מדינת ג'בל א-דרוז
.svg) | |
 | |
| דרוזים חוגגים את יום עצמאותם ב-1925 | |
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| שפה נפוצה | ערבית |
| עיר בירה |
א-סווידא (והעיר הגדולה ביותר) |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| תאריך | 1 במאי 1921 |
| פירוק | |
| תאריך | 2 בדצמבר 1936 |
| ישות קודמת |
 האימפריה העות'מאנית |
| ישות יורשת |
 המנדט הצרפתי |
| אוכלוסייה בעבר | כ-50,000 (נכון ל־1923) |
מדינת ג'בל א-דרוז או מדינת הר הדרוזים (בצרפתית: État de la Montagne Druze, בערבית: دولة جبل الدروز[1]) הייתה מדינה דרוזית אוטונומית שהתקיימה במשך כ-15 שנים, תחת שלטון המנדט הצרפתי על סוריה בין השנים 1921 ל-1936. שמה של המדינה היה בתחילה מדינת א-סווידא על שם העיר הגדולה באזור - א-סווידא, אך הוא שונה לג'בל א-דרוז בשנת 1927.
ג'בל א-דרוז שכנה באזור ההררי שנקראה על שמו - הר הדרוזים, שהוא רמה געשית גבוהה בדרום מערב סוריה, על גבול ירדן, הכלול כיום במחוז (מחאפט'ה) א-סווידא. ב-1923 מנתה המדינה כ-50,000 תושבים.
רקע
בשנת 1916, במהלך מלחמת העולם הראשונה, חתמו בריטניה וצרפת על הסכם סייקס–פיקו, במטרה לחלק ביניהן את אזורי השליטה של שתי המעצמות בשטחי האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון לאחר סיום המלחמה.
על פי ההסכם אמורה הייתה צרפת לקבל שליטה על מה שלימים נודע כשטחי המנדט הצרפתי על סוריה (כיום בעיקר שטחי סוריה ולבנון), ובריטניה אמורה הייתה לקבל שליטה על יתרת שטחי האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון. בפועל הוקמה בשטח מדינה סורית ב-1918, ובאופן רשמי נוסדה הממלכה הערבית של סוריה במרץ 1920, אך לאחר ועידת סן רמו, וקרב מייסלון, ביולי 1920, חדלה הממלכה הסורית מלהתקיים וצרפת השתלטה על השטח.
הצרפתים פעלו בשיטת הפרד ומשול, וחילקו את השטח שקיבלה לאחריותם לשש מדינות: לבנון, דמשק, חלב, המדינה העלווית, סנג'ק אלכסנדרטה, ומדינת ג'בל א-דרוז שבהר הדרוזים. כל מדינה קיבלה סמכויות מסוימות, וכך נפרם החיבור בין חלקי המדינה הסורית בת השנתיים. המהלך התקבל בברכה על ידי המיעוטים, שמעמדם השתפר על ידי שיתוף פעולה עם הצרפתים, ובעיקר אצל המארונים בלבנון שנחשבו בני חסות של הצרפתים מבחינה תרבותית, כלכלית ופוליטית.
המרד הדרוזי
ערך מורחב – המרד הדרוזי
היחסים בין המנדט הצרפתי לעדה הדרוזית היו בתחילה טובים. הצרפתים הכירו בהנהגתה של משפחת אל-אטרש, המשפחה החזקה בעדה, והציבו את סלים אל-אטרש כמושל הר הדרוזים. ב-1923 חדל אל-אטרש לכהן כמושל מסיבות בריאותיות, ומשלא נמצא מחליף מוסכם הוצב מושל צרפתי בשם קרבייה, שלא כיבד את השמרנות הקיצונית של העדה.
קרבייה עסק ברפורמות מרחיקות לכת שהיוו מכה קשה לאליטה הדרוזית המסורתית. בפברואר 1925 יצאה משלחת של נציגי העדה לביירות להיוועד עם הנציב, אך במקום להיפגש עמו הם נכלאו - וכתוצאה החליט סולטאן אל-אטרש, מנהיג הפלג האנטי צרפתי של המשפחה, להתכונן למרד ואף זכה לתמיכה רחבה בקרב הדרוזים.[2] המרד החל בקיץ 1925, התרחב גם לאזורים אחרים בסוריה, ודוכא עד 1927.
בהסכם העצמאות הצרפתי-סורי מ-1936 בוטל מעמדה של ג'בל א-דרוז והיא הפכה לחלק מסוריה.
תוכניתו של יגאל אלון לחידוש מדינת הדרוזים
בעת מלחמת ששת הימים הגה יגאל אלון, משרי הממשלה הבכירים באותה עת, תוכנית להפרדת הר הדרוזים מסוריה והקמת מדינה דרוזית עצמאית שתהווה חיץ בינה לבין ירדן. על פי המסופר בראיונות מוקלטים שערך,[3] דיבר עם מנהיגים כדיין, רבין ואשכול "להתקרב עד לג'בל א-דרוז", אך ללא הועיל.
"על דיין, בשיחה פרטית, על רבין ועל אשכול, כל אחד לחוד, להתקרב עד לג'בל דרוז. לא הגענו לדיונים מסודרים, אבל לא הנחתי לזה. דיברתי על זה עם דדו, הייתי בחפ"ק שלו ודיברתי עם בר-לב וגלילי. עוד יום, מקסימום יום וחצי, אנחנו בג'בל דרוז, כדי לעודד את הדרוזים שיש להם הכרה לאומית. ביקרתי בסויידא כמה פעמים וחלמתי את חלום הרפובליקה הדרוזית שתשתרע על פני דרום סוריה, כולל הגולן, בברית צבאית עם ישראל. בניתי הרבה גם על העדה הדרוזית בארץ, שהייתה מאורגנת כבר בצה"ל, שהם יכולים לשמש גשר בינינו לבין הדרוזים האחרים..."
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
