AMX-56 לקלרק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף לקלרק (טנק))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
AMX-56 לקלרק
לקלרק
מידע כללי
סוג טנק מערכה
מדינה מייצרת צרפתצרפת צרפת
משתמשים עיקריים

הצבא הצרפתיהצבא הצרפתי הצבא הצרפתי

איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות צבא איחוד האמירויות הערביות
מחיר 6.55 מיליון יורו ב-2001
שנת ייצור 1990
דגם קודם AMX-30
מידע טכני
אורך תותח קדימה: 9.87 מטר, תובה: 6.88 מטר
רוחב 3.60 מטר
גובה 2.50 מטר
משקל 56 טון
מהירות 72 קמ"ש
טווח פעולה 550 קילומטר
מנוע דיזל, 1,500 כוחות סוס
שריון מסווג
צוות 3 (מפקד, תותחן ונהג)
מערכות נשק
חימוש עיקרי תותח 120 מ"מ
חימוש משני מקלע מקביל 12.7 מ"מ, מקלע 7.62 מ"מ

AMX-56 לקלרקצרפתית: Leclerc) הוא טנק מערכה צרפתי מתוצרת החברה הממשלתית GIAT Industries (כיום: Nexter).

הטנק נקרא על שם הגנרל פיליפ לקלרק, איש צבא צרפתי אשר פעל במלחמת העולם השנייה במסגרת צבא צרפת החופשית ושיחרר את פריז מן הכיבוש הנאצי כשפיקד על הדיוויזיה המשוריינת השנייה של צרפת.

ייצור הלקלרק החל ב-1990, והוא נכנס לשירות ב-1992 כשהוא מחליף את AMX-30 כטנק המרכזי של צבא צרפת. עלות הטנק עומדת על 9.3 מיליון יורו. כ-400 טנקי לקלרק נמצאים בשימוש בצבא צרפת ומספר דומה בצבא איחוד האמירויות הערביות.

היסטוריה

בשנת 1971, בשיא המלחמה הקרה, החל הייצור של הדור החדש של הטנקים הסובייטים, ובראשם ה-T-72, שהיה חזק, עוצמתי ומתקדם. ה-AMX-30, עמוד השדרה של גייסות השריון הצרפתי, סבל מנחיתות גדולה ביחס לטנקים הסובייטים החדשים. בשל כך, נבדקו אופציות לייצור טנק מערכה חדש, ונחתם מזכר הבנות עם גרמניה המערבית, לפיו שתי המדינות ישתפו פעולה בייצור של טנק מערכה חדש ומתקדם, אך רעיון זה נזנח כעבור זמן קצר. ב-1982, הודיעה צרפת, כי על אף ששקלה לרכוש את האברמס, המרכבה או הלאופרד 2, צרפת תתכנן ותבנה טנק בכוחות עצמה.

בשנת 1990, לאחר תכנון של מספר אבות טיפוס, החל יצורו של הטנק וב-1992 נכנס לשירות בצבא הצרפתי וצבא איחוד האמירויות הערביות.[1]

מאפיינים

הנעה ועבירות

את הטנק מניע מנוע דיזל בעל 8 צילינדרים שמספק 1,500 כוחות סוס. המנוע מאפשר לטנק נסיעה במהירות של 72 קמ"ש ויכולת להאיץ למהירות של 32 קמ"ש בתוך 5 שניות. לטנק מיכל דלק בעל נפח של 1,300 ליטר, המאפשר טווח פעולה של 550 ק"מ. ניתן להגדיל את הטווח ב-100 ק"מ, על ידי הרכבה של מכלי דלק חיצוניים, המוסיפים כ-400 ליטר. עם זאת, מכלים אלו מגבילים את תנועת הצריח ופגיעים במיוחד, ולכן יש להשליכם לפני כניסה לקרב.

מיגון

שריונו של הטנק עשוי משריון מרוכב ופלדה מותכת. לשם הגנה מנשקי הנ"ט ובעיקרם מטענים חלולים, עובה השריון בחלקים רגישים בטנק, ונוספו לוחות פלדה וטיטניום. כמו כן, קיימות חבילות שדרוג עבור הטנק, המציעות תוספות מיגון צ'ובהם מתקדם, במטרה להגן על הטנק מטילים נגד טנקים מתקדמים. שריונו של הטנק משופע בחלקים מן הטנק, ובעיקר בחזית הטנק, בנוסף, לטנק יש מדוכות עשן למטרות מיסוך והטעייה של נשק מונחה לייזר.

בדומה לטנקים המערביים, מיגונו של הטנק הוא מודולרי וניתן להחלפה בקלות בעת הצורך. בנוסף, להגנה על המזקו"ם ישנם פלטות בזוקה (הלוחות המגנים על הזחלים) ואף מערכת הגנה מפני איומי אב"כ (אטומי ביולוגי כימי).

חימוש ובקרת אש

חימוש

החימוש העיקרי של הטנק הוא תותח חלק קדח בקליבר 120 מ"מ בעל יכולת ירי של תחמושת פגזים מגוונת. התותח מיוצב ומכוונן באופן אוטומטי ובעל טעינה אוטומטית של פגזים, המאפשרת קצב ירי של 12 פגזים בדקה. הטנק חמוש בסך הכל ב-40 פגזים, למרחק מקסימלי של עד כ-4 ק"מ, עם אפשרות ירי תוך כדי נסיעה. התותח עצמו נחשב ליעיל ומדויק, והוא באורך 52 קליברים, בשונה מרוב הטנקים המערביים החמושים בתותח באורך 44 קליברים, מה שתורם לכך שתותח הלקלרק מדויק יותר ממקביליו.[2]

החימוש המשני של הטנק כולל מקלע מקביל M2 בראונינג בקליבר 12.7x99 מ"מ נאט"ו (0.5 אינץ') חמוש ב-1,100 כדורים, ומקלע 7.62 מ"מ עם 3,000 כדורים.

בקרת אש

לטנק מערכת בקרת אש מתקדמת ומודרנית. לכל הטנקים מערכת קשר משותפת, המאפשרת שיתוף מידע טקטי בין מפקדי הטנקים, ובין זרועות המודיעין של הצבא. לתותחן מערכות מתקדמות: מד טווח לייזר משוכלל, מערכת ראייה פנורמית, המאפשרת ראיית לילה, מערכת דימות תרמי. המערכת נחשבת למדויקת, ויעילה גם שהטנק בתנועה וגם שהטנק נמצא בעמדת ירי, היא מסוגלת להינעל אחר מטרות נעות ולעקוב אחריהם, ובשילוב עם דיוקו של התותח, מספקת אחוזי פגיעה גבוהים. בנוסף, למערכת בקרת האש מערכת זיהוי עמית-טורף.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ המידע בפסקה זו, ועוד מידע רב בערך נלקח מהערך בוויקיפדיה האנגלית
  2. ^ תלם יהב, ‏הטנקים הקטלניים ביותר בעולם, באתר ‏מאקו‏‏, ‏4 ביולי 2011‏
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0