מגפת ההתעלפויות בגדה המערבית (1983)
מגפת ההתעלפויות בגדה המערבית התרחשה בסוף מרץ ותחילת אפריל 1983, ונגרמה ככל הנראה ממחלה פסיכוגנית המונית (אנ') (הקרויה לעיתים היסטריה המונית). מספר רב של נערות פלסטיניות אושפזו עקב תסמינים של סחרחורת, עילפון, בחילה, כאבי ראש וכאבי בטן, וכן מספר חיילות ישראליות ששירתו בגדה המערבית. בתקופה זו נרשמו 943 מקרי אשפוז.
מנהיגים פלסטינים טענו שמתנחלים פיזרו חומרים כימיים רעילים בבתי ספר לנערות בגדה המערבית. טענות אלה הובילו להפגנות ועימותים קשים בין כוחות צה"ל לפלסטינים. ישראל טענה שפלגים פלסטינים קיצוניים השתמשו בגז או בכימיקלים כדי לעורר הפגנות.
מספר חוקרים אמריקאים הגיעו לחקור את התופעה, ובאפריל 1983 הגיעו למסקנה כי הגורם היה פסיכולוגי, והתלונות היו תוצאה של מחלה פסיכוגנית המונית, גם אם במקור היה קיים חומר כלשהו שגרם לגירוי. מסקנה זו נתמכה על ידי ד"ר חוסיין עובייד, מנהל שירותי הבריאות הציבוריים בגדה המערבית, לפיו כ-20% מהמקרים הראשונים נגרמו משאיפת גז כלשהו, אולם 80% הנותרים היו פסיכוסומטיים.
התפתחות האירועים
אירועי ההתעלפות הראשונים התרחשו ב-21 במרץ 1983 בעראבה. תלמידת בית ספר רצה לחלון, השתעלה והתלוננה על קשיי נשימה. בתוך מספר שעות התלוננו שש נערות נוספות בבית הספר על אותם תסמינים. למקום הוזעקו רופאים ישראלים ופלסטינים, ולדבריהם הם זיהו בבית הספר ריח חשוד. חלק מהנערות הקיאו והתלוננו על ראייה מטושטשת, וחלקן התעלפו. הנערות אושפזו בבית חולים אך לא נמצאו אצלן ליקויים רפואיים. מספר חיילות ישראליות שליוו את הנערות לקו אף הן בתסמינים שונים כמו בחילה, סחרחורת, כאבי ראש וכאבי בטן.
בתוך שבועיים אושפזו 32 נערות מבית הספר בעראבה, ועוד עשרות נערות מג'נין, טול כרם, חברון וערים נוספות. המגפה נמשכה 20 יום, במהלכם אושפזו 943 נערות פלסטיניות ומספר חיילות ישראליות.
דו"ח המרכז לבקרת מחלות
המרכז לבקרת מחלות בארצות הברית (CDC) כתב דו"ח על המגפה, לאחר שהתקבלה בקשה ממחלקת המדינה לשלוח צוות רפואי לבדיקת מקור המגפה.[1]
המשלחת הורכבה משני צוותים, האחד בראשות אפידמיולוג מאוסטרליה, והשני בראשות טוקסיקולוג איטלקי. ממצאי החקירה הוצגו בכנס של ארגון הבריאות העולמי.[2]
על פי הדו"ח של המרכז לבקרת מחלות, המגפה התרחשה בשלושה גלים. הגל הראשון החל ב-21 במרץ 1983 בערך בשעה 8:00 בבוקר, כאשר תלמידה בת 17 בעראבה חוותה תחושה של גירוי בגרון והתקשתה לנשום זמן קצר לאחר כניסתה לכיתה. התסמינים זוהו בתוך זמן קצר אצל נערות נוספות בכיתה ואצל מורה אחת, וחלק מהנערות התלוננו על ריח דומה לביצים רקובות, אך לא הצליחו למצוא את מקורו.
על פי הדו"ח, 70% מהתלונות בגל הראשון הגיעו מתלמידות בגילאי 12 עד 17, ועל פי ניתוחים קליניים, אפידמיולוגיים וטוקסיקולוגיים הסתבר כי מקור המחלה הוא כאב פסיכוגני והיא נגרמה כתוצאה ממתח וחרדה. ייתכן שהטריגר היה ריכוז נמוך ולא רעיל של גז מימן גופרתי, שנפלט מהשירותים של בית הספר, והצית תגובת שרשרת של תחלואה פסיכוסומטית.[3]
ה-CDC הגדיר את משך הגל השני מה-26 עד ל-28 במרץ, והוא התרחש בעיקר בג'נין ובכפרים הסמוכים. בגל השני אושפזו 367 בני אדם, מתוכם 246 תלמידות בית ספר. התסמינים בגל זה התפתחו אצל בני אדם ממגוון גילאים ומשני המינים. חלק מהתושבים טענו שהם ראו רכב שנע ברחובות ופולט ענן עשן סמיך. בגל זה אושפזו גם שלושה שוטרים של משמר הגבול, שתי חיילות צה"ל וקצין במנהל האזרחי עם תסמינים דומים.[4]
הגל השלישי החל ב-3 באפריל 1983 והתרחש בעיקר באזור חברון. בשלב זה צה"ל סגר את בתי הספר בגדה המערבית, ובתוך זמן קצר המגפה הסתיימה.
דו"ח המרכז לבקרת מחלות אומץ על ידי משרד הבריאות הישראלי. ד"ר ברוך מודן, מנכ"ל משרד הבריאות, אמר: "הסימפטומים הם אמיתיים ולא מזויפים, אבל הם "סובייקטיביים", כלומר - קשורים למה שהמטופל מרגיש ולא למצב רפואי שניתן למדוד באופן אובייקטיבי. לא היו ממצאים חריגים בבדיקות דם ושתן של המאושפזים, ולא התגלו שאריות של כימיקלים."[5]
האשמות פוליטיות
גורמים פלסטינים טענו כי מדובר בהרעלה המונית מכוונת וכי איתרו חומרי לוחמה כימית מסוג שנעשה בו שימוש במלחמת אפגניסטן. דובר צה"ל הכחיש טענה זו מכל וכל.[6]
תופעות דומות
מנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר ברוך מודן, בדק חלק מהנערות והסיק כי מדובר במחלה פסיכוגנית המונית, בהתבסס על מקרה שפורסם בגיליון נובמבר 1966 של כתב העת The British Medical Journal בו דווח על סימפטומים זהים אצל נערות בבית ספר בלונדון.[5]
מקרים נוספים דומים, המיוחסים למחלה פסיכוגנית המונית, אירעו במהלך השנים במקומות שונים בעולם. להלן מספר מקרים בולטים:
- האירועים שהובילו לציד המכשפות בסיילם.
- מגפת הצחוק בטנגנייקה.
- בספטמבר 1998 התלוננו כ-800 תלמידים בירדן על תופעות לוואי מחיסון נגד טטנוס שקיבלו בבית הספר, ו-122 תלמידים אושפזו. בבדיקה הסתבר שברוב המקרים הסימפטומים לא נבעו מהחיסון אלא מתגובה פסיכוגנית המונית.[7]
- מגפת ההתעלפויות באפגניסטן (2009 עד 2012): מאות נערות התעלפו בבתי ספר באפגניסטן, לאחר שסבלו מסחרחורות והקאות. צוות חוקרים מהאו"ם הגיע למסקנה שמדובר במחלה פסיכוגנית המונית.
- באפריל ומאי 2010 אירעו מספר אירועי מחלה פסיכוגנית המונית בשני בתי ספר לבנות בברוניי, בהם הראו התלמידות תסמינים הכוללים צעקות, רעידות, התעלפות ובכי.
- באוקטובר 2019 אושפזו 68 תלמידות במחוז סטרהה בקניה, מצפון לניירובי. התלמידות סבלו משיעולים והתעטשויות, ולחלקן היה חום. בבדיקה רפואית הסתבר שרק שתי תלמידות סבלו מהצטננות, ואילו השאר סבלו מפסיכוגניה המונית.
הערות שוליים
- ^ Epidemic of Acute Illness--West Bank, באתר המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן, 29 באפריל 1983 (באנגלית).
- ^ Mass hysteria among schoolchildren, באתר "The British Medical Journal", 23 ביולי 1983 (באנגלית).
- ^ התעלומות הרפואיות המוזרות ביותר בכל הזמנים, באתר וואלה!, 5 בפברואר 2018.
- ^ רפיק חלבי, פאראנויה בג'נין, כותרת ראשית, 27 באפריל 1983.
- ^ 5.0 5.1 More Schoolgirls in West Bank Fall Sick, באתר הניו יורק טיימס, 4 באפריל 1983 (באנגלית).
- ^ ההשערה: הרעלת 300 תלמידות בג'נין - נגרמה מחומר גיפור, דבר, 28 במרץ 1983.
- ^ SciELO - Public Health - Mass psychogenic illness following tetanus-diphtheria toxoid vaccination in Jordan Mass psychogenic illness following tetanus-diphtheria toxoid vaccination in Jordan, בכתב העת של ארגון הבריאות העולמי, 2001 (באנגלית).
