מטען גחון
מטען גחון הוא מעין מוקש מאולתר, המופעל כנגד רכב קרבי משוריין וכלי רכב במטרה להשביתם ואף להשמידם.
עקרונות פעולה
השריון של כלי רכב משוריינים מאזן בין משקל ליכולת מיגון. ככל שהמיגון טוב יותר, הוא כבד יותר ודורש מנוע חזק יותר. ככל שהמיגון קל יותר, הוא מאפשר שימוש במנוע חלש יותר, או לחלופין, מספק כח הינע רב יותר. דוגמה לאיזון כזה מהווה גחון כלי הרכב המשוריין שמספק, על פי רוב, הגנה משביעת רצון מפני מוקשים במשקל 7–15 קילוגרם. ההנחה היא שכלי הרכב פוגש בשדה הקרב מיקוש פזיר במשקל הנ"ל ועדיף לספק לו הנע חזק יותר מאשר הגנה טובה יותר.
כוחות המשתמשים במיקוש פזיר, לעומת זאת, מגבירים את הסיכוי לפגוע בכלי הרכב, ובתמורה גורמים לו נזק מועט בלבד. מוקש סטנדרטי מסוגל לפגוע באופן חלקי במערכת הזחלים שלו (למשל, לגרום לפריסת זחל, להרוס באגי, וכו') אך בדרך כלל לא חודר את גחון כלי הרכב ולא פוגע בצוות שלו.
ברוב כלי הרכב המשוריינים (לרבות נגמ"שים וטנקים), גחון הכלי, המיועד לעמוד בפני מוקשים בגודל סטנדנרטי, מהווה נקודת תורפה עבור מטען חלול (ליינר) או מטען קלע מספיק כבד. מטען כזה יכול לחדור את המיגון, ליזום את חומרי הנפץ שבכלי ולגרום לפיצוץ חזק שמעיף את הכלי, מפרק אותו ו/או מצית אותו באש.
בניגוד למיקוש פזיר סטנדרטי, מטען הגחון דורש הכנה ממושכת ומדוקדקת. משקל המטען מחייב הרכבתו בשטח בו הוא מותקן, וההתקנה צריכה לאפשר יזימה אחידה של כל חלקיו, כדי ליצור פיצוץ אחיד וממוקד. הפעלת המטען דורשת משאבים מרובים בשלבי ההכנה, ההטמנה וההפעלה שלו ובכך מוותרת על יתרונות המיקוש הפזיר לטובת הסיכוי לגרום לנזק משמעותי לכלי רכב משוריינים במיוחד.
מטעני גחון מוטמנים בדרך כלל כ-10 עד 100 ס"מ בתוך האדמה (בדרך כלל אדמה חולית או בוצית בה קל לחפור) ומופעלים על ידי מנגנונים שונים כגון: פס דריכה, חוטי תיל ושידור אות מרחוק. הם יכולים להיות מופעלים באופן אוטומטי כאשר הכלי עולה עליהם או מרחוק, באופן ידני, על ידי המטמין.
על מנת שמטעני גחון מאולתרים יהיו יעילים, עליהם להכיל כמות רבה של חומר נפץ. מטעני גחון של יותר מ-80 קילוגרמים נחשבים גדולים מאוד וכאלה של 150 קילוגרמים נחשבים לענקיים. מטעני גחון מאולתרים במשקל של כ-100 קילוגרמים יכולים להשבית טנק מערכה כבד וממוגן היטב - אפילו כמו המרכבה הישראלי או האברהמס האמריקאי.
מטעני גחון באינתיפאדה השנייה
באינתיפאדה השנייה רוב מטעני הגחון הגדולים הוטמנו ברצועת עזה על ידי ועדות ההתנגדות העממיות - ארגון טרור פלסטיני שמורכב מאנשי פת"ח, חמאס, הג'יהאד האסלאמי וגדודי חללי אל-אקצא.
מטעני הגחון גרמו נזק רב לכלים של צה"ל: כולל השבתת 4 טנקים (3 מרכבות ומגח אחד) והריגת אנשי הצוות שנסעו בהם. מטען גחון גדול שהוטמן על ידי ועדות ההתנגדות הרג 3 מאבטחים משיירה דיפלומטית אמריקאית שנסעה להעביר כספים לעזרה למוסדות חינוך ברצועה. הפלסטינים לא עצרו את האחראים לפיגוע[1] ובתגובה הוטלו עליהם סנקציות כלכליות.
לצה"ל יש כלים המסוגלים לעמוד כנגד מטעני גחון בינוניים, כמו הפומ"ה, הנגמחון או הנקפדון. למרכבות אפשר להוסיף פלטת מיגון לגחון שמגדילה את עמידותן בפני מטעני גחון, אך מגבילה את הניידות שלהן.
דחפורים כבדים מדגם D9 שממוגנים בשריון כבד על ידי צה"ל הוכיחו עמידות למטעני הגחון האלה. במספר מקרים דווח שהופעלו מטעני גחון של 125 ק"ג ומעלה כנגד דחפורי די-9 אך לא גרמו כל נזק לדחפור ולצוותו, ובמלחמת לבנון השנייה שרד דחפור די-9 משוריין מטען גחון של חצי טון חומר נפץ[2]. לכן, חיל ההנדסה הקרבית משתמש בדחפורי הדי-9 לניקוי זירות מטענים ולפילוס דרכים לטנקים בנתיבים שבהם יש חשש למטעני גחון.
מטעני גחון בעיראק ובאפגניסטן
מאז הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003 והפלישה לאפגניסטן ב-2001 משתמשים החמושים העיראקים, הטליבאן וכוחות איסלמיים אחרים, בשיטות שונות כנגד הכוחות האמריקאיים. טילי נ"ט ורימוני RPG נורים באופן קבוע אל עבר שיירות של הקואליציה ומטעני גחון מופעלים כנגד טנקים, נגמ"שים ורכבים קלים יותר. מטעני הגחון גרמו למספר הרב ביותר של נפגעים אמריקאיים בעיראק ובאפגניסטן[3].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ האחראים לפיגוע, ובהם ג'מאל אבו סמהדאנה, חוסלו מאוחר יותר בפעולות של צה"ל.
- ^ חזבאללה הכין הפתעות לצה"ל, nrg, ה-18 ביולי 2006. ה-D9 שרד מטען של 500 ק"ג.
- ^ More Attacks, Mounting Casualties סקירה בוושינגטון פוסט (באנגלית)
