מוריס רוזנפלד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה.

מוריס רוזנפלד. איור של יעקב אפשטיין משנת 1902

מוריס רוזנפלדכתיב יידי: מאָריס ראָזענפעלד; באנגלית: Morris Rosenfeld), שנולד בשם משה יעקב אלטר (28 בדצמבר 186222 ביוני 1923), היה משורר יידי.

ביוגרפיה

רוזנפלד נולד בכפר בּוֹקְשֶׁה (באָקשע) שבפלך סובאלק, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום Boksze-Osada, בצפון-מזרח פולין), למשפחת דייגים. למד בחדר ובישיבה, נישא לאַסְנָה בּיילע והיה אב לבנותיו פריידל ורייזל ולבנו יוסף. כשגברה המצוקה בפולין, יצא רוזנפלד, כמקובל באותם ימים, לחפש את מזלו במדינות הים. לאחר שהייה באמסטרדם ובלונדון, היגר מוריס ב-1886 לניו יורק, שם מצא פרנסה כגהצן וכתופר תפרים זמניים בסדנאות היזע הידועות לשמצה של הלואר איסט סייד בעיר.

רוזנפלד היה בעל תודעה סוציאליסטית חזקה, והדבר בא לידי ביטוי בשירים שהחל לכתוב. ב-1888 פרסם את שירו הראשון "די גלאָקע" ("דִי גְלוֹקֶה", יידיש: "הפעמון") ואחריו את "די בלומענקעטע" ("דִי בְּלוּמֶנְקֶטֶה", יידיש: "זר פרחי הלוויה"). רוזנפלד קנה לעצמו פרסום כ"משורר הכתר של תנועת העבודה", ושיריו הושרו בסדנאות היזע, במשכנות העוני של העובדים, באספות ובקונצרטים. שיריו של רוזנפלד היו בדרך כלל רוויי אווירת ייאוש וקדרות, ששיקפו את תנאי חייהם של הפועלים היהודיים באותה תקופה. כל הייאוש שבגורל העובד, המכלה ימיו ב"בתי-הזיעה", ללא משוש, ללא חופש, ברפש וחשיכה, מבוטא בשירתו "ייאוש", בלשון זו (תרגם אברהם רגלסון):

מה צנועה מישאלת-לב אשר לפועל! מי יתן לו יום אחד, אך יום יחיד ובודד, בו יוכל לנוח ולשכוח עבודתו ומכאובו! אך קול בקרבו אומר לו כי רק בקבר יגיע אל המנוחה, חשק בה.
טעם-אביב באוויר, הפרחים נותנים ריחם; לוּא ניתן לו אך פעם אחת לצאת אל השדה והיער למען ינשום את האוויר הצח והערב. אך היטב הוא יודע כי לא ינשום בלתי-אם טללי בית-הקברות הקרים והדביקים.
מה עזה תשוקתו לרחוץ במים הבהירים, הכספיים, להטביל גופו בגלים האודווים, החינניים. אבל רק בחדר בר-מינן ירוחץ בשרו כאשר חפץ.
הכל סביבותיו אפל, כסוי-פיח, מלוכלך. כמה הוא מתגעגע לבד נקי, לבן. אך בד נקי, לבן, יותן לו – תכריכים.

ב-1898 תורגמו שיריו לאנגלית, ובהמשך לשפות רבות נוספות כגרמנית, רוסית, רומנית והונגרית. שיריו הריאליסטיים זכו לתגובות רבות ונכתבו עליהם מאמרים רבים בכתבי עת ספרותיים ברחבי העולם.

בשנת 1904 ערך רוזנפלד את שבועון הסאטירה הניו יורקי "דער אשמדאי", וב-1905 את העיתון הניו יורקי "מאָרגנבלאַט". הוא גם היה העורך של רבעון לספרות בשם Jewish Annals. רוזנפלד היה ציר בקונגרס הציוני הרביעי בלונדון ב-1900, וקרא משיריו באוניברסיטת הרווארד ב-1898, באוניברסיטת שיקגו ב-1900, וב-1902 בקולג' וולסלי ובקולג' לנשים רדקליף.

ברוב חייו סבל רוזנפלד מעוני ומחלות. בשנותיו האחרונות לא כתב מאומה וחי בדלות ומרירות. הוא נפטר ב-1923, ובהלווייתו השתתפו 10,000 ממעריציו. רוזנפלד כתב גם מאמרים רבים בנושאי תרבות ואקטואליה.

שלושה משיריו של רוזנפלד עובדו לעברית וזכו לפרסום רב בארץ ישראל:

במלחמת העולם הראשונה, עת התגייסו לראשונה יהודים ליחידה יהודית בצבא הבריטי, כתב רוזנפלד את השיר 'זעלנער פון ציון', חיילי ציון, שזכה לפופולריות רבה[1].

לקריאה נוספת

  • Marc Miller, Representing the Immigrant Experience: Morris Rosenfeld and the Emergence of Yiddish Literature in America, Syracuse University Press, 2007.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מארגען זשורנאל, דעמונסטראציע פון לעגיאן, 10.5.1918
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0