מבצר וו
 | |
| מפת פרישת המבצרים שהגנו על ורדן (באדום). מודגשים מבצר וו ומבצר דואומון שהיו המבצרים המרכזיים במערך ההגנה. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מבצר |
| שימוש |
מבצר צבאי אתר תיירות |
| על שם | וו-דוון-דמלו (צר') |
| מיקום | ורדן |
| מדינה |
צרפת  |
| בעלים |
צבא צרפת משרד התרבות הצרפתי |
| מייסדים | צבא צרפת |
| מבקרים בשנה | 61000 (נכון ל־2017) |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1881–1884 (כ־3 שנים) |
| חומרי בנייה |
אבן בטון מזוין |
| מידות | |
| אורך | 300 מטר |
| רוחב | 250 מטר |
| שטח | 75 דונם |
| קואורדינטות | 49°12′N 5°28′E / 49.2°N 5.47°E |
מבצר וו (בצרפתית: Fort de Vaux) היא מצודה צבאית שהוקמה בשלהי המאה ה-19, במסגרת הקמת מערכת הביצורים סרה דה ריבייר, כדי להגן על העיר ורדן מפני תקיפה ממזרח.
ב-1916, במהלך מלחמת העולם הראשונה, היה המבצר מעורב בקרב ורדן והחיילים הצרפתים שאיישו אותו התמודדו עם מתקפות צבא גרמניה שתקפו את המבצר עד כניעתו. בהמשך המלחמה הצליחו הצרפתים להשתלט, שוב, על המבצר.
לאחר המלחמה בנתה צרפת את קו מאז'ינו ממזרח לקו סרה דה ריבייר דבר שהפך קו זה למשני ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה נזנחו רוב מבצרי קו זה כולל מבצר וו.
בעת החדשה שוקם המבצר והפך לאתר תיירות המנציח את קו סרה דה ריבייר (כמו מבצר דואומון השכן).
רקע
בשנים 1871-1870 הובס הצבא הצרפתי, בפיקודו של נפוליאון, על ידי צבאה של גרמניה-פרוסיה במלחמת צרפת–פרוסיה. הפסד זה הביא את צרפת להכנת תוכנית לחיזוק גבולה המזרחי כדי להתמודד עם מערכה עתידית. האחריות על פרויקט חיזוק ההגנה נמסר לוועדה בראשות גנרל רמון אדולף סרה דה ריבייר והמערכת ההגנתית שנבנתה על בסיס תוכניות הוועדה נקראה מערכת סרה דה ריבייר.
תוכניתו של סרה ריבייר הקיפה את כל גבולה של צרפת וראתה בורדן וסביבתה, בצפון מזרח צרפת, אתר אסטרטגי שיש לחזק את ההגנות עליו. בהתאם לתוכנית זו הוקם על הגבעות שמסביב לורדן קו ביצורים באורך 43 ק"מ שכלל 19 מבצרים גדולים, שבעה מבצרים קטנים, 118 סוללות ארטילריה ו-40 עמדות חיל רגלים כשאחד מאותם מבצרים גדולים היה מבצר וו. המערך נבנה לפי הקונספט שכל מבצר יכול לסייע לפחות לשני המבצרים הסמוכים אליו והבנייה של המערך החלה ב-1873.
שם המבצר
מבצר וו נקרא, עם בנייתו, על שם העיירה הסמוכה וו-דוון-דמלו (צר'). בתחילת 1887, כשבניית המבצר כבר הושלמה, הורה שר הכוחות המזוינים של צרפת, ז'ורז' בולנז'ה, לשנות את שם המבצר ל"מבצר דילון" על שם ארתור דילון (צר') והשם אף נחקק מעל שער הכניסה למבצר. בשלהי אותה שנה החליף תיאופיל פרו (צר') את בולנז'ה והחזיר את המבצר לשם המקורי.
ההיסטוריה של המבצר
בניית המבצר
המבצר נבנה בשנים 1884-1881 וחומר הבנייה העיקרי בו השתמשו היה אבן ממחצבות. כמו רוב מבצרי סרה ריבייר גם מבצר וו נבנה בצורת פוליגון (במקרה של מבצר וו היה זה טרפז) המוקף בתעלה שהוגנה על ידי עמדות ירי בפינות הפוליגון.
ב-1886 החליטו הצרפתים לבחון את עמידותם של המבצרים שכבר נבנו במתכונת של מבצר וו וערכו ירי אטילרי מהתותחים הכבדים שלהם על אחד ממבצרי המערכת (מבצר מלמייזון (צר')). התוצאות הצביעו על נזקים משמעותיים שנגרמו לקירות ולגגות שנבנו מאבן[1]. המסקנות מבדיקות אלו היו שיש לחזק את ההגנה על המבצרים על ידי שימוש בבטון מזוין והחל תהליך כזה במבצרים שכבר נבנו (כולל מבצר וו) כשמבצרים חדשים נבנו מלכתחילה מבטון מזוין.
במסגרת חיזוק המיגון של מבצר וו הונחה עליו שכבת חול בעובי מטר ועליה נוצקה תקרה חדשה מבטון מזוין בעובי של 2.5 מטר. בשנים הבאות, עד מלחמת העולם הראשונה, המשיך תהליך חיזוק וביצור המצודה על ידי הוספת צריחי תותחים ומקלעים ועמדות תצפית. כמו כן נחפרו מנהרות שחיברו עמדות שונות ואת מגורי החיילים וכן נחפרו בורות מים.
מלחמת העולם הראשונה
צמצום הכוחות במבצרים
ב-1915, לאחר הכישלונות של צרפת במערכה מול הגרמנים הורה פיקוד הצבא הצרפתי להעביר חלק מהארטילריה שהותקנה במבצרים לטובת יחידות השדה הניידות ובהתאם לכך דוללו גם הכוחות שאיישו את המבצרים. כך למשל צומצמו התותחים והכוחות במבצר דואומון בהיקף כל כך משמעותי שהגרמנים הצליחו לכבוש אותו ללא ירייה אחת. גם במבצר וו החולפו חלק מהתותחים במקלעים.
כיבוש המבצר - יוני 1916
קרב ורדן החל ב-21 בפברואר 1916 במתקפה גרמנית שהצליחה והובילה להתקדמות הגרמנית ולכיבוש שטחים צרפתיים. בשלהי פברואר פתחו הצרפתים במתקפת נגד בניסיון לכבוש מחדש את השטחים שאיבדו אך הגרמנים הצליחו לשבור את המתקפה ולהמשיך להתקדם. מתקפות הגרמנים לוו באש ארטילרית וההערכה היא שבמהלך המתקפה הגרמנית נורו כ-8,000 פגזים על כל מבצר כל יום[2]. ההפגזה הגרמנית על המבצר ב-25 בפברואר גרמה לפגיעה ישירה בצריח תותח 75 מ"מ ולפיצוץ של טון חומר נפץ שהרס לחלוטין את הצריח.
עם התקדמות מתקפת הגרמנים בזירת ורדן מונה קולונל סילבין רינאל (צר') לפקד על המבצר[א]. עם מינויו, במאי 1916, היה אחראי על כ-250 חיילים שהחזיקו את המבצר כשעם התקדמות הגרמנים קלט המבצר עוד כ-250 חיילים שנסוגו מקו החזית[3].
ב-1 ביוני 1916 החלה המתקפה הגרמנית לכיבוש מבצר וו. בשלב ראשון פתחו הגרמנים בהרעשה ארטילרית ובעקבותיה התקדמו חיילי רגלים לכוון המבצר. חיילי הרגלים הצרפתים התבצרו בחפיר ההיקפי משם ניסו להדוף את המתקפה אך הגרמנים הצליחו לחדור למבצר שם התחולל קרב פנים אל פנים בתוך המנהרות תוך שהגרמנים מצליחים להדוף את המגינים הצרפתים. הקרבות המשיכו בימים הבאים כשהגרמנים מרבים להשתמש בלהביורים. הנצורים הצרפתים סבלו מתשישות, פציעות וממחסור במי שתייה (לאחר פיצוץ מכל המים של המבצר). ב-6 ביוני ניסה כוח חילוץ צרפתי להגיע למבצר אך הושמד ברובו ונסוג. בסופן של דבר ב-7 ביוני נכנעו רינאל ושארית הכוח הצרפתי (כ-250 חיילים) לגרמנים.
נפילת של מבצר וו בהמשך לנפילת מבצר דואומון איימה למוטט את קו ההגנה על ורדן ולכן פעל צבא צרפת באופן מיידי להחזיר לעצמו את השליטה בקו הגנתי זה.
ניסיונות שחרור המבצר – יוני 1916
בשבוע שלאחר נפילת המבצר הוביל גנרל רובר ניוול מתקפה של צבא צרפת לשחרור המבצר. כוחות הרגלים מיחידות צפון אפריקה (זואבים[4] וחיילי מרוקו הצרפתית), הסתערו על המבצר אך נהדפו באש מקלעים שהציבו הגרמנים במבצר. בסיום שבוע קרבות נמנו כמעט 900 חיילים וקצינים צרפתים הרוגים.
שחרור המבצר
בעקבות כישלון ניסיון השחרור ביוני 1916 החל גנרל שארל מנז'ן להכין תוכנית חדשה לשחרור המבצר, כחלק מתוכנית כוללת להחזיר לצרפת את השליטה בקו ההגנה על ורדן. מערכה זו החלה בשלהי אוקטובר 1916 עם שחרור מבצר דואומון כשב-3 בנובמבר הצליחו הצרפתים לחדור לחלקו הפנימי של מבצר וו ולכבוש אותו. הצרפתים מינפו השגים אלו והצליחו לשחרר שטחים נוספים שכבשו הגרמנים עד אמצע דצמבר 1916 אז הסתיים קרב ורדן.
לאחר שחרור המבצר הוחלט לחזק אותו ובמסגרת זו נבנו עמדות נוספות למקלעים ולתצפיות, נחפרו תעלות מגן עמוקות שהוגנו כנגד התותחים הכבדים של הגרמנים, שופרה התקשורת בין חלקי המבצר, שופר מערך החשמל והאוורור ונחפרה באר מים.
הסטת קרבות החזית המערבית מזירת ורדן לזירות אחרות[ב] איפשרה לצרפתים להחזיק במבצר עד סיום המלחמה.
לאחר המלחמה
ב-1918, עם סיום המלחמה וחתימת חוזה ורסאי בין גרמניה וצרפת, נקבע שגבול גרמניה–צרפת יהיה מזרחית לגבול של טרום המלחמה. כדי להגן על גבול חדש זה החלה צרפת לבנות את קו מאז'ינו ובכך הפך חלק גדול מקו הביצורים של סרה ריבייר לקו הגנה שני כשבשנים שעד פרוץ מלחמת העולם השנייה הוגדרו ביצורים אלו כמיושנים ובסופו של דבר נזנחו.
בעת החדשה
ב-1970 נכלל המבצר ברשימת האתרים הלאומיים של צרפת[5]. בחלק ממבצרי סרה ריבייר תוכנן תהליך שיקום כדי להפוך אותם לאתרי מורשת ותיירות אולם תוכנית זו נתקלה בקשיים לאחר שבמבצרים בהם נערכו קרבות כבדים שכללו הפגזות ארטילריות נמצאו בהם ובסביבתם שרידי גופות, פגזים שלא התפוצצו וזיהומי קרקע שמקורם בחומרים כימיים שפוזרו במהלך הקרבות. ממצאים אלו הביאו להכרזת שטחים נרחבים באזורי הסכסוך כאזורים אדומים המונעים עיבוד האדמה והתיישבות בהם. כך למשל היקף השטחים, באזור ורדן, המוגדרים כ"אזורים אדום" נאמד ב-170 קמ"ר[6][7].
חלקים ממבצר וו נוקו מנזקי המלחמה, שוקמו ופתוחים כיום לביקורי קהל.
גלריה
-
צילום אוויר של מבצר וו לאחר הקרבות בו. ניכר הנזק בפני השטח בעקבות ההפצצות -
צוהר בחומת ההגנה של המבצר עבור תותח -
חלקו הפנימי של התותח -
צריח תצפית ומקלע -
אולם השינה של חיילי המבצר -
צידו האחורי של המבצר בו היה שער הכניסה -
שרידי צריח תותח 75 מ"מ שנפגע בהפגזה גרמנית ב-26 בפברואר 1916 והתפוצץ
ביאורים
- ↑ רינאל שירת בחיילות השדה ונפצע פעמיים לאחר פרוץ המלחמה ועל מנת להקל על שירותו התאפשר לו לשרת בבסיס נייח
- ↑ בעיקר הקרב על הסום שהחל בנובמבר 1916
ראו גם
לקריאה נוספת
- Collectif, Notice sur le Fort de Vaux et son rôle pendant la bataille de Verdun, Verdun, Éditions Lorraines Frémont, coll. « La bataille de Verdun dans l’Histoire », 1932, 24 p. (ASIN B0000DTBDH)
- Laurent Binois and Jean-Luc Kaluzko, Vaux, history of a fort: the construction of the fort of Vaux and the events of 1916, Louviers, Ysec,2003, 80 p. (מסת"ב 2-84673-028-8, BNF 38993647 )
- Henry Bordeaux, The last days of Fort de Vaux (March 9 - June 7, 1916), Paris, Plon ,1916, 366 pp. (מסת"ב 978-1293672594), p. 366.
קישורים חיצוניים
- מבצר וו, באתר fortiffsere.fr
- מבצר וו, באתר landofmemory.eu
- מבצר וו, באתר cheminsdememoire.gouv.fr
- מבצר וו, באתר dark-tourism.com
- מבצר וו, באתר explore-grandest.com
- מבצר וו, באתר outdooractive.com
- תמונות של מבצר וו, באתר gettyimages.com
הערות שוליים
- ↑ הניסיונות במבצר מלמייזון, באתר רדיו צרפת 3
- ↑ פורט וו, באתר museumspass.com
- ↑ Sylvain Eugène Raynal (pref. Eugène Étienne), The drama of Fort Vaux: journal of Commander Raynal, Verdun, Éditions lorraines Frémont,1919, 256 p. (ASIN B003UAJPJO)
- ↑ Martial Lopez, History of the 2nd Zouave Marching Regiment: From August 2, 1914 to November 11, 1918, Paris, Henri Charles-Lavauzelle,1921, 41 p.
- ↑ מבצר וו, באתר משרד התרבות הצרפתי
- ↑ אזורים אדומים, באתר nationalgeographic.org
- ↑ האזור האדום של ורדן, באתר paysages-et-sites-de-memoire.fr
מבצר וו40655185Q1438801