מוקש נגד אדם
מוקש נגד אדם הוא סוג של מוקש המתוכנן לפגוע בבני אדם, בניגוד למוקשים המיועדים לפגוע ברק"ם.
מוקש נגד אדם נועד לפצוע (ולא להרוג) מספר גדול ככל האפשר של בני אדם כדי להכביד מבחינה לוגיסטית (במיוחד בתחום הגשת עזרה רפואית) על האויב. חלק מסוגי המוקשים נגד אדם יכולים אף לגרום לנזק לשרשראות כלי רכב משוריינים, או לנקב צמיגי רכב גלגלי.
ניתן לסווג מוקשים נגד אדם למוקשי הדף ומוקשי רסיסים, אשר עשויים להיות אף מוקשים קופצים. המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים שואף להטיל איסור על שימוש במוקשים נגד אדם ביוזמה ששיאה היה בחתימת אמנת אוטווה בשנת 1997, אמנה שאליה עדיין לא הצטרפו חלק מן המעצמות הצבאיות.
שימוש
השימוש במוקשים נגד אדם דומה באופיו לשימוש במוקשים נגד רק"ם. המוקשים מפוזרים ב"שדה מוקשים" בסמוך לגבולה של המדינה, או סמוך למתחמי הגנה צבאיים. ההבדל בין מוקשים אלה לשאר סוגי המוקשים הוא בגודלם הקטן יחסית, דבר המאפשר פיזור מספר גדול יותר של מוקשים בשטח נתון. תהליך פיזור המוקשים יכול להיעשות באופן ידני, או באמצעות כלים מכניים המורכבים על כלי רכב, ואף בעזרת פיזור מן האוויר באמצעות מסוק או מטוס. ניתן אף לפזר מוקשי נגד אדם באמצעות קליעי פגז תותח.
לעיתים מניחים מוקשים נגד אדם לשימוש מסוים ותחום בזמן, כך למשל:
- לצורך הנחת מארב.
- להגנה על מתחם צבאי זמני.
- לעיכוב יחידת אויב הנמצאת במרדף.
- להגנה על ציוד מסוים.
- להגנה מפני ניטרול מוקשים נגד רכב.
מוקש הדף
בדרך כלל מוקשים נגד אדם מסוג מוקשי הדף מופעלים בלחץ משקל, כאשר אדם דורך עליהם, משום כך הם מכונים אף בשם "מוקשי נעל". מטרתם העיקרית היא לקטוע את רגלו של הקורבן, לנטרל אותו מפעילות, לפצוע ולא להרגו. פציעת הקורבן באה כדי להכביד מבחינה לוגיסטית על כוח האויב ולאלצו להקצות משאבים רבים יותר לטיפול רפואי. מוקשי הדף הם המוקשים נגד אדם הנפוצים ביותר, לעיתים הם מפוזרים על הקרקע ומוסווים בשכבה דקה של עלים, או קבורים תחת 1-2 סנטימטר של אדמה.
פעולתו
כאשר אדם דורך על מוקש הדף ומפעיל אותו, המטען העיקרי של המוקש מתפוצץ ויוצר גל הדף המורכב מגזים לוהטים הנעים במהירות גבוהה ביותר. גל ההדף מפעיל מאמץ לחיצה אדיר כלפי מעלה, כשהוא הודף את מכסה המוקש ואדמה שהייתה מונחת עליו. כאשר הגל מגיע לפני הקרקע הוא מעביר את הכוח אל נעלו של הדורך על המוקש ואל רגלו. כתוצאה מכך מופעל מאמץ לחיצה חזק על הרגל הגורם במקרים רבים לקטיעת הרגל.
חומרת הפגיעה כתוצאה מהתפוצצות מוקש נגד אדם תלויה בגודל מטען ההדף שבמוקש, עומק ההטמנה של המוקש, סוג הקרקע שבו הוטמן ואופן הדריכה של האדם על המוקש. דריכה של מלוא הנעל על היקף המוקש תגרום לנזק גדול מזה של דריכה חלקית. מוקש נגד אדם המונח בקרקע דחוסה ולחה יגרום לנזק גדול יותר ממוקש המונח בקרקע חולית. ככל שמטען ההדף במוקש גדול יותר, כך תהיה הפגיעה בגופו של הדורך גבוהה יותר במעלה הגפיים, לעיתים תהיה הקטיעה אף בגובה הברך.
פציעות משניות כתוצאה מפיצוץ המוקש נגרמות מן החומר שנהדף בהתפוצצות: חלקי אדמה וסלעים שהיו מונחים על המוקש, חלקים מנעלו של הנפגע, עצמות קטנות מהרגל. חלקיקים עפים אלה גורמים לפגיעות האופייניות לרסיסים. נעליים צבאיות מיוחדות, המכונות "מגפי הדף", יעילות רק בצורה חלקית כנגד פגיעת מוקשים מסוג זה, וברוב המקרים תוצאת ההתפוצצות תהיה אובדן כף הרגל.
חלקיו
מכל המוקש
מכל המוקש הוא כלי קיבול המאחסן בתוכו את מרכיבי המוקש ומגן עליהם מפני הסביבה. במוקשים נגד אדם מתחילת מלחמת העולם השנייה, מכל המוקש היה עשוי מפלדה או אלומיניום. אולם, כבר באמצע המלחמה החל הצבא הבריטי להשתמש בגלאי מתכות לצורך חשיפת ופירוק מוקשים. בתגובה פתח הצבא הגרמני מוקשים הנתונים במכל עשוי עץ או זכוכית, כדי להקשות על איתורם.
הצבא האדום עשה שימוש במוקשים הנתונים במכלי עץ, עוד בשנת 1939, וזאת במטרה לחסוך במתכות. חלק מדגמי מוקשים נגד אדם הנתונים במכל עץ המשיכו להיות בשימוש עד לשנות ה-80. מוקשים הנתונים במכלי עץ הם בעלי אורך חיים קצר יותר כיוון שהעץ נוטה להירקב בקרקע, או להתפורר.
מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 רוב מוקשי ההדף נתונים במכלי פלסטיק שאינם ניתנים לאיתור בגלאי מתכות. מוקשים אלה נבנים באופן ששיעור חלקי המתכת בהם הוא זעיר ככל שניתן (לעיתים רק גרם אחד) ואיתורם קשה ביותר. קיימים אף מוקשי הדף נגד אדם שאינם מכילים מתכות כלל, אולם אלה נדירים יחסית.
דיסקת לחץ/מנגנון ההפעלה
מנגנון ההפעלה נועד כדי להפעיל את התפוצצות מטען ההדף העיקרי -חומר הנפץ המרסק - באמצעות נוקר הדרוך בקפיץ, חומר פירוטכני הרגיש לשפשוף, או באמצעות זרם חשמלי. ברוב המוקשים המרעום מופעל במכת נוקר עם הדריכה על דיסקת הלחץ. המרעום מכיל בדרך כלל כדוריות עופרת חנקתית. מנגנון ההפעלה הוא בדרך כלל החלק המורכב ביותר במוקשים יבשתיים. חלק ממנגנוני הדריכה במוקשים נגד אדם משוכללים ביותר, כך למשל במוקש האיטלקי SB-33 מנגנון ההפעלה גורם לפיצוץ המוקש אך ורק כאשר מופעל עליו לחץ העולה באופן הדרגתי, אולם הוא נועל את המנגנון במידה ומופעל עליו לחץ פתאומי. פיתוח מנגנון זה בא בתגובה לאחת השיטות המקובלות לטיהור שדה מוקשים - הפעלת המוקשים על ידי פיצוץ מטעני הדף.
מאיץ
המטען המאיץ מורכב מחומר נפץ רגיש באופן בינוני יחסית, אשר מתפוצץ בקלות כתוצאה מהדף המרעום. בדרך כלל המאיץ מורכב מRDX בגודל גרגר אפונה. מטרת המאיץ היא להגביר את הדף המרעום ולגרום להתפוצצות המטען העיקרי.
המטען העיקרי
המטען העיקרי במוקש מורכב מחומר נפץ יציב המתפוצץ כתוצאה מהפעלת המאיץ. חומרי נפץ אלה זולים יותר, ואינם רגישים לטלטולים ולמכות, כך ניתן למזער סכנת התפוצצות כתוצאה מתאונה. במוקשי הדף רבים המטען העיקרי עשוי TNT, או תערובת של TNT ו-RDX.
מוקש רסס
בעוד שמוקש הדף נועד לגרום לפציעה קשה לאדם בודד, מוקש רסס נועד לפצוע מספר רב ככל האפשר של אנשים על ידי פיזור רסיסים בשטח רחב. בדרך כלל מוקשי רסס גדולים יותר ממוקשי הדף והם מכילים כמות גדולה של רסיסי מתכת (לעיתים מספר קילוגרמים). לכן, קל יותר למומחי סילוק פצצות לאתר מוקשי רסס באמצעות גלאי מתכות. מוקשי רסס יעילים יותר בגרימת פציעות ממוקשי הדף, כיוון שרסיסיהם מגיעים לטווח גדול יותר. רסיסי חלק ממוקשי הרסס עשויים אף לפגוע בכלי רכב משוריינים על ידי גרימת תקר, והם עשויים לחדור לכלי רכב שאינו משורין ולגרום פגיעות ליושביו.
סוגי מוקשי רסס
נעוצים
מוקשים אלה ניצבים במלואם מעל פני הקרקע, כאשר מטען המוקש מונח בגובה מתאים על גבי עמוד, או חצובה, ולעיתים הוא מוסווה בצמחייה או בפסולת. מוקשים אלה מופעלים באמצעות תיל ממעיד.
מנתרים
מוקשים מנתרים מכילים מטען הדף זעיר ההודף את המטען העיקרי מן הקרקע לגובה, בטרם מתפוצץ המטען העיקרי בגובה בית החזה לערך. מנגנון הניתור גורם לפגיעות גופניות קשות יותר בעת התפוצצות המטען העיקרי ועל שטח רחב יותר. מוקש מנתר אמריקאי מדגם M16 עלול לגרום לפציעות עד לטווח של 200 מטר.
כיווניים
מוקשי רסס כיווניים (כגון M18 Claymore, בעברית "כלימגור"' מכונים לעיתים "מוקשי טלוויזיה") מיועדים ליצור מטח רסיסים רק בזווית מוגבלת. מוקשים אלה מוצבים באופן שיפגעו בחיילי אויב ואילו חיילים עמיתים, הניצבים בזווית העיוורת, לא ייפגעו. מנגנון פיזור זה מאפשר את הצבת המוקשים הכיווניים סמוך לעמדות הגנה, כשהם ניצבים אל מול פני האויב. מוקשים אלה מופעלים בתיל ממעיד, או בהפעלה ידנית.
מוקש מנתר גרמני מדגם S-Mine
מוקש נעוץ יוגוסלבי מדגם IMP עם תיל ממעיד
מוקש כיווני רוסי מדגם MON-50
