלין המאג", אותו החל קראולי לכתוב בסין. ספר זה הפך מרכזי בשיטה של קראולי.
קראולי יסד מסדר מאגי חדש בשם A∴A∴ בהמשך חיבור את "הספר הקדוש של הת'למה". הוא דיווח שהצליח להגיע להתרגשות מיסטית ("סמאדהי") בלי עזרת חשיש, והחל לפרסם את דעתו שאין צורך בנזירות, על מנת להגיע לחוויה דתית. אליסטר ורוז התגרשו, והיא אושפזה בבית מחסה עקב הזיות מהאלכוהול. לאחר מכן הצטרף למסדר הטמפלרים המזרחיים (O.T.O). לאחר שתחילה הואשם בגילוי סודותיהם. הוא מונה לתקופה מסויימת לנשיא "מיסטריה מיסטיקה" - המחלקה דוברת האנגלית של המסדר.
עם חזרתו ללונדון פרסם קראולי את הכרך העשירי והאחרון של עיתונו הקוו המשווה (The Equinox). בדצמבר 1913 בפריס קראולי תכנן לבצע עם נויברג סדרת טקסים. הראשון בוצע ב-1 בינואר 1914 ובמשך שבעת השבועות הבאים קראולי ונויברג ביצעו 24 טקסים פולחניים אותם תיעדו בספר. נויברג סבל מהתמוטטות עצבים והוא וקראולי שוב לא נפגשו.
מלחמת העולם הראשונה
בתחילת מלחמת העולם הראשונה קראולי הגיע לארצות הברית כשליח הטמפלרים (מגיסטר טמפלי).
ביוני 1916 החל קראולי בניסיונות מאגיים מסוג חדש, אותם ערך בקוטג' שבניו המפשייר. הבית היה שייך לאוונגלינה אדמס - אסטרולוגית אמריקנית ידועה (ישנה טענה שקראולי שימש עבורה כסופר צללים). בעקבות התעוררות לפעילות משמעותית, הגה את שיטתו הקוסמולוגית דתית. כמו כן החל בפעילות טקסית על אי בנהר הדסון. הוא "עשה כרצונך" בצבע אדום על צוקים משני צידי האי.
לפני שעזב את ארצות הברית יצר קשר עם לאה הרצוג, אם לילד.
מרגל בריטי
לאחר הנסיעה לארצות הברית קראולי טען שהוא היה מרגל בריטי. בספר "סוכן סודי 666, אליסטר קראולי המודיעין הבריטי ואוקולטיזם", ריצרד ספנס טוען שקראולי אכן היה סוכן של המודיעין הבריטי, ושתפקיד זה הוא המניע לנסיעותיו הרבות אל רוסיה הצארית, שווייץ, אסיה, מקסיקו וצפון אמריקה, שהחלו עוד בהיותו סטודנט. ייתכן גם, שהיה מעורב בריגול גם כשחי באמריקה בזמן מלחמת העולם הראשונה, במסווה של סוכן תעמולה גרמני ותומך בעצמאותה של אירלנד. ייתכן שמשימתו הייתה לאסוף מידע על רשת המודיעין הגרמנית והפעילים האיריים, וליצור תעמולה אשר תשבש את האידיאלים הגרמנים והאיריים. ספנס טוען עוד כי כסוכן פרובוקטור, ייתכן שהיה לו חלק בעידוד הטבעתה של האונייה "לוסיטניה", ובכך עודד את ארצות הברית לנקוט עמדה אקטיבית יותר במלחמה לצד מדינות ההסכמה. קראולי אף נהג לפרסם את כתביו האחרים במגזינים הגרמניים Fatherland ו-The International. ספנס איתר מסמך מודיעיני של צבא ארצות הברית התומך בגרסתו של קראולי עצמו שאכן היה מרגל: "אליסטר קראולי הועסק על ידי הממשל הבריטי... בארץ זו בעניין רשמי המוכר היטב לקונסוליה הבריטית בעיר ניו-יורק"
מנזר תלמה 1920 – 1923
לאה הרצוג נכנסה להריון, והזוג עבר מניו יורק לפלרמו. בתם חנה לאה, שכונתה פופיי, נולדה בפברואר 1920 אך נפטרה שבעה חודשים מאוחר יותר באותו בית חולים. מיד עם הגיעם לסיציליה ב-1 באפריל, הקימו את מנזר התלמה. הם התקבלו כרוזן ורוזנת, ולאה הרצוג נודעה כאשת הארגמן (סורור אלוסטראל). שם זה ניתן על ידי קראולי לכל הנשים שקיימו את טקסיו, ומקורו בברית החדשה ב"חזון יוחנן" שמספרו 666[10]. המטרה הייתה שהתלמידים יקדישו עצמם לעבודה הגדולה של גילוי והגשמת רצונם האמיתי.
משטרו הפאשיסטי של מוסוליני גירש את קראולי בסוף אפריל 1923 מהמדינה.
גורדייף, משפט הדיבה
בפברואר 1924, ביקר קראולי במכון גורדייף אך לא נפגש עם האיש. גורדייף התנכר לקראולי, בעוד קראולי העריצו אך לא את השיטה אותה שמע בעת הביקור.
באוגוסט ב-1929 קראולי נשא אישה[11]. שנה לאחר מכן נפרדו והיא אושפזה בבי"ח לחולי נפש.
בספטמבר 1930 שהה קראולי בליסבון כדי לפגוש במשורר פרננדו פסואה, אשר תרגם את שירו "המנון לפאן" לפורטוגזית. בעזרתו של פסואה פרסם את דבר מותו שלו באזור סלעי על החוף הידוע בכינויו "פי השאול" (Boca do Inferno)[12]. הוא הופיע שוב שלושה שבועות לאחר מכן בתערוכה בברלין.
בשנת 1934 קראולי הוכרז כפושט רגל לאחר שהפסיד במשפט דיבה בו תבע סופרת אשר בספרה קראה לו "קוסם אפל". במשפט זה נחשפו מעשיו ודרכו, על ידי השופט: "זה 40 שנה שאני עוסק בענייני החוק בתפקיד זה או אחר, חשבתי שאני מכיר כל סוג של רשעות קיים. חשבתי שכל סוג של רוע כבר הומצא בזמן כל שהוא לפני. למדתי במקרה זה, שאם נחייה מספיק זמן, תמיד יש מה ללמוד. מעולם לא שמעתי דברים איומים, נוראים, מנואצים ומתועבים כאלה שהומצאו על ידי האיש (קראולי) אשר תיאר את עצמו בפניכם כגדול המשוררים החיים."
שימוש בדמותו, מלחמת העולם השנייה, ימיו האחרונים
בעת מלחמת העולם השנייה, איאן פלמינג ואחרים הציעו לצבא האנגלי להשתמש בקראולי, להפצת עלילת דיסאינפורמציה יחד עם סוכנות הביון הבריטית MI5. התוכנית הייתה קשורה לרודולף הס ולאמונתו בהורוסקופים[13].
ב-21 במרץ 1944, התחיל קראולי במה שהחשיב פסגת הישגיו, פרסום "הספר של תחות". המהדורה הוגבלה ל-200 עותקים חתומים, כרוכים בעור מרוקאי שהודפסו על נייר מהתקופה שלפני המלחמה. קראולי הרוויח 1500 פאונד תוך שלושה חודשים ועבר לגור באזור מעט יותר יוקרתי.
מותו של קראולי
בינואר 1945 קראולי עבר לנד'רווד שבדרום מזרח אנגליה שם מת ב-1 בדצמבר 1947 בגיל 72, לפי אחד הביוגרפים כתוצאה מזיהום בדרכי הנשימה, לאחר שהתמכר להרואין, בעקבות מורפין שקיבל לטיפול באסתמה ובברונכיט, מהן סבל שנים רבות קודם לכן[14][15]
מילותיו האחרונות היו "אני מבולבל"[16], או "לפעמים אני שונא את עצמי"[17], אך יש האומרים שמת בשתיקה[18], או גורסים שמילותיו האחרונות לא היו בעלות משמעות[19]
בטקס שריפת הגופה שנערך בבריטון הסמוכה הוקראה אחת מעבודותיו "המנון לפאן" ואחד העיתונים קרא לה מיסה שחורה. מועצת בריטון החליטה למנוע קיום של טקסים דומים בעתיד.
אמונות ודעות
ת'למה
ת'למה היא קוסמולוגיה מיסטית שעליה הכריז קראולי ב-1904 והרחיב אותה במשך חייו. הגיוון שבכתיביו מראה את הקושי שלו לסווג את הת'למה באופן מוחלט. ניתן לראותה כסוג של פילוסופיה מאגית, מסורת דתית, הומאניות פוזיטיבית, וכמריטוקרטיה אליטיסטית. הדיבר העיקרי של הת'למה נלקח מעבודתו של פרנסואה רבלה, והוא שלטון הרצון: "עשה את שברצונך זו היא כל התורה". הרעיון של רצון על פי קראולי אינו כפי שנדמה בפשטות המאוויים והתשוקות של היחיד, הוא משלב גם את תחושת יעוד ומטרת העל של היחיד. מה שקרואלי קרא לו "הרצון האמיתי" .
קראולי והבנייה החופשית
קראולי טען שהיה גם בונה חופשי וכלל פרטים בדבר דרגתו ואופן התקבלותו בכתב. אולם, דבר זה הוכחש על ידי חבר בכיר בלשכה הגדולה של קולומביה הבריטית ויוקון. אלו גם הכחישו את השתייכות המסדרים עליהם נמנה קראולי, כמסדרים של הבונים. יחד עם זאת, ישנן ראיות המצביעות על כך שקראולי אכן נחנך אל מסדר הבונים החופשיים, ואף הגיע לדרגה ה-33 בנוסח הסקוטי[20].
צריכת סמים לצורכי רוחניות וחוויה
קראולי היה רגיל בצריכת סמים ותיעד בצורה דקדקנית את החוויות שחווה בהשפעת אופיום, קוקאין, קנאביס, אלכוהול, אתר, מסקלין, מורפיום, והרואין. נאמר על אלן בנט החונך של קראולי כי "הוא הדריך את קראולי בשימוש המאגי בסמים". ההתגלות של איווס בקהיר המליצה להתענג ב-"סמים מוזרים". בזמן שהותו בפריס בשנות ה-20 של המאה ה-20 קראולי התנסה בחומרים פסיכדליים, במיוחד Anhalonium lewinii שם מדעי לקקטוס הפיוטה המכיל מסקלין ואף משך את הסופרים קתרין מנספילד ותאודור דרייזר להשתמש בו. ב-1930 סעד קראולי עם אלדוס האקסלי בברלין, שם יש הטוענים כי באותה ההזדמנות משך גם אותו להשתמש בפיוטה[21].
שמושים אחרים בסמים
קראולי פיתח התמכרות להרואין לאחר שרופא לונדוני רשם לו את הסם לטיפול באסתמה וברונכיט ממנה סבל. חייו כמכור לסם השפיעו על כתיבת הרומן שלו ב-1922, "יומנו של מכור לסם", אולם הרומן הבדיוני הציע תקווה לתוצאה טובה של שיקום על ידי טכניקות מאגיה שונות ויישום של הרצון האמיתי. בזמן מותו צרך קראולי הרואין בהוראת רופאו.
גזענות
הביוגרף לורנס סוטין הצהיר כי "גזענות בוטה היא אלמנט משני בכתביו של קראולי".
ההקדמה לספר מכנה את קראולי "צאצא מפונק למשפחה ויקטוריאנית אשר התגלמו בו רבות מהדעות הקדומות הגזעניות והחברתיות של ג'ון בול המאפיינות את שאר בני המעמד הגבוה שלו". סוטין אף כותב "קראולי גילם את הניגודיות שהופיעה אצל רבים מן האינטלקטואלים המערביים של זמנו: אמונה עמוקה בדעות גזעניות תודות לתרבותם, בצמוד להיקסמות מהאנשים הצבעוניים". קראולי תמך בשימוש באלימות כנגד סינים, במיוחד מהמעמד התחתון. הוא הצמיד את המונח כושי Nigger לאיטלקים (ביומנו של מכור לסם, ספר ראשון פרק 9) ולהודים, וקרא לפילוסוף ההודי ג'ידו קרישנמורטי בכינוי כושון "negroid".
התבטאויותיו האנטישמיות של קראולי בפרסומים הטרידו את עורכי עבודותיו לעתיד במידה כזו שאחר מהם, ישראל רגארדי, אשר היה גם תלמידו של קראולי, ניסה להסתיר אותם. בספר "777 ופרסומי קבלה אחרים" (שמואל וייזר, 1975) נכתב שרגארדי, אשר היה יהודי, ברצונו להשמיט לחלוטין את הביטויים האנטישמיים בספר, נאלץ למחוק שישה דפים מהקדמת העורך. רגרדי רשם שם: "אני... משמיט את הקדמתו של קראולי לספר. זו כתיבה מגעילה וזדונית, ואינה עושה צדק למערכת שבה הוא עוסק". מה שרגרדי השמיט הייתה הקדמתו של קראולי ל"ספר הספירות" שפורסמה לראשונה בשנת 1911, אשר הכילה הצהרת על אמונתו של קראולי באמיתות עלילות הדם - השמועות על טקס אכילת דם הילד הנוצרי עם מצות הפסח על ידי יהודים.
קראולי שואל באופן רטורי כיצד שיטה בעלת ערך כמו הקבלה יכלה להגיע ממה "שהאתנולוגים בכללם מסכימים" ונקרא "גזע ברברי לחלוטין, המשולל כל כמיהה רוחנית" ובנוסף על כך "פוליתאיסטים".
העמדה הפילוסופית הת'למית שקראולי לימד בספרו (שהוא למעשה הדרכה אישית בסדרה של מכתבים לתלמיד של המאגיה) היא ללא ספק אנטי-גזענית. אפילו בהערות אישיות למיין קמפף אמר קראולי כי "המעמד עליון" שלו הוא מעל לכל הבחנה של גזע.
כתבים
קראולי היה סופר פורה ביותר, אשר פרסם עבודות במגוון רחב של נושאים בנוסף לדתו הת'למאית, מיסטיקה ומאגיה טקסית הוא כתב על נושאים שאינם מאגיים כמו פוליטיקה, פילוסופיה ותרבות.
- עיתונו "הקו המשווה - סקירה מדעית של הארה" - The Equinox
- "ספר החוק" (1904 ,The Book of the Law) - היצירה המרכזית של הדת הת'למאית. לדברי קראולי רשם את דברי 'איוואס' אליו.
- Magick (ספר 4)
- החזון והקול[22]
- 777 וכתבים קבליים נוספים[23]
- ספר השקרים (1912)[24]
- הווידויים של אליסטר קראולי (1929 ,The confessions of Aleister Crowley - An Autobagiography edited by John Symonds and Kenneth Grant)[25]
- חיבורים קטנים בדרך לאמת (1938)
בנוסף, הוא ערך ספר מאגי בשם 'גואטיה: המפתח הפחות של המלך שלמה' - Goetia: The Lesser Key of Solomon the King.
במשך חייו כתב מכתבים רבים והקפיד בדקדקנות לכתוב יומנים, שחלק מהם פורסמו לאחר מותו תחת הכותרת "מאגיה ללא דמעות" - Magick Without Tears.
במהלך חייו הוא ערך והפיק סדרת פרסומים (מעין עיתון) בשם "הקו המשווה" אשר שימש קולו של מסדר ה-AA. כמה מן הכרכים הבולטים הם:
- הקו המשווה הכחול[26]
- הקו המשווה של האלים
- שמונה הרצאות על יוגה[27]
- הספר של תות[28]
- ליבר אלף או ספר החוכמה והטיפשות[29]
קראולי כתב גם סיפורת, בכלל זה מחזות ולאחר מכן נובלות, אשר רבים מהן לא זכו להתייחסות משמעותית מחוץ לחוגים אוקליסטיים. פרסומיו הראויים להתייחסות בתחום זה:
- בן הירח (1917 ,Moonchild)[30]
- יומנו של מכור לסם (1922 ,Diary of a Drug Fiend)[31]
- התכסיס וסיפורים אחרים (1929 ,The Stratagem and other Stories)[32]
הוא פרסם באופן עצמאי חלק נכבד משירתו, בכלל זה:
- עננים בלי מים (Clouds Without Water, 1909)[33]
- "המנון לפאן" (Hymn to Pan, 1929) - שירו המפורסם ביותר[34].
את השפעת שירתו של קראולי ניתן למצוא בכך ששלוש מיצירותיו - "החיפוש", "המתקדש", "הורד והצלב" - נכללו באוסף אוקספורד לשירים אנגליים מיסטיים בשנת 1917 (The Oxford Book of English Mystical Verse).
מורשת והשפעה
קראולי נשאר דמות משפיעה על אוקליסטים ועל התרבות הפופולרית, במיוחד בבריטניה אך גם על חלקים אחרים בעולם.
אוקולטיזם ודת הויקה
לאחר מותו של קראולי כמה מתלמידיו ועמיתיו הת'למאים המשיכו את עבודתו. אחד מתלמידיו הבריטיים, קנת' גראנט, ייסד ב-1950 את מסדר ה- Typhonian O.T.O. באמריקה מאמיניו המשיכו את דרכו, אחד הידועים שבהם ג'ק פרסונס מדען טילים חשוב. פרסונס תיאר כי השתתף בטקס מסוג Babalon ב-1946, שבעקבותיו טען כי חשב על החלק הרביעי של "ספר החוק". פרסונס עבד מאוחר יותר עם ל. רון האברד מייסד כת הסיינטולוגיה.
קראולי היווה השראה לכמה מבוגרי מכללת מאלוורן הנחשב באנגליה, בהם ג'ון מייג'ור ג'נרל פרדריק צ'ארלס פולר ממציא זרקור הירח המלאכותי, וססיל ויליאמסון מכשף נאו-פאגאני מודרני.
אחד ממכריו של קראולי בחודשי חייו האחרונים היה ג'רלד גארדנר אשר סיפר לו על טקס חניכתו ל- New Forest Coven ב-1939 (קבוצת מכשפים נאו-פגאנית), גארדנר שהתקבל ל- O.T.O על ידי קראולי ייסד לבסוף את דת הויקה הגארדנרית, סוג מוקדם של דת הויקה הנאו-פגאנית. הוא השפיע רבות גם על דת הויקה המוקדמת[35]. ב-1950 הכוהנת הגדולה של גארדנר, דורין וליאנטה (אנ'), עברה על רוב הכתבים המוקדמים של הויקה והוציאה מהם את מה שהחשיבה כ-"קראולניות" מפני שהאמינה כי יש לה השפעה מזיקה על המסורת החדשה. היא תיארה את קראולי עצמו "סופר מבריק ומשורר נפלא, אך כאדם היה חתיכת עבודה גרועה".
בשנת 1970 בבריטניה הופיע אוקאליסט בשם אמאדו קראולי אשר טען כי הוא בנו הלא חוקי של קראולי. הוא טען כי ספר החוק היה למעשה מתיחה והוא בעצמו יודע ומבין אל נכון את תורתו של קראולי, שאותה פרסם במספר ספרים.
לקריאה נוספת
- Lawrence Sutin, Do What Thou Wilt: A Life of Aleister Crowley, St. Martin's Press, New York, 2000
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ [Owen, Alex (2004).The place of enchantment.University of Chicago Press.p.186.מסת"ב 9780226642017 אליסטר קראולי בספר אודותיו בהוצאת אוניברסיטת שיקגו]
- ^ [Spence, Lewis (2007).Encyclopedia of Occultism and Parapsychology.Kessinger Publishing.p.203.מסת"ב 9780766128156 על החוק "עשה כרצונך"]
- ^ Powter, Geoff (2006-08-01).Strange and dangerous dreams.The Mountaineers Books.p.131.מסת"ב 9780898869873. האיש הרשע בעולם] בספר משנת 2006 על כופרים מפורסמים
- ^ [Crowley, Aleister (2004-01-01).Diary of a Drug Fiend.Book Tree.p.Back Cover.מסת"ב 9781585092451 "יומנו של תומך בנקיטת סמים", מספרי קראולי]
- ^ בהם: אלן מור, אוזי אוסבורן, החיפושיות, איירון מיידן, ג'ימי פייג', דייוויד בואי, קנת' אנגר, רון האברד, טימותי לירי, רוברט אנטון וילסון, ג'ון פרושיאנטה, דני קארי והארי אווארט סמית. הוא הוזכר כבעל השפעה רבה על יחידים וקבוצות איזוטריים מאוחרים כמו קנת' גראנט, ג'רלד גארדנר ובמידה מסוימת גם על אוסטין אוסמן ספאר
- ^ Aleister Crowley | Biography, Teachings, Reputation, & Facts, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
- ^ Aleister Crowley, Golden Dawn Wiki, 2017-05-15 (באנגלית)
- ^ Aleister Crowley, Aleister Crowley: An Inventory of His Collection at the Harry Ransom Center, legacy.lib.utexas.edu (באנגלית)
- ^ Gordan Djurdjevic, India and the Occult: The Influence of South Asian Spirituality on Modern Western Occultism, New York: Palgrave Macmillan US, 2014, Palgrave Studies in New Religions and Alternative Spiritualities, עמ' 35–59, מסת"ב 978-1-137-40499-2. (באנגלית)
- ^ שמו של המנזר הושאל ממחזה סאטירי של פרנסואה רבלה בשם "גרגנטואה ופנטגרואל", שם מתואר "מנזר תלמה" כסוג של אנטי מנזר, שבו חיי תושביו - "הועברו לא בחוקים, צווים או ציוויים, אלא על פי רצונם החופשי וחשקם". אוטופיה אידיאלית זו הפכה בסופו של דבר לדגם עבור הקומונה של קראולי, בהיותה גם סוג של בית ספר מאגי. קראולי כינה אותה "Collegium ad Spiritum Sanctum,"
- ^ -, Marriage in Thelema, Thelemic Union (באנגלית)
- ^ Travel – Boca do Inferno, Fernando Pessoa and Aleister Crowley, Hello the Mushroom, 2015-07-24 (באנגלית)
- ^ פלמינג הציע גם שבריטניה תשתמש בשפה החנוכית (ע"ש חנוך שעלה השמיימה ונהיה המלאך מטטרון) במסגרת המלחמה הפסיכולוגית בגרמנים
- ^ בשלושת החודשים הראשונים שם, ביקרה אותו דיאון פורצ'ון - סופרת וחברת מסדר אוקולטי, פעמיים. סופרת זו כתבה עליו ארבע שנים קודם, בטרם הכירו. במרץ 1945 כתבה לו: "הכרת התודה, שנתתי לעבודתך - בהקדמה ל"קבלה מיסטית" אשר נראתה לי כלא יותר מנימוס ספרותי, הפכה עם הזמן לשוט על גבִּי, בידי אנשים הרואים בך אנרכיסט". כלומר שבתקופה זו הייתה ביקורת ציבורית חזקה נגד האיש.
- ^ הוא והרופא האחרון שלו מתו בהפרש של 24 שעות זה מזה. מאמינים בדרכו טענו שד"ר טומפסון סירב להמשיך ולרשום סמים לקראולי, וזה בתגובה "הטיל עליו קללה".
- ^ על פי הביוגרפית פרידה האריס, שלא נכחה במקום
- ^ על פי דיווח של אחות בית החולים ואדם אקראי שנכח במקום
- ^ השכן בקומה תחתיו, שמע אותו פוסע בחדר ונופל, ומצא אותו מת
- ^ פטרישה "דידרה" מקאלפין - שביקרה את קראולי עם בנם ושלושת ילדיה האחרים, הכחישה כל זאת, ודיווחה על משב רוח פתאומי וקול רעם פתאומי ברגע מותו. לפי גרסתה קראולי היה מרותק למיטה בימיו האחרונים, אך היה ברוח טובה ושוחח רבות.
- ^ Aleister Crowley and Freemasonry | Freemasonry Matters, 2016-05-23 (באנגלית)
- ^ Aldous Leonard Huxley | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
- ^ The Vision and the Voice (Equinox IV:2), www.goodreads.com
- ^ 777, www.amazon.com
- ^ The Book of Lies, www.goodreads.com
- ^ The confessions of aleister crowley, www.amazon.com
- ^ Blue-Equinox, www.amazon.com
- ^ Eight Lectures on Yoga, www.amazon.com
- ^ Book of thoth
- ^ Liber Aleph - AbeBooks, www.abebooks.co.uk (באנגלית)
- ^ Moonchild, www.goodreads.com
- ^ Diary of a Drug Fiend, www.goodreads.com
- ^ Stratagem, www.amazon.com
- ^ Clouds without water, www.amazon.com
- ^ Hymn To Pan, www.paganlibrary.com
- ^ כמו רונלד הוטון, פיליפ הסלטון ולאו רוקבי
