לילי שטרסמן-לובינסקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לילי שטרַסמן-לוּבּינסקי (לעיתים כונתה "לילקה" ובעברית, אַיָּלָה)[1] (8 ביולי 1908 – 13 בנובמבר 1959) הייתה עורכת, מתרגמת ופעילה בתנועה (הציונית) הרוויזיוניסטית בפולין. הגתה את סמל מפת ארץ ישראל השלמה ועליה זרוע אוחזת ברובה מלווה בכתובת "רק כך" שלימים אומץ כסמל האצ"ל.

ביוגרפיה

נולדה בוורשה ב-8 ביולי 1908 בשם אליציה פרידברג, בת למשפחה מתבוללת ובעלת אמצעים. אביה הנריק פרידברג היה איש עסקים. בבית הוריה הוצגה היהדות כמכשול שיש להסתירו בבואה להשתלב בחברה הפולנית הסובבת, והיא נשלחה ללמוד בבית ספר תיכון בו למדו יהודים מעטים. ב-1925 נסעה לצרפת ולמדה ספרות ושפות באוניברסיטה במונפלייה ובמכללת סורבון בפריז. בצרפת נחשפה לרעיונות המהפכה, הצטרפה לתנועות למען זכויות אדם והשתלבה בחיי הבוהמה. הייתה חברה בליגה לזכויות האזרח שחבריה החזיקו בתפיסת עולם סוציאליסטית וקוסמופוליטית.[2] בתום לימודיה ב-1929 חזרה לוורשה ונישאה לידיד נעוריה ד"ר הנריק שטרסמן, בכיר במשרד המשפטים וקצין מילואים בצבא הפולני. ביתם בוורשה היה מקום מפגש תרבותי וחברתי לאנשי רוח ופקידי ממשל.[3] נולדו להם שני בנים: אנדז'יי (לימים גבריאל) ופיוטר (לימים אבניאל).[4]

פעילות פוליטית

במהלך חייה הבוגרים חל שינוי בעמדותיה הפוליטיות. בימים שלמדה בצרפת הזדהתה עם אידאולוגיות קוסמופוליטיות, ובתחילת שנות השלושים, במהלך ביקור בברלין בו נחשפה להתחזקות הנאציזם בגרמניה גילתה עניין ברעיון הקומוניסטי. עם שובה לוורשה ניסתה לקשור קשרים עם הקומוניסטים בעיר. אלה חשדו בה בגלל מעמדה הכלכלי, אך לבסוף רכשה את אמונם. בפעילותה התמקדה בהסברה ובהדפסה של כתבי תעמולה ותרמה למפעלי צדקה. לנוכח גילויי אנטישמיות גם בקרב חבריה הקומוניסטיים וההבנה שגם בתנועה זו לא יתקבלו היהודים כשווים החליטה ב-1934 לפרוש.[5]

בתנועה הרוויזיוניסטית בוורשה

גילויי האנטישמיות בפולין והיכרותה עם זאב ז'בוטינסקי חוללו שינוי בתפיסת עולמה והיא הזדהתה עם הרעיון הציוני ועם התנועה הרוויזיוניסטית. קשריה עם אברהם שטרן (יאיר), דוד רזיאל ונציגים אחרים של התנועה בוורשה חיזקו הזדהות זו.[4] ביתם של לילי והנריק שטרסמן הפך לבית ועד לשליחי האצ"ל בפולין, והזוג פעל ליצירת קשר בין ממשלת פולין לבין אנשי האצ"ל שהגיעו לוורשה. הבית שימש גם מקום התכנסות ליהודים מקרב האינטליגנציה היהודית הפולנית שהחלו לאהוד את האצ"ל.[6] בפעילותו בפולין למען הארגון נעזר אברהם שטרן רבות בבני הזוג,[7] שפתחו בפניו דלתות בקרב חוגי השלטון לרכישת נשק ותחמושת, שבקיץ 1939 עמדה על אלפי רובים, מכונות ירייה וחומרי חבלה.[8] לימים סיפרה על הרושם העז שהותיר עליה שטרן כ"חייל עברי" שפקודיו נכונים ללחום בעד החרות כשהם אוחזים בנשקם.[5]

בהשפעת הרעיונות הציוניים הרוויזיוניסטים יזמה את הקמת ביטאון הארגון בוורשה, '"ירושלים המשוחררת" (Jerozolima wyzwolona, ירוזולימה ויזוולונה), שהיה לשבועון האצ"ל בפולין.[9] היא הייתה העורכת, מזכירת המערכת, כותבת ומתרגמת בו. היא הגתה את הסמל שהופיע בראש העיתון: מפת ארץ ישראל השלמה ועליה זרוע אוחזת ברובה מלווה בכתובת "רק כך".[4][10] הציור הופיע לראשונה בגיליון השלישי.[11] לימים ציור זה אומץ כסמל הארגון הצבאי הלאומי.[4][7] סגנון הכתיבה בביטאון היה דרמטי ושילב ייאוש מגילויי האנטישמיות לצד ותקווה לגבי הסיכויים למימוש דרכו האידאולוגית של האצ"ל שתביא להקמת מדינה ליהודים.[12]

במקביל לביטאון, הקימה את מועדון "ירדן" שהיה למרכז ליהודים בוורשה והרחיב את מעגל התומכים בתפיסת העולם הרוויזיוניסטית. בשלהי שנות השלושים פקדו את בית שטרסמן שליחי הארגון ובעזרתם נפתחו מחנות אימונים לחניכים, נרכש נשק בשביל הארגון בארץ.[4]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה

באוגוסט 1939 נסעה לז'נבה, שווייץ כחברה במשלחת האצ"ל במטרה לעשות נפשות לאידאולוגיה זו בקרב הבאים לקונגרס הציוני הכ"א שדן במאבק נגד מדיניות בריטניה במנדט על ארץ ישראל, והשתתפה במסיבת עיתונאים שהציגה את מטרות הארגון.[4] הופעתה הייתה מרשימה, ומקרב חברי המשלחת נבחרה לשאת את מסר הארגון בצרפתית.[13] לימים סיפרה כי העמדות שהציגו זכו להערכה בקרב עיתונאים זרים שכן הוצגו כיהודים שאינם מבליגים ומטיפים להתנגדות פעילה כנגד שלטון המנדט הבריטי.[14] בדרכה לז'נבה פגשה את זאב ז'בוטינסקי בעיירה ואל לה ביין בה נפש. היא הביעה באזניו את חששה שאם תפרוץ מלחמה לא תוכל לשוב למשפחתה בוורשה, אך הוא אמר לה כי לא תהיה מלחמה והבטיח שבעוד כמה ימים יתראו בפריז.[15] היא חזרה לוורשה יומיים לפני פרוץ המלחמה וגילתה שבעלה גויס לצבא הפולני. מאוחר יותר נפל הנריק שטרסמן בשבי הרוסים ומצא את מותו עם אלפי קצינים פולנים אחרים בטבח יער קאטין.[4] עם חזרתה, כינסה את חברי המועדון ודיווחה על פעילותה של משלחת הארגון בז'נבה, והוציאה לאור גיליון חדש של "ירושלים המשוחררת" שבדיעבד היה לגיליון האחרון של העיתון.[16]

עם פלישת גרמניה לפולין עברה עם שני בניה לבית חותנה בכפר קונסטאנצ'ין מדרום לוורשה, אך כעבור כמה ימים חזרה עם הבנים לוורשה. כשלושה שבועות הסתתרו יחד עם בני משפחה אחרים במרתף הבית.[4] פעם אחת נאסרה על ידי הגרמנים אך הצליחה להשתחרר. ב-4 בספטמבר 1939 ארזה יחד עם חברים את הנשק שצבר האצ"ל במחסן ברחוב צגלנה בו הוחבאו כ-500 רובים, מקלעים, אקדחים ורימונים שהיו מיועדים למשלוח לאצ"ל בארץ-ישראל. היא העבירה את הנשק לידי מפקדת הצבא הפולני. היא קיבלה מהקצינים הפולנים אישור על מסירת הנשק והבטחה כי יום אחד יגמול הצבא הפולני ליהודים על המחווה. ארכיון הארגון בוורשה נטמן בכדי חלב.[17] במקביל, פעלה כדי לצאת עם בניה מפולין.

ב-12 בינואר 1940, כשבידה אשרת כניסה להונדורס, עלתה עמם על רכבת לווינה ומשם הגיעו לטרייסט שבאיטליה. אחרי ארבעה חודשים וחצי באיטליה קיבלו סרטיפיקט. ב-1 ביוני 1940 הגיעו לנמל חיפה.[4]

חייה בישראל

גם בשנותיה בארץ ישראל, המשיכה לשמור על קשר עם אנשי רוח ואנשי צבא פולנים, וביתה בתל אביב היה מקום מפגש לחברים מוורשה. אף על פי שהחזיקה באידאולוגיה ציונית, שמרה אמונים לשפה ולתרבות הפולנית, ולמרות כשרונה לרכוש שפות, התקשתה בשליטה בעברית. חבריה הצברים טענו כלפיה שהגעגועים לפולין הם אלה שמקשים עליה את ההשתלבות בארץ ואמרו לה כי כך לעולם לא תצליח להיות "פטריוטית ישראלית טובה".[18]

נישאה לעורך הדין חיים לובינסקי, מראשי הפורשים וחבר המפקדה הראשונה של האצ"ל.[19] הייתה פעילה בצה"ר ובמפלגת הציונים הכלליים.[4]

לילי שטרסמן-לובינסקי נפטרה בתל אביב ב-1959 מדום לב, בגיל 51. נקברה בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.[20]

בנה גבריאל שטרסמן שימש עיתונאי ופובליציסט בעיתון "מעריב" ולאחר מכן מונה לשופט. בנה אבניאל לטר (עיברת את שמו), עסק רוב שנותיו באבטחת התעופה הישראלית בעולם. בתו של אבניאל קרויה על שמה.

עבודתה הספרותית

יחד עם בעלה הראשון הנריק שטרסמן ייסדה בוורשה את המפעל הספרותי "פעמון" במסגרתו תורגמו ספרי מופת לפולנית. עבודות התרגום והיצירות שלה זכו לשבחים. הסופר והפובליציסט הפולני מלכיור ואנקוביץ כתב כי היא שולטת שליטה מצוינת בפולנית ומיטיבה להכיר את הספרות הפולנית אף ממנו.[21]

לימים תיעדה את התהפוכות האידאולוגיות שעברה ברומן "הפחד הגדול" שכתבה, בעל אלמנטים אוטוביוגרפיים, בו תיארה דמות בטוחה בעצמה וביכולותיה ובה בעת ביטאה חשש גדול מפני גילויי אנטישמיות. היא כתבה את הרומן בשנות החמישים בשפה האנגלית והשתמשה בשמות בדויים. היא התכוונה להוציאו לאור בארצות הברית. רומן זה נחשב מקור היסטורי חשוב להיכרות עם עולמה של אישה יהודייה בת המעמד הגבוה והמשכיל בפולין, וחושף את התלבטויותיה הייחודיות כאישה וכאם. בעבודה ספרותית זו לא ראתה את עצמה כמייצגת קבוצה או זרם, אלא כאישה שהעלתה על הכתב את מה שעברה.[22]

לקריאה נוספת

  • ספר אילה (לילי) לובינסקי: קובץ מאמרים, רשימות וכתבים אחרים, תל אביב: הוועד להקמת ציון לזכרה של א.ל. לובינסקי, 1960.

קישורים חיצוניים

  • Jerry Grunor, Let My People Go, iUniverse, 2005, pp. 195-196. (באנגלית)

הערות שוליים

  1. ^ שמה מופיע במקורות שונים בצורות שונות, בדרך כלל בתור לילי שטרסמן או לובינסקי, ולעיתים אילה, ליליה או איליציה.
  2. ^ מירי פרייליך, "לילי שטרסמן (1908–1959) – בצל האנטישמיות הפולנית", אסתר הרצוג (עורכת), נשים ומשפחה בשואה, בני ברק: אוצר המשפט, 2006, עמ' 212.
  3. ^ פרייליך, "לילי שטרסמן (1908–1959) – בצל האנטישמיות הפולנית", נשים ומשפחה בשואה, 2006, עמ' 207.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 4.7 4.8 4.9 דוד תדהר (עורך), "אילה (לילקה) לובינסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4754.
  5. ^ 5.0 5.1 מירי פרייליך, "לילי שטרסמן (1908–1959) – בצל האנטישמיות הפולנית", אסתר הרצוג (עורכת), נשים ומשפחה בשואה, בני ברק: אוצר המשפט, 2006; עמ' 216
  6. ^ יעקב שביט, המיתולוגיות של הימין, בית ברל ומכון משה שרת, תשמ"ו, עמ' 38.
  7. ^ 7.0 7.1 יהודה לפידות, פרקים בתולדות האצ"ל, תל אביב: מכון ז'בוטינסקי, תשנ"ט, עמ' 93
  8. ^ יעקב שביט ויהודה ריינהרץ, הדרך לספטמבר 1939: היישוב, יהודי פולין והתנועה הציונית ערב מלחמת העולם השנייה, תל אביב: עם עובד, 2013, עמ' 70.
  9. ^ משה ארנס, דגלים מעל הגטו, ידיעות אחרונות: משכל, 2009, פרק 1.
  10. ^ Jerry Grunor, Let My People Go, iUniverse, 2005, pp. 195-196
  11. ^ יהודה לפידות, האצ"ל בפולין, לידתה של מחתרת, אתר דעת, מכללת הרצוג.
  12. ^ פרייליך, "לילי שטרסמן (1908–1959) – בצל האנטישמיות הפולנית", נשים ומשפחה בשואה, עמ' 222.
  13. ^ לפידות, האצ"ל בפולין, לידתה של מחתרת, אתר דעת.
  14. ^ שביט וריינהרץ, הדרך לספטמבר 1939, עמ' 264.
  15. ^ שביט וריינהרץ, הדרך לספטמבר 1939, עמ' 13.
  16. ^ שביט וריינהרץ, הדרך לספטמבר 1939, עמ' 305.
  17. ^ שביט וריינהרץ, הדרך לספטמבר 1939, עמ' 305–306, לפידות, האצ"ל בפולין, לידתה של מחתרת, אתר דעת.
  18. ^ פרייליך, "לילי שטרסמן (1908–1959) – בצל האנטישמיות הפולנית", נשים ומשפחה בשואה, עמ' 224.
  19. ^ דוד תדהר (עורך), "עו"ד חיים לובינסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3796
  20. ^ לילי שטרסמן-לובינסקי באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  21. ^ פרייליך, "לילי שטרסמן (1908–1959) – בצל האנטישמיות הפולנית", נשים ומשפחה בשואה, עמ' 210, עמ' 215.
  22. ^ פרייליך, "לילי שטרסמן (1908–1959) – בצל האנטישמיות הפולנית", נשים ומשפחה בשואה, עמ' 207, עמ' 211.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=לילי_שטרסמן-לובינסקי&oldid=1929524"