מבצע מכבש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מבצע מכבש היא פעולה צבאית שביצע צה"ל ב-29 באוקטובר 1956, במסגרתו הוצנח גדוד 890 של חטיבת הצנחנים, בפיקודו של רס"ן רפאל איתן, בפתחו המזרחי של מעבר המיתלה, כ-70 קילומטר מזרחית לתעלת סואץ. המבצע סימל את פתיחתו של מבצע סיני. הייתה זו הצניחה הקרבית הראשונה והגדולה ביותר בהיסטוריה של צה"ל.

רקע

את מבצע סיני יזמו בריטניה וצרפת בתגובה לתוקפנותו של נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר, אשר הכריז ב-26 ביולי 1956 על הלאמתה של חברת "תעלת סואץ" (שהייתה בבעלות המדינות), צעד שגרם לנזק כלכלי רב. ישראל הסכימה להצטרף למבצע בשל מספר סיבות, ובהן תגובה לסגירת מיצרי טיראן על ידי המצרים בפני כלי שיט ישראלים וכן הצורך בהשמדת בסיסי "הפדאיון" על מנת למנוע את חדירתם לישראל, וזאת לאחר שפעולות התגמול כשלו בכך.

ב-22 ביולי 1956, כמה ימים לפני הכרזת נאצר על הלאמת התעלה, נפגשו נציגי שלוש המדינות בפרבר סוור הסמוך לפריז וסיכמו את פרטי המבצע (ועידת סוור).

על פי הסיכום בוועידת סוור, הייתה אמורה ישראל לבצע פעולת "הסחה" צבאית, שבעקבותיה יגישו בריטניה וצרפת דרישת אולטימטום למצרים וישראל להפסקת אש כללית ולנסיגה מאזור התעלה. בעקבות דרישה זו, יוכלו צרפת ובריטניה להחזיר לעצמן את השליטה על תעלת סואץ והשיט בה. הצפי היה כי מצרים תסרב לאולטימטום, ותספק בכך לישראל ושותפותיה סיבה מספקת לכיבוש סיני.

ההכנות למבצע

בשלבי התכנון הראשונים של המבצע, ב-26 באוקטובר 1956, נקבע כי כוח הצנחנים יוצנח בפתח המערבי של מעבר המיתלה, כ-30 קילומטר מזרחית לתעלת סואץ. אחד החששות שהתעוררו בקשר עם המיקום המתוכנן נבע מחוסר היכולת לסייע לכוח המוצנח במידה ויותקף על ידי מטוסים משדה התעופה המצרי כברית, המרוחק 50 ק"מ מהאתר המתוכנן (מרחקו מבסיס חצור הוא כ-250 ק"מ).[1] בנוסף, לפי צילום אוויר שהתקבל התגלה כי קיים מחנה אוהלים באזור ההצנחה, והיה חשש שהמעבר ייתפס בצידו המערבי על ידי כוח חי"ר מצרי. על כן שונה יעד הצניחה בליל ה-28 באוקטובר.[2]

היעד החדש שנבחר, במבוא המזרחי של מעבר המיתלה, היה במרחק של כ-70 קילומטר מהתעלה.

לפי התוכנית המבצעית, על גדוד הצנחנים הוטלה המשימה לצנוח במעבר המיתלה ולהיערך להגנה היקפית, וזאת עד לחבירת יתר הכוחות של חטיבת הצנחנים בשילוב כוחות שריון, אשר ביחד יתקדמו מערבה לכיוון תעלת סואץ.

בשל המגבלה המדינית שנכפתה על ישראל - איסור בפתיחת המערכה בפעולה מקדימה להשמדת חיל האוויר המצרי, נוצר מצב לפיו כוח הצנחנים יהיה חשוף לאיום אווירי מצרי במשך 36 שעות, וזאת מרגע ההצנחה ועד לתחילת ההפצצות של חיל האוויר הצרפתי והאנגלי על שדות התעופה במצרים.

במבצע זה הושם דגש רב על תכנון ההגנה האווירית, כולל ליווי מטוסי התובלה לאתר ההצנחה, וכן חיפוי ופטרול מעל לכוחות בהמשך. לליווי הוקצו 10 מטוסי מטאור ו-12 מטוסי אוראגן, שנועדו לטוס מעל נתיב טיסתם של מטוסי התובלה. במקביל, נועדו שלוש מטוסי מיסטר לפטרל מעל שדה-התעופה כיברית, על מנת ליירט מטוסי מיג מצריים, במקרה וימריאו לתקוף את כוחות צה"ל. פינוי הנפגעים נועד להתבצע למחרת ההצנחה, באמצעות שמונה מטוסי פייפר ומטוס דקוטה, משדה-נחיתה שיוכשר על ידי יחידת מסלול שתתלווה לכוח המוצנח.

המבצע

ביום ב' 29 באוקטובר 1956 בשעה 15:00, לאחר תדרוך שהועבר על ידי מפקד חיל האוויר דן טולקובסקי, המריאו מבסיס חיל האוויר בתל נוף, 16 מטוסי דקוטה (טייסת תובלה 103) אשר נשאו 395 צנחנים מגדוד 890, בליווי של מטוסי אוראגן ומטאור.[3]

לפי נתיב הטיסה, כפי שתוכנן על ידי מפקד הטייסת יעקב אבישר והנווט הראשי של הטייסת, אייל אחיקר, טסו המטוסים במסלול מבאר שבע למכתש רמון ומשם מערבה במקביל לכביש כונתילה-מיתלה.

בשעה 16:59 הסתיימה ההצנחה הראשונה כפי שתוכננה.

בשעה 21:00, הצניח מטוס דקוטה, בליווי מטוס נורד, מחלקה נוספת מכוח הגדוד. ההצנחה הושלמה בהצלחה בשעה 2:00. 

הגדוד התמקמם באזור הצניחה עד לחבירה של יתר כוחות החטיבה בליל ה-30 באוקטובר.  

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פקודת מבצע "מכבש", באתר חיל האוויר הישראלי
  2. ^ בדיעבד, התברר שידיעות המודיעין היו שגויות: האוהלים המועטים היו שייכים לפועלי כביש מצריים; ואילו כתגובה להצנחה, נע כוח חי"ר מצרי אל המעבר ותפס עמדות בתוכו, עובדה שלא הייתה ידועה ושעתידה לעלות בחייהם של עשרות צנחנים.
  3. ^ זו הייתה ההצנחה המבצעית הראשונה (וכמעט היחידה) בתולדות צה"ל; בעקבות כך, משתתפי הפעולה עתידים היו לענוד את כנפי הצניחה שלהם על רקע אדום. בין הטייסים של ה"דקוטות" הייתה גם הטייסת יעל רום.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0