מבצע אבק

מבצע אבק היה מבצע, לוגיסטי בעיקרו, של צה"ל במלחמת העצמאות. אשר כלל רכבת אווירית למנחת מאולתר, מעבר לקווי המצרים, בנגב המנותק. מטרת המבצע הייתה העברת כוח אדם, אמצעי לחימה ואספקה כללית לנגב, וכן החלפת חטיבת הנגב, אשר יצאה ל'רענון' במרכז הארץ, בחטיבת יפתח, אשר תפסה את מקומה. שם המבצע ניתן בעקבות האבק הרב שליווה את נחיתת והמראת המטוסים על המסלול המאולתר שהוכשר ליד קיבוץ רוחמה.

רקע

הצבא המצרי פלש לישראל, לאחר הכרזת העצמאות, בשתי זרועות. האחת, במקביל לחוף הים התיכון, נעצרה מעט מצפון לאיסדוד. השנייה, ובה בעיקר כוחות קלים של מתנדבים, עשתה דרכה צפונה מזרחה דרך אל-פאלוג'ה (כיום קריית גת), להר חברון. אגב כך, ניתקה זרוע זו את כל היישובים היהודיים בנגב שמדרומה. פריצת הדרך לנגב הפכה, עקב ניתוק זה, לאחת הבעיות האסטרטגיות העיקריות של ישראל בהמשך המלחמה. במהלך קרבות עשרת הימים החליט צה"ל ליטול לידיו את היוזמה ופתח במבצע מוות לפולש. אך למרות שצה"ל כבש דריסת רגל מדרום לכביש אל-מג'דל-פאלוג'ה (בימינו כביש 35), כעמדת זינוק לפריצת הניתוק, חיל המשלוח המצרי השתלט על שרשרת משלטים מדרום לכרתיה וחסם בכך שוב את הדרך לנגב. כישלון מבצע גי"ס, ואי קביעת מועד לסיום ההפוגה השנייה, הבהיר לישראל כי הניתוק עשוי להיות ארוך, ונדרש פתרון שיטתי להתגבר עליו. שתי דרכים להעברת אספקה לנגב הוכחו כבלתי יעילות. האחת, פתיחת מסדרון תוך כדי קרב, שנוסתה, ולא עלתה יפה, במבצע 'גי"ס'. השנייה, הסתננות של משאיות טעונות, הוכחה כבלתי בטוחה, כאשר ניסיון הסתננות כזה נכשל בליל ה-19-18 באוגוסט.

בשבוע השני של אוגוסט 1948 דרשה ממשלת צ'כוסלובקיה, בלחץ אמריקני, לפנות מעל אדמתה את להק תובלה אווירית (לת"א). הלהק נשא עד אז בעולו של מבצע בלק, שבסיס יציאתו היה בז'אטץ (Zatec, כיום בצ'כיה) שממערב לפראג. מטוסי הלהק התפנו תוך ימים מספר לבסיס "עקרון" (כיום תל נוף). כך עמד לרשות ישראל כושר תובלה אווירית, אשר בארגון ובניהול נכונים, עשוי לספק את צרכיו של הנגב המנותק. נראה כי מפגן אווירי מוצלח, בו הודגמה הנחתת כוחות קרקעיים, אשר נערך ב-17 באוגוסט, סייע במשהו לקבלת ההחלטה על המבצע.

ב-19 באוגוסט, בימי ההפוגה השנייה (19 ביולי עד 15 באוקטובר 1948), הוחל בהכשרת מסלול עפר באורך של 1,122 מ', וברוחב 47 מ', כחמישה ק"מ מדרום לקיבוץ רוחמה (מערבית לכביש 334). מסלול זה התאים למטוסי תובלה כבדים, כדוגמת אלה של לת"א.

מנחת אבק 1 ליד רוחמה, מרץ 2010

הכוחות

ללת"א היו כעשרה מטוסי C-46 קומנדו ולאלה נוסף DC-4 (המכונה גם, בדגם הצבאי, 54-C סקיימסטר). טייסת 103 נטלה אף היא חלק במבצע, והיא הפעילה במסגרת המבצע מספר מטוסי DC-3 דקוטה (המכונה גם, בדגם הצבאי, C-47). את מסלול התעופה אבטחו יחידות של חטיבת הנגב, עד שאלה הוחלפו על ידי 'יפתח'. בפריקה ובהטענה נטלו חלק תושבי קיבוצי הנגב.

מטוס קרטיס C-46 קומנדו של אל על בשנת 1950 לערך

המבצע

ב-23 באוגוסט בלילה המריא המטוס הראשון משדה התעופה בעקרון ונחת במסלול הנחיתה המאולתר בהצלחה. מטענו כלל ציוד לשדה הנחיתה. המטוס הראשון העלה אבק רב באזור הנחיתה. לפיכך, מסלול הנחיתה ליד רוחמה קיבל את השם "אבק 1" והמבצע קיבל את השם מבצע אבק, במקום שמו המקורי 'מגן הנגב'. בלילה הראשון הגיעו 29 טון אספקה ובלילה השני כבר הביאו המטוסים 75 טון ציוד. כללית, כל הטיסות נערכו בלילה, כיוון שחיל האוויר, אם כי הלך ורכש עליונות אווירית באותה העת, לא יכול היה עדיין למנוע הפרעות אפשריות מצד הנ"מ המצרי ומצד חיל האוויר המצרי. כדי להימנע ככל האפשר מן הנ"מ המצרי, נהוג היה לטוס דרומה בגובה 5,000 רגל (1,500 מ') וצפונה בגובה 6,000 רגל (1,800 מ'). בשל הקרבה הרבה של עקרון למנחת שהוכשר בנגב, יכול היה כל מטוס לערוך מספר סבבים בלילה אחד.

מטוס סקיימסטר C-54

בתחילת אוקטובר 1948, עם הסתמן תחילתו של מבצע יואב, הוכשר מסלול נחיתה נוסף, דרומי יותר, ליד קיבוץ אורים, שקיבל את השם 'אבק 2'. ב-10 באוקטובר 1948, נחתה במסלול החדש הטיסה הראשונה. הטיסה האחרונה במסגרת מבצע אבק נערכה ב-21 באוקטובר.

בסך הכול נערכו במהלך המבצע 417 טיסות. באלה הוטסו 2,495 טון מטען (כולל מזון, דלק, שמנים, תחמושת ועוד), ומתוך אלה, 2,225 טון הוטסו דרומה, ו-270 טון - צפונה. ו-5,098 נוסעים. בין אלה היו חיילי 'יפתח' שהורדו לנגב, וחיילי חטיבת הנגב שהוטסו למרכז הארץ כדי להתארגן מחדש, לקראת מבצע יואב. המטוסים שהטיסו צפונה את לוחמי חטיבת הנגב, העמיסו ציוד רב עבור חטיבת יפתח שירדה במקומם דרומה. המטוסים פרקו את הציוד למרות תקלות לא מעטות, כולל נחיתות אונס שנסתיימו בשלום. המבצע הושלם בהצלחה מלאה.

כמויות האספקה שהוטסו לא היו אחידות על פני זמן: בשלושת השבועות הראשונים נעשה מאמץ גדול במיוחד להגדלת מלאי האספקה לנוכח המחסור המתמשך. לאחר מכן הואט הקצב כדי לאפשר לצוותים לנוח וכדי לטפל במטוסים שסבלו משחיקה עקב הפעילות המואצת. בשלושת השבועות האחרונים למבצע הוגבר שוב קצב האספקה, הן לנוכח החורף המתקרב, הן לנוכח מבצע 'יואב' שבשער.

כדי למנוע מן המצרים לשבש את הפעילות האמורה, תפס צה"ל שורה של משלטים ממזרח למנחת ברוחמה. הדבר הביא לקרב חרבת מחאז, אשר נערך בין ה-30 בספטמבר ל-7 באוקטובר. בסיומו, ביסס צה"ל את שליטתו על שרשרת המשלטים האמורה. ואכן, כללית, כוחות קרקע מצריים לא ניסו להפריע למבצע, ואף לא חיל האוויר או הנ"מ.

אחרית דבר

במבצע יואב נפתחה הדרך לנגב, והצורך בתובלה אווירית בטל.

המסלול שכונה 'אבק 1', משמש עד היום (2010), למטוסי ריסוס ומטוסים קלים שונים.

לקריאה נוספת

• עמיעד ברזנר, הנגב בהתיישבות ובמלחמה, משרד הביטחון, 1994, עמ' 306-300.
• משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת מערכות וההוצאה לאור של משרד הביטחון, תשנ"ד-1994, עמ' 190 - 191.
• מאיר (מוניה) מרדור, שליחות עלומה, תל אביב: משרד הביטחון - הוצאת מערכות, 1957, עמ' 304–325.

קישורים חיצוניים

• מבצע אבק, באתר חיל האוויר הישראלי

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0