מונופטרוס קוצ'יה
 מונופטרוס קוצ'יה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | מקריני סנפיר |
| סדרה: | צלופחי ביצות |
| משפחה: | צלופחים ביצתיים |
| סוג: | Monopterus |
| מין: | מונופטרוס קוצ'יה |
| שם מדעי | |
 Monopterus cuchia
| |
מונופטרוס קוצ'יה (שם מדעי: Monopterus cuchia) מין של צלופח בוץ הנפוץ באסיה ומשמש כדג מאכל. נפוץ בפקיסטן, צפון הודו, נפאל, בנגלדש ומיאנמר.
גופו של הדג ארוך וצר, עד כ-80 ס"מ, זנבו הולך ומצר לקראת סופו. לדג אין סנפירי חזה, גחון או גב הקדמי. סנפיר הגב האחורי והשט מאוחים עם סנפיר הזנב למעין רצועה לאורכו של הזנב. צבעו חום, בעל נקודות דהויות על הזנב.
הדג נפוץ במקווי מים בוציים, מתוקים או מלוחים במקצת, בעלי תכונת חמצן נמוכה כגון שדות אורז או בריכות רדודות. בזמן מנוחה הוא נוהג להתחפר בבוץ במחילות ולצאת בלילה לטרף דגים קטנים, תולעים ורכיכות.
בשל טעמו של הדג, ערכו התזונתי ושימוש באבריו לצורכי רפואה בקרב המקומיים, הוא ניצוד במספרים גדולים וערכו בשווקים המקומיים גבוה. לאור זאת האוכלוסייה של הדג קטנה במידה ניכרת והדג הפך לנדיר במקומות בהם היה בעבר נפוץ.
כשרות
עובדת קיומם של קשקשים בגופו והעדר שאר הסנפירים השכיחים בדגים[1], אינה סותרת את הכלל ההלכתי: "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר"[2], כלומר מספיקה הימצאותם של קשקשים על דג בכדי לקבוע שיש לו גם סנפירים ולפיכך יש להכשיר את הדג[3], היות ויש לו סנפיר גב וסנפיר שת, כשמו הלטיני: 'מונו-פטרוס' - סנפיר אחד[4]. ודי בסנפיר אחד כדי להכשיר את הדג[5]. כמו כן אין ודאות שסוג מגיני העור שלו נחשבים כקשקשים על פי הקריטריונים ההלכתיים[6]. ובתקופות חייו המוקדמות עדיין יש לו סנפירים נוספים[7]. נקודה נוספת העלה הרב ענבל כי ייתכן שהאבחנה המודרנית בין דג ליונק תקפה אף לכלל חז"לי זה (אף שסימני הכשרות בתורה לא בדילים בין חיית מים לדג) ואינו נאמר על יצורים השונים בתפקודם מדגים. וכיון שדג זה נושם בצורה הקרובה לנשימת היונקים קשה להבטיח כי הוא בכלל הדגים.
קישורים חיצוניים
- *The freshwater mud eel Monopterus cuchia Journal of Global Biosciences. Volume 4, Number 3, 2015.
הערות שוליים
- ^ לדג שרידים מנוונים. לראיה ניתן לראות את שרידי סנפיר הזנב ונוכחות של סנפיר גחון רק בהיותו עובר אשר נושר לאחר כ-10 ימים. לפי שולחן ערוך (פג, א) "סימני דגים מפורשים בתורה: כל שיש לו סנפיר וקשקשת, טהור. וסנפיר, הוא ששט בו." כלומר אף על פי שלדג קשקשים הוא אינו כשר מאחר שאינו בעל סנפירים מפותחים ובוודאי לא סנפירים בעזרתם הוא יכול ל"שוט". דרישה נוספת לסנפירים מפותחים ניתן למצוא במשנה, חולין ג, ז: "וסנפירין – הפורח בהן".
- ^ בבלי נידה
- ^ אמנם כלל הלכתי זה, לדעת חלק מהפוסקים נאמר "על פי רוב" ולא באופן גורף, שיטת הכרתי יו"ד סימן פ' שכל זה נאמר בחתיכת דג שאי אפשר לוודא קיום הסנפיר, ועל פי הכלל אחרי רבים להטות אך לא בדג שלם וללא סנפיר שאסור הוא באכילה. אך יש חולקים. אך גם להבנות האחרות בהלכה קשה לראות בדג זה הוכחה ברורה שכן המדע מתאר כי הוא בעל "שרידי" סנפירים.
- ^ מחקר של ד"ר בטש ממקסיקו סיטי - אף שמו הלטיני מעיד על קיום סנפיר.
- ^ שו"ע יו"ד סימן פג סעיף א.
- ^ על הקשקש להיות נקלף מהעור (רמ"א יו"ד סימן פג סעיף א), מה שאינו שכיח בצלופחים.
- ^ הרב יהושע ענבל בחוברת נגדית "תיק ידען" - כאן עמ' 111 הביא הוכחות כי הדג בעל סנפיר גב יחיד ובקטנותו יש לו סנפרי חזה שנושרים בבגרות. וכן פקפק במהותם של הקשקשים עצמם האם עומדים בדרישת ההלכה וסביר שהם חלק מהעור כאצל זוחלים ושרצים
