לייליסטאט
| מדינה |
 הולנד |
|---|---|
| מחוז |
 פלבולנד |
| שפה רשמית | הולנדית |
| תאריך ייסוד | 1 בינואר 1980 |
| שטח | 765.45[1] קמ"ר |
| גובה | -3 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 329 נפש לקמ"ר (2013) |
| קואורדינטות | 52°30′N 5°29′E / 52.500°N 5.483°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.lelystad.nl/ | |
לייליסטאט (בהולנדית: Lelystad (מידע • עזרה)) היא רשות מקומית ובירת מחוז פלבולנד שבהולנד. העיר, שנבנתה על קרקע שיובשה, נוסדה בשנת 1967 ונקראה על שם קורנליס ליילי שתכנן את סוללת הכביש אפסלאוטדייק שאפשרה את ייבוש הקרקע. לייליסטאט שוכנת בגובה של כ-3 מטרים מתחת לפני הים.
היסטוריה
לייליסטאט נבנתה על קרקע הים לשעבר של הזאודרזי. לפני אלפי שנים היה שטח זה מעל מפלס הגאות והתקיימו בו יישובים, אך מאז הצטמצם שטח היבשה של הולנד. בסוויפטרבנט שליד לייליסטאט, נתגלו שלדי האדם העתיקים ביותר במערב אירופה. עקב עליית מי הים והסופות נשטפה אדמת הכבול והשטח הימי שבתקופה הרומית נקרא לוקס פלבו (Lacus Flevo), גדל להיות אגם אלמירה בימי הביניים ולאחר מכן התפתח להיות הזאודרזי. הזאודרזי (הים הדרומי) היה נתיב התעבורה העיקרי מאמסטרדם אל הים הצפוני ולערי ברית הנזה. בשל שברי הספינות הטרופות הרבות שהתגלו בפלבולנד, כיום משמשת לייליסטאט כמשכנו של המרכז הלאומי להיסטוריה ימית, הכולל מוזיאון ומספנה שבה נבנה העתק של הספינה בטאוויה.
לאחר מלחמת העולם השנייה המשיכו עבודות הזאודרזי ונוצר הפולדר של פלבולנד המזרחי. ב-1950 החלו העבודות ביצירת כמה איים במרכזו של האייסלמיר. האי לייליסטאט-האפן היה הגדול שביניהם ומבני העץ שבו שיכנו קהילה של בוני סכרים. ב-1955 נוצר רצף יבשתי בין האי לבין היבשה ואז התאפשר להגיע למקום ברכב. אחת משלוש תחנות השאיבה שיבשו את אדמת הפולדר ביוני 1957, הייתה תחנת פורטמן ששכנה על האי והונעה במנועה דיזל. עד 1967 היו התושבים היחידים בלייליסטאט מהנדסים, פועלים ומפקחים שהתגוררו באי לשעבר.
כיום
לייליסטאט הוכרזה כרשות מקומית ב-1980 וכיום היא העיר הגדולה ביותר בשטחה בהולנד, אך חלקים נרחבים בה הם שטחי מים כמו המרקמיר והאייסלמיר. אזור נוסף בשטח העיר שזכה לפרסום עולמי הוא הפארק אוסטפדרספלסן (Oostvaardersplassen) ששטחו נחשף בעת יישוב הפולדר. העיר מוקפת גם בשטחי יערות, פארקים ואדמת חקלאות שטוחה.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של לייליסטאט- לייליסטאט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
