מוות תאי מתוכנת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מוות תאי מתוכנת (Programmed cell death,‏ PCD) הוא מצב שבו תא משמיד את עצמו בצורה מבוקרת. מוות תאי מתוכנת קשור להפעלה של מסלולים גנטיים ומתבצע בתהליך מבוקר. מוות תאי מתוכנת משרת תפקודים בסיסיים בתהליכים של התפתחות רקמות בצמחים ובמטזואה (בעלי חיים הרב תאיים) וכן בתהליכים של הומאוסטאזיס. הפעלה ביתר של המוות התאי המתוכנת עלולה להוביל להתנוונות תאים בעוד חסר יכול להוביל לסרטן או למחלות אוטואימיוניות.

מוות תאי מתוכנת ממוין לשני סוגים ראשיים:

היסטוריה

את המונח "מוות תאי מתוכנת" טבעו לראשונה ב-1964 בהקשר של התפתחות של תאי חרקים, שמונה שנים לפני טביעת המושג "אפופטוזה". "מוות תאי מתוכנת" הפך בהמשך למושג הכללי יותר. המחקר הראשון לגבי המנגנון המניע את התהליך נעשה בשנת 1988 ומצא את משפחת ה-Bcl-2. מוות תאי מתוכנת נעשה עם השנים למושא למחקר מתמשך, דבר שזיכה את חוקריו הראשונים, סידני ברנר, ג'ון סלסטון ורוברט הורביץ בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2002.

הערות שוליים


P biology.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ביולוגיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0