מגדל סן מרטין
 | |
| מגדל סן מרטין | |
| קואורדינטות | 40°20′39″N 1°06′34″W / 40.344167°N 1.109444°W |
|---|---|
 | |
| פרט ממגדל סן מרטין | |
| מדינה |
 ספרד |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1986, לפי קריטריונים 4 | |
| הערות | הרחבות ב-2001 וב-2016 |
מגדל סן מרטין (בספרדית: Torre de San Martín), הוא מבנה מהמאה ה-14 בעיר טרואל במחוז טרואל, באראגון שבספרד. המגדל הוא דוגמה בולטת לאדריכלות בסגנון מודחאר. יחד עם כנסיות אחרות בעיר ובמחוז סרגוסה הוא מוגדר מ-1986 כחלק מאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשם אדריכלות מודחאר באראגון. המגדל הוקם ב-1316 ושופץ במאה ה-16, כשנוסף לו בסיס מאבני גזית.
היסטוריה
המגדל נבנה בין השנים 1315 - 1316 ושופץ בין השנים 1549 - 1551 על ידי קינטו פיירס ודל (Quinto Pierres Vedel) שהרס בתים צמודי קרקע כדי להשאיר כיכר פתוחה לפני המגדל ובנה חיזוק באבני גזית בבסיסו כדי לתקן ולמנוע את ההידרדרות של חלקו התחתון, שנשחק מאוד בגלל הלחות. בשנת 1926 התחיל ריקרדו גרסיה גרטה (Ricardo García Guereta) שחזור חשוב. בתקופה לאחר מלחמת האזרחים בספרד ביצע מנואל לורנטה חונקרה (Manuel Lorente Junquera) שוב שיפוצים במגדל, ושחזר חלקי קרמיקה בגוון מאופק יותר מהמקור. בין 2002 ל-2007 בוצע שחזור מוחלט, מבפנים ומחוץ, שכלל שיקום הכניסה הישנה שמתחת למגדל.
תיאור
המגדל הרבוע ממוקם על גבעת אנדקילה (Cuesta de la Andaquilla) בכיכר פרס פראדו (Plaza de Pérez Prado), מול רחוב דה לוס אמנטס. זהו, כמו אחרים ממגדלי טרואל, מגדל לבנים עם קישוטים קרמיים מזוגגים. אפשר לעבור מתחת למגדל בבסיסו דרך קמרון מחודד. ניתן לראות רק שלוש מפאות המגדל, שכן הרביעי צמוד לכנסיית סן מרטין, מתקופת הבארוק.
המגדל מחקה את מבנה המינרט של האל-מוואחידון עם שני מגדלים מרובעים קונצנטריים שביניהם נמצא גרם המדרגות. למגדל הפנימי שלוש קומות חופפות המכוסות בקמרון צלעות.
אתר מורשת עולמית
ב-1911 הוכרז האתר כ"אתר אמנותי היסטורי" (Monumento histórico artístico), כיום "אתר של עניין תרבותי" (Bien de Interés Cultural). מגדל סן מרטין בטרואל הוכרז, יחד עם המכלול המונומנטלי של מבנים בסגנון מודחאר של העיר, אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1986.
על פי ההכרזה:
ההתפתחות במאה ה-12 של אמנות מודחאר באראגון נבעה מהתנאים הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים הייחודיים ששררו בספרד לאחר הרקונקיסטה. אמנות זו, המושפעת מהמסורת האסלאמית, משקפת גם סגנונות אירופיים שונים בני אותה תקופה, במיוחד הגותיים. הסגנון שהיה רווח עד ראשית המאה ה-17, היה מאופיין בשימוש מעודן ומלא המצאה בלבנים ואריחים מזוגגים באדריכלות, במיוחד במגדלי הפעמונים.[1]
קישורים חיצוניים
- מידע ותמונות על מגדל סן מרטין (בספרדית)
הערות שוליים
