מבצע בן בליעל
| מלחמה: הלחימה בדרום לבנון (1985–2000) | ||||||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 15 בדצמבר 1988 | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | בית יהון, דרום לבנון | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
מבצע בן בליעל היה מבצע פשיטה שבוצע על ידי סיירת מטכ"ל ב-15 בדצמבר 1988 בדרום לבנון, ובמהלכו נחטף איש הזרוע הצבאית של תנועת אמל, ג'וואד אל-קצפי, מהכפר בית יהון שבלבנון.
הרקע למבצע
בשנת 1986 נפל הנווט רון ארד בשבי ארגון "ההתנגדות המאמינה", הזרוע הצבאית של תנועת אמל בלבנון, שבראשו עמד מוסטפא דיראני, באירוע נוסף באותה שנה נפלו בשבי הארגון שני חיילי חטיבת גבעתי, יוסף פינק ורחמים אלשייך. בעקבות כך אספה קהילת המודיעין הישראלית מידע על אנשי הארגון והוחלט על חטיפתו של אחד מהמפקדים האזוריים של התנועה בדרום לבנוון, ג'וואד אל-קצפי, במטרה להוציא ממנו מידע על גורלם של ארד, פינק ואלשייך.[1]
מהלך המבצע
לביצוע הפעולה נבחרה סיירת מטכ"ל בפיקודו של משה יעלון. למפקד המבצע מונה סגן מפקד היחידה פנחס בוכריס ולסגנו ומפקד הכוח החוטף מונה רן שחור. קצין המודיעין של המבצע היה יוסי בידץ.
המבצע יצא לפועל ב-15 בדצמבר 1988, עת שהה קצפי בסיור בחממות באזור הכפר בית יהון. כוח סיירת מטכ"ל שהגיע לאזור בשני כלי רכב פשט על החממה בה היו אל-קצפי ושלושה מאנשיו. כל הארבעה נחטפו והובלו ברכב לשטח ישראל, ללא התנגדות אלימות.
כוח של שייטת 13 הושם בכוננות על מנת לפשוט על המקום שבו מוחזק ארד, בתקווה שקצפי יצביע עליו בחקירתו.[2]
תוצאות המבצע
חקירתו של אל-קצפי לא העלתה מידע מודיעיני מעודכן שסייע באיתורו של רון ארד. קצפי מסר מידע שהתברר כנכון שארד הוחזק בכפר בני שית, אך במועד החטיפה כבר לא היה שם.[2] כן מסר פרטים בחקירה על האירוע הנוסף שהיה מעורב בו, שביית יוסף פינק ורחמים אלשייך.
ההצלחה הטקטית של המבצע הובילה למבצעי חטיפה נוספים בלבנון, חטיפתו של עבד אל-כרים עובייד ב-1989 וחטיפתו של מוסטפא דיראני ב-1994.
ארגון ההתנגדות המאמינה הגיב למבצע בחטיפת ארבעה חיילי יוניפי"ל ששוחררו לאחר מספר שעות ובהשתלטות על נגמ"ש של יוניפי"ל שסייר בכפר תיבנית וחטיפת שלושה חיילים אירים שהיו בו. אף הם שוחררו יום למחרת.[3]
אל-קצפי שהיה מעורב בירי ב-1987, ממנו נהרג קצין צה"ל ונפצעו ארבעה חיילים, ובפיגוע נוסף, ב-1988, בו נהרג חייל צד"ל וארבעה נפצעו,[4] נשפט למאסר עולם בגין חברות ופעילות בהתאגדות בלתי מותרת, אימונים צבאיים, הנחת מטען חבלה, החזקת נשק, הריגת קצין צה"ל וחייל צד"ל. הוא שוחרר בינואר 2004, במהלך עסקת חילופי השבויים עם חזבאללה בעקבות חטיפת חיילי צה"ל בהר דב.[4]
לקריאה נוספת
- אבנר שור ואבירם הלוי, "סיירת מטכ"ל - המבצעים הגדולים של היחידה", הוצאת משכל, 2020.
- משה יעלון, "דרך ארוכה קצרה" הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמ' 60.
- משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", הוצאת כתר, 2000, עמ' 234.
הערות שוליים
- ^ יוסי פלד, איש צבא (כתבה: רונית ורדי), תל אביב: ספרית מעריב, תשנ"ג-1993, עמודים 358-357.
- ^ 2.0 2.1 רן אדליסט, אילן כפיר, "רון ארד: התעלומה", הוצאת ידיעות אחרונות, 2000 עמ' 90–92
- ^ יהודה גורן, שפי גבאי, סוכנות AP, "בעקבות פעולת צה"ל בתיבנין: אמל שיחרר 4 חיילי יוניפיל שנחטפו בידי ארגון "ההתנגדות המאמינה", מעריב, 18 בדצמבר 1988
- ^ 4.0 4.1 השב"ס מפרסם רשימת האסירים שישוחררו, באתר וואלה!, 27 בינואר 2004
