ייאוש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדם מיואש.

ייאוש הוא רגש של אובדן תקווה וכישלון בעניין שהוא חשוב לאדם. בעקבותיו ייתכנו תחושות של עצב, אכזבה או דיכאון.

הייאוש הוא תחושה של חוסר אפשרות לשנות את המצבים החשובים במציאות שמהווים עיקר בחייו של המיואש. ייאוש יכול להתרחש בעקבות כישלון או אכזבה חוזרים ונשנים בהגשמת החלומות והשאיפות ותחושתו של האדם שאין באפשרותו לשנות דברים חשובים בחייו, או בעקבות סבל מתמשך שהאדם מרגיש שאין לו איך לטפל בסבל ואיך לצאת ממנו, ושאין בידיו חלופה. הרגש ההופכי לייאוש הוא תקווה.

התועלת

מבחינה תועלתנית, הייאוש מונע בזבוז אנרגיה לריק כשהמצב אבוד. הייאוש בלשון העם אינו אלא דיכאון שמשרה חוסר אונים. המיואש נוטה להימנע מהפעילויות החברתיות שנבעו מתוקף תפקידיו החברתיים השגרתיים, ובכך הוא נחשף לחלופות חברתיות או שהוא מאותת לחברה על מצוקתו.

ביהדות

לתפיסת חז"ל אין לאדם להתייאש אף במצב הקשה ביותר, ולדוגמה הם מביאים את סיפורו של חזקיהו המלך שחלה אנושות בשחין (צרעת), קיבל נבואה מישעיהו הנביא שהוא ימות: "ויאמר אליו: כה אמר ה', צו לביתך, כי מת אתה ולא תחיה!", ואף על פי כן לא התייאש, התפלל והחלים ממחלתו ל-15 שנים נוספות של מלכות (ספר מלכים ב', פרק כ', ספר ישעיה, פרק ל"ח). לפי חז"ל, חזקיהו אומר לישעיהו: "בן אמוץ, כלה נבואתך וצא. כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים". (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י עמוד א)

ר' נחמן מברסלב ראה בייאוש רגש שלילי, וידועה מימרתו "אין ייאוש בעולם כלל". אמרה דומה מפורסמת בשם ר' ישראל סלנטר, "כל זמן שהנר דולק - ניתן לתקן".

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ייאוש בוויקישיתוף

הערות שוליים


Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0