חנוכה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חנוכה
Jerusalem Hannukah 021210.jpg
חנוכייה בכותל המערבי
חגים
נחגג כ"ה בכסלו ונמשך שמונה ימים עד ב' או ג' בטבת
סיבה ניצחון היהודים על היוונים, טהרת המקדש וחנוכת המזבח, נס פך השמן, חלופה לחג הסוכות שלא נחוג.
מנהגים הדלקת נרות חנוכה, חנוכייה, שמן זית, לביבות, סופגניות, וסביבונים.
מתקשר ל פורים, שגם הוא חג שנקבע על ידי חז"ל
הסמל הבולט של חנוכה הוא הדלקת נרות במרחב הציבורי או לנגד חלון הפונה לרחוב, לשם "פרסום הנס"

חֲנֻכָּה (חג החנוכה) הוא חג הנחגג במשך שמונה ימים. ימים אלה הם ימי הודאה, שאותם תיקנו חכמי ישראל בזמן בית המקדש השני, לזכר ניצחונם של החשמונאים במרד נגד היוונים, חנוכתו מחדש של בית המקדש, ונס פך השמן. החג מצוין באמירת הלל והודאה וכן בהדלקת נרות חנוכה, בשמונת הימים מכ"ה בכסלו עד ב' בטבת או ג' בטבת[1]. חנוכה נחשב כמצווה דרבנן. חנוכה (יחד עם פורים) הוא אחד משני החגים הבולטים ביותר שנוספו למסורת ישראל, על ידי חז"ל.

שמו של החג

מקור שמם של ימי החנוכה הוא כנראה מלשון חנוכת המזבח או חנוכת המקדש, שנערכה לאחר כיבושו וטיהורו של בית המקדש על ידי החשמונאים, שלזכרה נחגג החג בתאריכו, כפי שמתואר בספר מקבים א',[2] בדומה לחנוכת המשכן ולחנוכת מקדש שלמה,[3] ובהתאמה להנחת אבן הפינה לבית המקדש השני (יום ייסוד היכל ה') שהייתה בתאריך דומה[4]. הייתה זו גם האפשרות המחודשת להשלים את חגיגת חג הסוכות ושמיני עצרת בבית המקדש שלא נחגגו בעקבות גזרות אנטיוכוס, חגיגות הנמשכות שמונה ימים בדומה לשבעת ימי המילואים בטרם חנוכת המשכן[5].

תיאור החג במקורות קדומים

ספרי המקבים

ספר מקבים א', פרק א': אנטיוכוס מטמא את ההיכל ולוקח את כלי השרת.
חיילים יהודים גרמנים במלחמת העולם הראשונה מדליקים נרות חנוכה, פולין, 1916

המקורות הראשוניים לחנוכה הם ספרי המקבים מהמאה ה-2 לפנה"ס. בספר מקבים א' מסופר על טיהור בית המקדש וחנוכתו בכ"ה כסלו, קביעת חג שמונת ימים באותה שנה, וקביעת החג לשנים הבאות על ידי יהודה המכבי ו'קהל ישראל'.

ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים, ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה, ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים. ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם, ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכהנים, וישימו את הדלתות. ותהי שמחה גדולה בכל העם כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו, שמונת ימים מדי שנה בשנה, בהלל ובתודה לה'.

ספר מקבים א' פרק ד' פס' נ"א- נ"ז

בספר מקבים ב' מסופר גם כן על טיהור המקדש, אך מופיע טעם נוסף לקביעת שמונת ימי החנוכה והוא השלמה לחג הסוכות שאותו לא זכו היהודים לקיים באותה שנה:

ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות ויזכרו את הימים מקדם, בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות ויתעו בישימון כבהמות שדה. ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים, וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו. ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה.

ספר מקבים ב' פרק י' פס' ח-י"א

קדמוניות היהודים

מקור נוסף המתאר את החנוכה המחודשת של המקדש ואת קביעת החג לדורות הוא יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים" משלהי המאה ה-1 לספירה:

ולאחר שטיהרו בקפדנות, הכניס בו כלים חדשים [....] ובעשרים וחמישה לחודש כסלו, שהמוקדונים קוראים לו אפלאיוס – הדליקו נרות במנורה והקטירו על המזבח. וקרה המקרה ודברים אלה נעשו לאחר שלוש שנים, באותו יום שבו נהפכה עבודת-הקדש של היהודים לעבודת-שיקוץ טמאה. [...]
ויהודה חגג עם בני עירו את חידוש הקורבנות בבית המקדש במשך שמונה ימים [...] וגדולה כל כך הייתה חדוותם על חידוש מנהגיהם, שניתנה להם הרשות לאחר זמן רב, בלי שציפו לכך, לעבוד את אלוקיהם, עד שחוקקו חוק לדורות אחריהם לחוג את חידוש העבודה במקדש במשך שמונה ימים.
ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג וקוראים לו חג האורים (=fora, חג האש/ההתגלות). ונראה לי שנתנו את הכינוי הזה לחג משום שאותה הזכות (לעבוד את אלוקינו) הופיעה לנו בלי שקיווינו לה.

יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יב, פרק ז, פסקאות ו-ז, סעיפים 325-318.

אזכורים בספרות חז"ל

חנוכה מוזכר גם במגילת תענית. ניתן למצוא אזכורים קדומים לחנוכה במספר מקומות במשנה[6], אך ללא פירוט על מהותו ותוכנו של החג, מלבד אזכור אגבי ממנו ניכר כי חנוכה נחגג באמצעות הדלקת נר מחוץ לבית, ואזכור כי קריאת התורה בחנוכה היא בפרשת קורבנות הנשיאים. אזכורים אגביים דומים קיימים גם בתוספתא[7], שמהן ניתן ללמוד שקראו בחנוכה הלל (סוכה ג ב), והוסיפו הודאה בתפילת שמונה עשרה מעין המאורע (ברכות ג יד). לעצם השאלה מדוע רבי יהודה הנשיא לא ייחד מסכת שלמה לחנוכה (בדומה למסכת מגילה המיוחדת לפורים), ישנן תשובות שונות בספרות הרבנית והמחקרית[8].

בתלמוד הבבלי במסכת שבת[9], ישנה התייחסות מפורטת יותר למצוות חנוכה ולעניינים נוספים אשר נקשרו בה ובמלכות בית חשמונאי. אך לעומת זאת בתלמוד הירושלמי ישנה התייחסות אגבית הדומה להתייחסות המשנה לחג.

גם בכתובת רחוב (שורה 3) נזכר חג החנוכה בהקשר לאכילת פירות שביעית.

יסודות ליצירת החג

מרד החשמונאים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מרד החשמונאים

בשנת ג'ת"ר החלו החשמונאים להנהיג את ההתקוממות נגד השלטון הסלאוקי בארץ ישראל, שכונתה "מרד החשמונאים", על רקע גזירות אנטיוכוס - איסורים שהוטלו על ידי השלטון הזר על קיום מצוות יהודיות. בשנת ג'תקצ"ז הצליחו המורדים לשחרר את ירושלים ובית המקדש משלטון היוונים והמתיוונים, שתחת שלטונם שבת בית המקדש מפעילות כשלוש שנים. אף שהמרד לא נגמר, והלחימה בארץ ישראל המשיכה כעשרים שנים נוספות, נקבע תאריך החג בימי השיא של המאבק - ימי שחרור המקדש וירושלים, והיום בו החל נס פך השמן.[10]

לפי המסורת היהודית ניצחו החשמונאים את היוונים בשנת ג'תרכ"ב, ובשנה שאחרי חנוכת המקדש קבעו לחגוג את חג החנוכה.[11]

בתפילת על הניסים, תוספת בימי חנוכה לתפילת שמונה עשרה ולברכת המזון, מודגש הניצחון הנסי במלחמת השחרור משעבוד היוונים:

בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוחָנָן כּהֵן גָּדול חַשְׁמונָאי וּבָנָיו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם תּורָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצונָךְ. וְאַתָּה בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם: רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִּבּורִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהורִים, וְזֵדִים בְּיַד עוסְקֵי תורָתֶךָ. לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדול וְקָדושׁ בְּעולָמָךְ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדולָה וּפֻרְקָן כְּהַיּום הַזֶּה.

מתוך על הנסים לחנוכה

נס פך השמן

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נס פך השמן

הסכוליון של מגילת תענית, פירוש עברי קדום הנלווה לנוסח הארמי בכל כתבי היד של המגילה, הוא המקור הקדום ביותר שבידינו לנס פך השמן. על פי מקור זה כאשר ביקשו החשמונאים לחדש את פעילות בית המקדש, לא היה בידם שמן זית טהור הנחוץ להדלקת המנורה. לבסוף נמצא פך שהכיל כמות שמן מספיקה להדלקת המנורה במשך לילה אחד בלבד, כדרכם של פכי השמן שמולאו עבור הדלקת המנורה, אך בדרך נס הספיק השמן למשך שמונה לילות שלמים. בעקבות נס זה קבעו חכמים להדליק נרות מדי שנה במשך שמונה ימים.[12][13]

לאחר מכן מופיע הסבר אחר לשמונת ימי החג, כזכר לשמונת ימי חידוש המזבח בידי בני חשמונאי:

כשנכנסו יונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא נטמא. ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. [...]
מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח ושדוהו בשיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים.
ומה ראו להדליק את הנרות? אלא בימי מלכות יון שנכנסו בני חשמונאי להיכל ושבעה שיפודין של ברזל היה בידיהם וחיפום בעץ והדליקו בהם.
ומה ראו לגמור בהם את ההלל? אלא שכל תשועה ותשועה שעושה הקב"ה לישראל – היו מקדימין לפניו בהלל, בשירה, בשבח ובהודאה.

הסכוליון למגילת תענית, על חודש כסלו, בתרגום לעברית

חלקו הראשון של תיאור זה המתאר את נס פך השמן מופיע גם במסכת שבת בתלמוד הבבלי.

במהלך הגלות קיבלו נס פך השמן ונצחיות תורת ישראל הדגשה והבלטה ואילו השחרור והחירות פחות הובלטו. יש המסבירים[דרוש מקור] את השינוי בדגשים אלה בכך שלאחר הכיבוש הרומאי היה קשה ומסוכן, לחגוג כציבור חג בעל משמעות לאומית ולכן בחרו חז"ל להדגיש פן אחר של ימי החנוכה, כזה שיש לו משמעות גם בזמן החורבן והגלות.

שמונת ימי חנוכת המזבח או סוכות ועצרת

הסברים נוספים לכך שחג החנוכה נמשך שמונה ימים מופיעים בספרי חשמונאים. לפי ספר מקבים א, חנוכת המזבח שעשו המכבים נמשכה שמונה ימים כמו חנוכת המשכן וחנוכת בית המקדש הראשון. ספר מקבים ב מציע הסבר נוסף: כיוון שלא יכלו לחגוג באותה שנה את חג הסוכות, עשו לו זכר לאחר שחרור ירושלים:

"ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בעשרים וחמש לחודש כסלו. לא חדלנו מהודיע אתכם לחוג אותו עמנו. וחגותם אותו כימי חג הסוכות וכיום אשר מצא בו נחמיה את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח..." (ספר מקבים ב', פרק א') "ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו." (ספר מקבים ב', פרק י')
ציור מהמאה ה-18 המתאר את חג החנוכה

טעמים נוספים

על פי הרב יואל בן נון יתכן שחג החנוכה קשור לסיום מסיק הזיתים והפקת השמן. על פי המשנה (ביכורים א, ו), חנוכה היה סוף מועד הבאת הביכורים: "מהחג ועד חנוכה, מביא ואינו קורא; רבי יהודה בן בתירה אומר, מביא וקורא" ובפרט הבאת ביכורי הזית שזמן מסיקתו חל בין סוכות לבין חנוכה.[14]

בתנ"ך (חגי פרק ב' י"ח) מצוין ערב חנוכה גם כיום תחילת בניין בית המקדש השני.

מצוות החג

הדלקת נר חנוכה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הדלקת נרות חנוכה
סדר הדלקת נרות חנוכה

הדלקת נר חנוכה היא מצווה מדרבנן. המצווה היא להדליק נר בכל ערב מערבי החנוכה (החל מיום כ"ד בכסלו בערב (ליל כ"ה), ואילך) לאחר שקיעת החמה (למעט בערב שבת בו מדליקים קודם שקיעת החמה). ההדלקה היא בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים, מכיוון שמטרתה של ההדלקה היא לפרסם את הנס.[15] מצווה זו מופיעה באופן מרומז כבר במשנה, אולם כתובה באופן מפורש רק בתלמוד.

מקובל להשתמש בחנוכייה לצורך הדלקת הנרות אולם מעיקר הדין מספיק להדליק נר אחד בכל לילה, עבור כל בני הבית. המהדרין במצווה, לדעת האשכנזים, מדליקים נר אחד על ידי כל אחד מדיירי הבית, והמהדרין מן המהדרין נוהגים לפי שיטת 'מוסיף והולך',[16] לפיה מוסיפים בכל יום נר נוסף.

המנהג שהתקבל בתפוצות ישראל הוא שכולם נוהגים כמהדרין מן המהדרין[17] אך ישנם שני פירושים לכך. על פי הרמ"א מנהג המהדרין מן המהדרין הוא שכל אחד מבני הבית החייבים במצוות מדליק וממצוות חינוך גם קטן המגיע לגיל חינוך מדליק.[18] בעדות המזרח נהגו על פי פסקו של השולחן ערוך שכל בני הבית יוצאים ידי חובה בהדלקת בעל הבית.[19]

הלל והודאה

בתמונה מוצגת חנוכיה עגולה בנר שמיני של חנוכה. על אף שמהודר יותר להעמיד את הנרות בשורה ישרה, חנוכיה זו כשרה כיוון שניתן להבחין בבירור במספר הנרות. מקור

בתלמוד הבבלי מתוארת קביעת חג החנוכה על ידי חכמים: "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כא עמוד ב) במזמור הנרות הללו אותו אומרים מיד לאחר הדלקת הנרות, מציינים: "הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִין ... כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל נִסֶּיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ."

מצווה מרכזית[20] בחנוכה היא אמירת ההלל, ויש הסוברים שזו המצווה העיקרית בחג. בכל אחד משמונת ימי החנוכה אומרים הלל שלם לאחר תפילת העמידה של תפילת שחרית, ומברכים ברכה לפני ה"הלל" ולאחריו, כמו בשלוש רגלים. נשים פטורות מאמירת ההלל בחנוכה,[21] ויש הסוברים שהן חייבות.[22]

כמו כן, בכל אחת מתפילות העמידה ובכל עת שאומרים ברכת המזון לאחר סעודה, אומרים בהן את "על הניסים" כהודאה על הניסים שאירעו לנו.

קריאת התורה

בכל אחד מימי החנוכה קוראים בתורה ומעלים שלושה אנשים. הקריאה בתורה מספרת על קורבנות הנשיאים בחנוכת המשכן המוזכרים בפרשת "נשא" בספר במדבר. שנים עשר נשיאי השבטים חנכו את עבודות המשכן ואת עבודת הקורבנות שנעשתה בו, ובכל אחד משמונת ימי החג קוראים את סדר התנדבותו של אחד הנשיאים. ביום השמיני קוראים את הקטע "ביום השמיני" עד לסיום הפרשה כולה. וכן מוסיפים לכך את הפסוקים הראשונים של הפרק הבא בספר במדבר, המדברים על הדלקת הנרות של מנורת המשכן על ידי אהרן הכהן. בקצת קהילות אשכנז ואיטליה, אומרים פיוטים לשבת חנוכה.

איסור תענית

שמונת ימי חנוכה נחשבים ל"ימים טובים" מדרבנן, ולפיכך אסורים בהספד ובתענית,[23] ואולם מותרים בעשיית מלאכה. נשים רבות נוהגות שלא לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקים.

מנהגי החג

מסימני החנוכה: חנוכייה, סביבונים וסופגניות

זאת חנוכה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זאת חנוכה

היום האחרון של החג קרוי במקורות שונים זאת חנוכה, משום שבקריאת התורה של יום זה מופיעות המילים "זאת חנוכת המזבח". ליום זה משמעות רבה בכתבי המקובלים והחסידות.

מאכלי החג

נוהגים לאכול לביבות, סופגניות וספינג'. מאכלים אלה מטוגנים בשמן רב, ויש בהם כדי להזכיר את נס פך השמן. יש הנוהגים להרבות גם באכילת מאכלי חלב לזכר הנס בו יהודית הרגה את הולופרנס, שר הצבא של אנטיוכוס באמצעות הרדמתו על ידי שתיית חלב.[24]

סביבונים צבעוניים מעץ בשוק מחנה יהודה

משחק בסביבון

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סביבון

נהוג לשחק בחנוכה בסביבון, שעל כל פאה שלו מופיעה אות אחרת מהאותיות נגה"ש שפענוחן "נס גדול היה שם". בתחילת המאה ה-20 החלו המשוררים של ארץ ישראל (בהשפעת הציונות) להחליף את ה-ש' באות פ', המייצגת את המילה "פה", כדי להתאים את המסורת לשינוי הגאוגרפי. וכך האותיות מפוענחות כ"נס גדול היה פה".

בעבר היה נהוג לשחק בקלפים בימי החנוכה.[25] במספר ספרי חסידות נאמרה תוכחה על מנהג זה.[26]

דמי חנוכה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דמי חנוכה

נהוג לתת לילדים "דמי חנוכה" (או "מעות חנוכה"), שהם באופן מסורתי מטבעות בשווי נמוך. שוקולטיירים אמריקאיים מן המאה העשרים עיצבו מטבעות שוקולד עטופות בעטיפת מתכת דקה בצבע זהב או כסף, שמשמשים לפעמים כתחליף למטבעות אמיתיים.

מבצע חנוכה של חב"ד

הרבי מלובביץ, הכריז על "מבצע חנוכה" ובו חסידי חב"ד מדליקים חנוכיות בכל מקום שיש בו בית יהודי בשביל פרסום הנס וכן יחזקו הדלקות קיימות. המנהג תפס בהצלחה, ובערים ומדינות רבות יש מקומות להדלקת חנוכיה גדולה מרכזית סביבה מתאספים המונים.[27]

נשים בחנוכה

בחנוכה מתייחדות כמה הלכות המיוחדות לנשים. הטעם המובא לכך הוא: "שאף הן היו באותו הנס" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כג עמוד א) לאימרה זו שני פירושים מקובלים: פירוש התוספות שגזירות היוונים היו גם על נשים ולכן הן צריכות להודות ולקיים את מצוות החנוכה כמו גברים ופירושו של רש"י שהנס נעשה על ידי אשה, יהודית בת מתתיהו הכהן.[28]

נשים חייבות במצוות הדלקת נר חנוכה אף על פי שבדרך כלל הן פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן.[29] למעשה, בדרך כלל אישה נשואה יוצאת ידי חובה בהדלקה של בן זוגה, בין לפי מנהג הספרדים ובין לפי מנהג האשכנזים משום ש"אשתו כגופו".[30] אמנם כאשר הבעל לא מדליק (בשל היעדרות מהבית או בשל סיבה אחרת) חייבת האישה להדליק בעצמה, ובהדלקה זו היא מוציאה ידי חובה גם את בעלה. גם לפי מנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק לעצמו יש שנהגו שגם ילדות ונשים שאינן נשואות מדליקות ויש שנהגו שאינן מדליקות.[31]

הלכה נוספת הקשורה להדלקת נרות היא מנהג הנשים להימנע מעשיית מלאכה בחצי שעה שלאחר הדלקת הנרות.

בקהילות מסוימות נהגו לציין ביום השביעי של חנוכה את חג הבנות ("עיד אל-בנת") לזכר גבורת הנשים במרד החשמונאים. מזכירים כמה מן הגיבורות הקשורות לחג, בהן יהודית, שלפי מסורות אחדות הייתה אחותם של החשמונאים, שהתחילה את המרד. נהוג גם להזכיר את יעל שהרגה את סיסרא, ועוד.[32]

בולים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בולי חנוכה

חג החנוכה זכה לבולי דואר רבים, בישראל, בארצות הברית, בקנדה ובהודו. מוטיב מרכזי בבולים אלה הוא החנוכייה, ולעיתים מופיע בהם הסביבון.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מידע על החג

הלכות

נוסח סדר ההדלקה

מולטימדיה

מאמרים

הערות שוליים

  1. הסיבה לאפשרות הכפולה היא שלעיתים חודש כסלו הוא בן 30 יום ולעיתים בן 29 יום, לפי שינויים בקביעות השנה בלוח העברי.
  2. "ויהודה אמר לאחיו, היא נגפו אויבנו, נעלה לטהר את המקדש ולחונכהו" (מקבים א' ד', ל"ו; וכן במקבים א' ד' נ, נז)
  3. פסיקתא רבתי פרשה ו. ספר יוסיפון, דוד פלוסר, בהוצאת מוסד ביאליק עמ' 86. מאוחר יותר נדרש השם כנוטריקון: חנוכה = חנו כ"ה, כלומר בכ"ה בחודש חנו ישראל מאויביהם (ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תר"ע).
  4. ספר חגי, פרק ב', פסוקים י'-כ'; ספר זכריה, פרק ח', פסוק ט'
  5. ראו להלן הציטוט המלא בספר המקבים
  6. קיימים שבעה אזכורים: משנה, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה ג'; מסכת תענית, פרק ב', משנה י'; מסכת מגילה, פרק ג', משנה ד'; מסכת מגילה, פרק ג', משנה ו'; מסכת מועד קטן, פרק ג', משנה ט'; מסכת בבא קמא, פרק ו', משנה ו'; מסכת בכורים, פרק א', משנה ו'.
  7. קיימות כחמש מסכתות שבהן יש אזכור.
  8. ראו גם: שמואל ספראי, ‏חז"ל וחג החנוכה., באתר "דעת"
  9. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כא עמוד א עד דף כג עמוד ב
  10. ניתן לראות הן בספר החשמונאים והן בספר קדמוניות היהודים את ההדגשה שחנוכת המזבח והמקדש על ידי החשמונאים נערכה בדיוק באותו תאריך בו חילל אנטיוכוס את המקדש שלוש שנים קודם לכן. בהקשר לתאריך זה, כבר בספר חגי שהיה בימי חנוכת בית המקדש השני מצוין שכד' בכסלו היה יום יסוד המקדש השני ופירושו של דבר שהחלו להקריב את הקורבנות מבוקרו של כ"ה בכסלו. ובספר עזרא ג' יא' מצוין שאכן חגגו את יום יסוד בית שני- "וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד בֵּית ה'." לכן סביר שכך חגגו בכל שנה את חנוכת המזבח בתאריך זה, לכן בחר אנטיוכוס להפגין בתאריך זה את חילול המקדש ולהפסיק מועד זה. ולכן בחרו החשמונאים לחנוך אותו מחדש שלוש שנים מאוחר יותר שוב באותו תאריך. ראו יואל בן נון, "יום ייסוד היכל ה'".
  11. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כא עמוד ב
  12. מגילת תענית בתרגום לעברית ב אתר דעת
  13. מגילת תענית בארמית דפוס וילנא באתר צל הרים
  14. יום ייסוד היכל ה', מגדים י"ב. גם ד"ר ישראל רוזנסון כתב כעין זה: מדרש חדש וטבעו עמ' 90
  15. משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה י"ב
  16. מהות שיטת 'מוסיף והולך', הרב אליעזר מלמד בסדרת פניני הלכה חנוכה
  17. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרעא, סעיף ב
  18. הגהת הרמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרעה, סעיף ג . משנה ברורה, סימן תרע"ז, סעיף קטן י"ג .
  19. כך גם מנהג ספרד הקדום כמו שמצוין במשנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה ג'. וראה בט"ז (סימן תרע"א ס"ק ג') שזוהי תופעה יוצאת דופן, שבו פסק הרמ"א כדעת הרמב"ם הספרדי, והשולחן ערוך פסק כדעת בעלי התוספות הצרפתיים. וראה מה שנכתב על זה בספר חזון עובדיה חנוכה עמוד כ'.
  20. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כא עמוד ב; משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה ג'
  21. כך לרוב הפוסקים, ביניהם הרב שלמה זלמן אוירבך (מנחת שלמה חלק ב סימן נד), הרב יוסף שלום אלישיב (קובץ תשובות חלק ג' סימן ק"ה), הרב עובדיה יוסף (חזון עובדיה עמוד רי"ג), ועוד. וראה הרב רצון ערוסי, האם נשים חייבות בקריאת ההלל בחנוכה
  22. הרב שמעון סופר, שו"ת התעוררות תשובה (חלק ג' סימן תע"א), ועוד. הדעות הובאו בילקוט יוסף, מועדים, 242 הערה כ.
  23. איסור תענית והספד והליכה לבית קברות בחנוכה, הרב אליעזר מלמד באתר פניני הלכה
  24. חידושי הר"ן שבת כ"ג, ארחות חיים סעיף י"ב מהלכות חנוכה, כל בו מד. הובא גם בהגהות הרמ"א שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע, סעיף ב . יש מספר גרסאות איזה מאכל האכילה יהודית. בראשונים נאמר שגבינה, אך הרמ"א והלבוש מזכירים שהשקתה אותו חלב.
  25. , הרב יחיאל גולדהבר, משחק הקלפים בחנוכה קובץ PDF.
  26. קדושת לוי דרושים לחנוכה, בני יששכר מאמרי חודשי כסלו-טבת אות צ'.
  27. כיכר השבת, ‏חנוכה בראש הכותרות בעיתוני העולם, באתר כיכר השבת, 6.12.2018
  28. פסחים דף קח עמוד ב' בויקיטקסט
  29. ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תרע"ה; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרעה, סעיף ג
  30. כלומר שבעל ואשה הם כגוף אחד.
  31. אליעזר מלמד, פניני הלכה - הדלקת נרות חנוכה, הערה 2
  32. נר שביעי של חנוכה בתוניסיה - הוא גם חג ראש חודש הבנות, "האתר הרשמי של יהדות תוניסיה"
בית המקדש הראשוןבית המקדש השנימשכן שילהבית המקדש השלישייציאת מצריםקבלת התורהגלגלאוהל מועדגירוש ספרד ופורטוגליהושע בן נוןמשה רבינותקופת השופטיםנביאיםאנשי כנסת הגדולהתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםשעבוד מצריםהגויים הנשאריםמלכות אשורמלכות בית דודגלות בבלמלכות פרסמלכות יוןגלות אדוםהשואהעקבתא דמשיחאגאולה העתידהאלף השלישיאלף הרביעיאלף החמישיאלף השישיסנהדרין במקומהבית המקדשגלותגאולה העתידההיסטוריה של עם ישראל
ג'תרכ"ב - נס חנוכה



שגיאות פרמטריות בתבנית:ניווט קבוצות

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0