מוטי גולני
| ענף מדעי |
|
|---|---|
פרופ' מוטי גולני (נולד ב-3 בדצמבר 1954) הוא היסטוריון ישראלי של תקופת המנדט ומדינת ישראל.
ביוגרפיה
גולני נולד בגבעת ברנר, למד לתואר ראשון ביחסים בינלאומיים, כולל חטיבות בהיסטוריה של עם ישראל, גאוגרפיה ויהדות זמננו. בשנים 1985-1988 כיהן כמנהל מרכז רחל ינאית בן-צבי ללימודי ירושלים, יחידת בת של יד יצחק בן-צבי המתמחה בסיורים ובסמינרים לימודיים בירושלים, בעיקר לנוער. גולני המשיך לתואר השני במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית. הוא כתב עבודת גמר בהדרכתם של פרופסור יואב גלבר ופרופסור גדעון שמעוני על "הנהגת היישוב ושאלת ירושלים בשנים 1949-1937". העבודה ראתה אור במסגרת סדרת הספרים של האוניברסיטה המשודרת (ציון בציונות, 1992). בשנים 1986-1985 היה גולני עוזר ההוראה של פרופסור גבריאל כהן באוניברסיטת תל אביב. את התואר השני סיים ב-1990 באוניברסיטה העברית.
את תואר הדוקטור אותו קיבל בשנת 1993 עשה גולני בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת חיפה. עבודת הדוקטור עסקה בדרכה של ישראל למלחמת סיני ובמלחמה עצמה. המחקר נעשה בשיתוף מחלקת ההיסטוריה של צה"ל ובהמשך פורסם בשני כרכים (תהיה מלחמה בקיץ.., 1997). מדובר במחקר כולל ראשון על מלחמה ישראלית. מחקר שיש בו היבטים מדיניים, פוליטיים וצבאיים. המחקר ראה אור גם באנגלית ובצרפתית.
בשנים 2001–2005 היה ראש החוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. בשנת 2009 התמנה לפרופסור חבר בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטה. כמו כן היה חבר במערכת הוצאת הספרים של האוניברסיטה. השתתף בצוות שעבד על המוזיאון הלאומי למערכות ישראל, שהיה אמור לקום בהר איתן ליד ירושלים. אחר כך היה יועץ היסטורי למוזיאון רבין העוסק בהיסטוריה של היישוב ושל מדינת ישראל. בשנים האחרונות הוא חבר בצוות ישראלי-פלסטיני (הפועל במסגרת סמינר זלצבורג), העוסק בפרסום משותף העוסק בתולדות המלחמה ב-1948.
החל מאוקטובר 2013 עבר גולני לחקור באוניברסיטת תל אביב, בחוג להיסטוריה של עם ישראל. בשנים 2017–2019 היה ראש החוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. הוא גם ראש הקתדרה ע"ש רוזנברג לחקר תולדות העם היהודי.
גולני מתגורר גבעת אלה.
.JPG)
ספריו
ב-2002 ראה אור ספרו של גולני "מלחמות לא קורות מעצמן: זיכרון, כוח ובחירה", שעוסק בתולדות היחס הציוני והישראלי אל הכוח הצבאי הממוסד משנות ה-30 ועד לשנות ה-70 של המאה העשרים. הספר הוא שילוב סוגות בין מחקר היסטורי, פרוזה ואפיזודות אוטוביוגרפיות. הספר זכה לתהודה נסערת מצד מחייבים ושוללים כאחד, הן בשל הז'אנר וגם בשל התזה. גולני טוען בספרו שעד 1973, בתהליך שראשיתו בשנות הארבעים, חששו בישראל יותר מסכנות השלום מאשר מנוראות המלחמה.
ב-2005 ראה אור כרך איגרותיה של מניה שוחט, "עם הזרם ונגדו", אותו ערך מוטי גולני יחד עם יהודה ושולמית ריינהרץ. ב-2009 ראה אור ספרו "ימים אחרונים", המביא את יומנו של הנרי גרני, המזכיר הראשי המנדטורי האחרון, שישב בירושלים ערב תום המנדט, וכתב יומן שעה שיהודים וערבים כאחד ירו עליו. הספר שזור בתגובה מחקרית ליומן בן הזמן. תרגום לאנגלית של הספר ראה אף הוא אור באותה שנה.
ב-2011 יצא לאור ספרו של גולני על הנציב העליון האחרון בארץ ישראל, הגנרל סר אלן גורדון קנינגהם, ששירת בתפקידו בשנים 1945-1948. הספר מביא מבט מחלונו של הנציב בארמונו בירושלים, על האירועים הסוערים באותן שנים. הספר יצא לאור גם בשפה האנגלית ב-2012.
ספרו האחרון של גולני הביוגרפיה של חיים ויצמן בשנים 1952-1922 אשר אותה כתב בשיתוף פרופסור יהודה ריינהרץ מאוניברסיטת ברנדייס.[2]
תזות עיקריות
במהלך הקריירה שלו עד כאן הציב מוטי גולני לדיון כמה תזות עיקריות:
- חלוקת ירושלים כרעיון ציוני
- חלוקת ירושלים היה מראשיתו רעיון ציוני, לא ערבי, לא בריטי, ולא בינלאומי. הרעיון עלה ב-1937 נוכח 'תוכנית פיל', שביקשה לנתק את ירושלים מהמדינה היהודית לעתיד לקום. בבסיס הרעיון עמדה ההכרה שירושלים המערבית היא עיר נטולת מקומות קדושים ולכן אין סיבה שתהיה התנגדות דתית או אחרת להיותה בירת המדינה היהודית בעתיד. ב-1937 ויתרה הציונות על מזרח ירושלים. ב-1947 היא ויתרה גם על מערבה למען הקמתה של מדינת ישראל. ב-1948 מדינת ישראל חזרה אל הרעיון הציוני מ-1937 של חלוקת ירושלים. רעיון שנתפס כסידור נכון עד 1967.
- מלחמת סיני – ישראל חיפשה מלחמה
- ישראל יצאה למלחמה יזומה ב-1956 בעיקר על מנת לזכות בבעלת ברית, במקרה הזה צרפת. ברית שנתפסה אז כקיומית. מלחמה זו הייתה אפוא מענה לאיום עקרוני, לא קונקרטי. את המלחמה הוביל ובמידה רבה יזם הרמטכ"ל דאז משה דיין, בסיוע מנכ"ל משרד הביטחון באותם ימים, שמעון פרס. דוד בן-גוריון שהיה ראש הממשלה ושר הביטחון אישר, לא הוביל. מטרה חשובה נוספת של מלחמה זו: להגיע אל הפתרון הקיומי האחד האפשרי: הסכם שלום. אלא שחיוני היה לישראל להגיע להסכם כזה מעמדה של כוח לאחר שמצרים תוכה במלחמה.
- הסיוע הבריטי ליישוב ערב סיום המנדט
- עיקר התזה היא שהממשל הבריטי המנדטורי עמד ערב סיום המנדט בפני אפשרות ברורה של התמוטטות. כיוון שכך נשען הממשל הזה על הגורם היציב יותר, קרי היישוב היהודי, ערב סיום הפינוי הבריטי את ארץ ישראל. המציאות הזו הביאה לידי ביטוי את הסיוע שנתנה בריטניה ליישוב היהודי ולתנועה הציונית לשמה ושלא לשמה מהצהרת בלפור ואילך עד 1948. מעניין הפער בין הברית הזו לבין העוינות לבריטניה ברחוב היישובי והישראלי ואצל חלק ממנהיגיו. ראשיתה בציפיות יתר של בני הזמן ואחריתה זיכרון עוין שהוסיף, כך נראה, נדבך מסוים ל'חומת הזהות' הישראלית.
- החשש הישראלי משלום
- השלום בישראל נתפס, לפחות עד 1973, כטומן בחובו סכנות לא פחות מהמלחמה.
- מלחמת עשרים וחמש השנים
- בעתיד הרחוק ידברו היסטוריונים ישראלים על 'מלחמת עשרים וחמש השנים', המלחמה בין ישראל לשכנותיה מ-1948 ועד 1973.
ספרים שכתב
- ציון בציונות: המדיניות הציונית בשאלת ירושלים 1937-1949; תל אביב: מטכ"ל – קצין חינוך ראשי – גלי צה"ל משרד הביטחון – ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, תשנ"ב 1992 (141 עמודים).
- תהיה מלחמה בקיץ: הדרך למלחמת סיני, 1955-1956, תל אביב: מערכות, 1997 (2 כרכים, 847 עמודים).
- Israel in Search of War: The Sinai Campaign, 1955-1956, Brighton, UK: Sussex Academic Press, 1998, 236 pp. (with modifications for readers in England and the United States).
- La Guerre Du Sinai, 1955-1956, Paris: Editions Du Rocher, 2000, 342 pp. (with additions for the French edition). (French)
- מלחמות לא קורות מעצמן: על זיכרון, כוח ובחירה; מושב בן שמן: מודן, 2002 (274 עמודים).
- ימים אחרונים: הממשל המנדטורי – פינוי ומלחמה; ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשס"ט 2009 (280 עמודים).
- The End of the British Mandate for Palestine, 1948: The Diary of Sir Henry Gurney, St. Antony’s College Series, Oxford: Palgrave MacMillan, 2009, 256 pp.
- הנציב האחרון: הגנרל סר אלן גורדון קנינגהם 1948-1945, עם עובד, תל אביב, 2011 (415 עמ').
- The Last Commissioner: General Sir Alan Gordon Cunningham and the Yishuv, 1945-1948, Tel Aviv: Chaim Weizmann Inst., TAU, Herzl Inst., HU & Am Oved, 2010, approximately 400 pp.
- Palestine 1945-1948: A View from the High Commissioner Window, Brandeis University Press/University Press of New England, 2012, approximately 350 pp.
- Palestine between Politics and Terror 1945 – 1947: Brandies University Press/University Press of New England,2013, 277 pp.יחד עם יהודה ריינהרץ, האב המייסד: חיים ויצמן, ביוגרפיה, 1952-1922, כרך ג', תל אביב: עם עובד, 2020.
ספרים שערך
- חץ שחור: פעולת עזה ומדיניות הגמול של ישראל בשנות ה-50; תל אביב: מערכות, 1994 (165 עמודים).
- מדיניות מלחמה מדיניות שלום: סוגיות בתולדות הביטחון של היישוב היהודי ומדינת ישראל; תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור; העמותה לחקר כוח-המגן על-שם ישראל גלילי; ארכיון ההגנה, תש"ס 1999 (255 עמודים).
- “Jerusalem in the Past Fifty Years,” Special Issue of The Journal of Israeli History, Politics, Society, Culture 23 (2) (Autumn 2004) 323 pp.
- עם הזרם ונגד: מניה שוחט – איגרות ותעודות 1906-1960; ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ה 2005. (ביחד עם יהודה ריינהרץ ושולמית ריינהרץ)
קישורים חיצוניים
- מוטי גולני משוחח עם יצחק בן אהרן, באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
- שאלת מחקר – ראיון עם מוטי גולני, באתר אנציקלופדיית ynet
- יצחק לאור, האם, הבת ורוח האומה, באתר הארץ, 4 במרץ 2005
מכּתביו והרצאותיו:
- עם הזרם ונגדו מניה שוחט, הרצאת וידאו בערוץ האקדמי של אוניברסיטת חיפה, 10 ביולי 2006; עם הזרם ונגדו מניה שוחט, בערוץ היוטיוב של אוניברסיטת חיפה
- על משמעות השליטה על הדרך לירושלים, מבחר מאמרים, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- המלחמה על הזיכרון הקולקטיבי, באתר אוניברסיטת בן-גוריון
- ניצחון או כישלון, וואלה, 30 במאי 2007
- הנהגת היישוב ושאלת ירושלים במלחמת העצמאות (דצמבר 1947-מאי 1948), קתדרה 54, טבת תש"ן, דצמבר 1989
- "תש"ח" מאת יורם קניוק, פוגת המוות, באתר הארץ, 7 ביולי 2010
- הספר ציון בציונות (1992), באתר "כותר"
על כתביו:
- זאב צחור, אוטוביוגרפיה דורית של צבר מורד, ישראל חוברת 2, סתיו תשס"ג, 2002
- ראובן פדהצור, התמכרותם של הישראלים לכוח הצבאי, באתר הארץ, 5 במאי 2003
- אוניברסיטת חיפה, ימים אחרונים של מנדט, באתר "הידען", 24 במאי 2009
- ניר מן, "הנציב האחרון: הגנרל סר גורדון קאנינגהם 1945-1948" מאת מוטי גולני - קיבל מנדט, באתר הארץ, 9 במרץ 2011
הערות שוליים
- ^ סדרת הרצאות על נשים ופועלן באוניברסיטת חיפה (הקישור אינו פעיל)
- ^ עופר אדרת, הדיפלומט שסלל את הדרך להקמת המדינה היה בוגד סדרתי ששנא את ארץ ישראל, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2020
