חנוכה

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חנוכה
Jerusalem Hannukah 021210.jpg
חגים
מתקשר ל פורים, שגם הוא חג שנקבע על ידי חז"ל

חֲנֻכָּה (חג החנוכה) הוא חג הנחגג במשך שמונה ימים. ימים אלה הם ימי הודאה, שאותם תיקנו חכמי ישראל בזמן בית המקדש השני, לזכר ניצחונם של החשמונאים במרד נגד היוונים, חנוכתו מחדש של בית המקדש ונס פך השמן. החג מצוין באמירת הלל והודאה וכן בהדלקת נרות חנוכה, בשמונת הימים מכ"ה בכסלו עד ב' בטבת או ג' בטבת[1]. חנוכה נחשב כמצווה דרבנן.

שמו של החג

מקור שמם של ימי החנוכה הוא כנראה מלשון חנוכת המזבח או חנוכת המקדש, שנערכה לאחר כיבושו וטיהורו של בית המקדש על ידי המכבים בשנת ג'תקצ"ו, שלזכרה בתאריך זה נחגג החג, כפי שמתואר בספר מקבים א'[2], בדומה לחנוכת המשכן ולחנוכת מקדש שלמה[3], ובהתאמה לחנוכת בית המקדש השני (יום ייסוד היכל ה') שהייתה בתאריך דומה[4]. הייתה זו גם האפשרות המחודשת להשלים את חגיגת חג הסוכות ושמיני עצרת בבית המקדש, חגיגות הנמשכות שמונה ימים בדומה ל"שבעת ימי המילואים" בטרם חנוכת המשכן[5].

תיאור החג במקורות קדומים

ספרי המקבים

המקורות הראשוניים לחנוכה הם ספרי המקבים. בספר מקבים א' מסופר על טיהור בית המקדש וחנוכתו בכ"ה כסלו, קביעת חג שמונת ימים באותה שנה, וקביעת החג לשנים הבאות על ידי יהודה המכבי ו'קהל ישראל'.

ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים, ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה, ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים. ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם, ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות. ותהי שמחה גדולה בכל העם כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'.

ספר מקבים א' פרק ד' פס' נ"א- נ"ז

בספר מקבים ב' מסופר גם כן על טיהור המקדש, אך מופיע טעם נוסף לקביעת שמונת ימי החנוכה, כהשלמה לחג הסוכות אותו לא זכו היהודים לקיים באותה שנה:

ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה. ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו. ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה.

ספר מקבים ב' פרק י' פס' ח-י"א

ספר מקבים אף מצטט איגרת שנשלחה מאנשי ארץ ישראל לאנשי מצרים, בה הם קוראים להם לחוג את חג החנוכה:

ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בעשרים וחמש לחודש כסלו. לא חדלנו מהודיע אתכם לחוג אותו עמנו. וחגותם אותו כימי חג הסוכות, וכיום אשר מצא בו נחמיה את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח, ויקרב עליו עולות וזבחים לאלוהים.

ספר מקבים ב' פרק א' פס' כ"א-כ"ב

קדמוניות היהודים

מקור נוסף המתאר את החנוכה המחודשת של המקדש ואת קביעת החג לדורות הוא יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים":

ולאחר שטיהרו בקפדנות הכניס בו כלים חדשים: מנורה, שולחן, מזבח, עשויים זהב... אף הרס את המזבח ובנה חדש מאבנים שונות שלא סותתו בברזל. ובעשרים וחמישה לחודש כסלו, שהמוקדונים קוראים לו אפלאיוס, הדליקו נרות במנורה והקטירו על המזבח...

וקרה המקרה ודברים אלה נעשו לאחר שלוש שנים באותו יום, שבו נהפכה עבודת-הקדש של היהודים לעבודת-שיקוץ טמאה. כי בית המקדש שהושם על ידי אנטיוכוס, עמד בשממונו שלוש שנים: שאותם דברים אירעו בבית המקדש בשנת מאה ארבעים וחמש, בעשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, באולימפיאדה המאה וחמישים ושלש, ובית המקדש נחנך באותו יום, עשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, בשנת מאה ארבעים ושמונה, באולימפיאדה המאה וחמישים וארבע...

ויהודה חגג עם בני עירו את חידוש הקורבנות בבית המקדש במשך שמונה ימים, ולא הניח שום צורה של שמחה, אלא היטיב לבם בזבחים מפוארים שעלו בדמים מרובים. וכיבד את אלוהים בשירי תהילות ומנגינות עלי נבל ושימח את העם. וגדולה כל כך הייתה חדוותם על חידוש מנהגיהם, שניתנה להם הרשות לאחר זמן רב, בלי שציפו לכך, לעבוד את אלוהיהם, עד שחוקקו חוק לדורות אחריהם לחוג את חידוש העבודה במקדש במשך שמונה ימים.

ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג וקוראים לו חג האורים (=fora, חג האש/ההתגלות). ונראה לי שנתנו את הכינוי הזה לחג משום שאותה הזכות (לעבוד את אלוהינו) הופיעה לנו בלי שקיווינו לה.

יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יב, פרק ז, פסקאות ו-ז, סעיפים 325-318.

אזכורים בספרות חז"ל

חנוכה מוזכר גם במגילת תענית. ניתן למצוא אזכורים קדומים לחנוכה במספר מקומות במשנה[6], אך ללא פירוט על מהותו ותוכנו של החג, מלבד אזכור אגבי ממנו ניכר כי חנוכה נחגג באמצעות הדלקת נר מחוץ לבית, ואזכור כי קריאת התורה בחנוכה היא בפרשת קורבנות הנשיאים. אזכורים אגביים דומים קיימים גם בתוספתא[7], שמהן ניתן ללמוד שקראו בחנוכה הלל (סוכה ג ב), והוסיפו הודאה בתפילת שמונה עשרה מעין המאורע (ברכות ג יד). לעצם השאלה מדוע רבי יהודה הנשיא לא ייחד מסכת שלמה לחנוכה (בדומה למסכת מגילה המיוחדת לפורים), ישנן תשובות שונות בספרות הרבנית והמחקרית[8].

בתלמוד הבבלי במסכת שבת, ישנה התייחסות מפורטת יותר למצוות חנוכה ולעניינים נוספים אשר נקשרו בה ובמלכות בית חשמונאי. אך לעומת זאת בתלמוד הירושלמי ישנה התייחסות אגבית הדומה להתייחסות המשנה לחג.

יסודות ליצירת החג

מרד החשמונאים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מרד החשמונאים

בשנת ג'ת"ר החלו החשמונאים להנהיג את ההתקוממות נגד השלטון הסלאוקי בארץ ישראל, שכונתה "מרד החשמונאים", על רקע גזירות אנטיוכוס, איסורים שהוטלו על ידי השלטון הזר על קיום מצוות יהודיות עיקריות. בשנת ג' תקצ"ז הצליחו המורדים לשחרר את ירושלים ובית המקדש משלטון היוונים והמתיוונים, שתחת שלטונם שבת בית המקדש מפעילות כשלוש שנים. אף שהמרד לא נגמר, והלחימה בארץ ישראל המשיכה כעשרים שנים נוספות, נקבע תאריך החג בימי השיא של המאבק - ימי שחרור המקדש וירושלים[9].

לפי המסורת היהודית ניצחו החשמונאים את היוונים בשנת ג'תרכ"ב, ובשנה שאחרי חנוכת המקדש קבעו לחגוג את חג החנוכה[10].

בתפילת על הניסים, תוספת בימי חנוכה לתפילת שמונה עשרה ולברכת המזון, מודגש הניצחון הניסי במלחמת השחרור משעבוד היוונים:

ועל הניסים, ועל הפורקן, ועל הגבורות, ועל התשועות, ועל הנפלאות, ועל הנחמות ועל המלחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה... כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם... מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך, ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך, ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה. ואחר כן באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קודשך וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל והודאה...

תפילת שמונה עשרה וברכת המזון

נס פך השמן

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נס פך השמן

בסכוליון, פירוש עברי קדום למגילת תענית, מצוין חנוכה בפירוט, ובו גם מופיע לראשונה סיפור נס פך השמן: כאשר ביקשו החשמונאים לחדש את פעילות בית המקדש הם נתקלו בבעיה כיוון שלא היה בידם שמן זית טהור להדלקת המנורה, עד שלבסוף נמצא פך אחד, שהכיל שמן שהיה צריך להספיק ליום אחד בלבד, אך בפועל, בדרך ניסית הדליקו ממנו את נרות המנורה במשך שמונה ימים, בעקבות נס זה קבעו חכמים להדליק נרות בחנוכה למשך שמונה ימים[11][12]

במקור זה, נס פך השמן אינו מופיע כהסבר בלעדי לקביעת חנוכה ומספר ימיו, ובצידו מופיע ההסבר שזהו זכר לשמונת ימי חידוש המזבח בידי בני חשמונאי:

"כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא נטמא, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום שמונה ימים טובים.

ומה ראו לעשות חנכה שמונה ימים, והלא חנוכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעת ימים, שנאמר: "ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים"... וכן מצינו בחנוכה שעשה שלמה, שלא עשאה אלא שבעת ימים, שנאמר כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים, והחג שבעת ימים. מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל, ובנו את המזבח, ושדוהו בשיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים.

ומה ראו להדליק את הנרות, אלא בימי מלכות יון, שנכנסו בני חשמונאי להיכל ושבעה שיפודין של ברזל היה בידיהם, וחיפום בעץ והדליקו בהם...

ומה ראו לגמור בהם את ההלל, אלא שכל תשועה ותשועה שעושה הקב"ה לישראל, היו מקדימין לפניו בהלל, בשירה, בשבח ובהודאה..."

הסכוליון למגילת תענית, על חודש כסלו, בתרגום לעברית

חלקו הראשון של תיאור זה המתאר את נס פך השמן מופיע גם במסכת שבת בתלמוד הבבלי. התיאור בסכוליון שונה מהמסופר במקורות הקדומים יותר, והוא הראשון שמספר על נס פך השמן, ומוסיף אותו לצד הניצחון במלחמה המתואר כבר במקורות הקודמים.

במהלך הגלות קיבלו נס פך השמן ונצחיות תורת ישראל הדגשה והבלטה ואילו השחרור והחירות פחות הובלטו. יש המסבירים[דרוש מקור] את השינוי בדגשים אלה בכך שלאחר הכיבוש הרומאי היה קשה ומסוכן , לחגוג כציבור חג בעל משמעות לאומית ולכן בחרו חז"ל להדגיש פן אחר של ימי החנוכה, כזה שיש לו משמעות גם בזמן החורבן והגלות.

שמונת ימי חנוכת המזבח או סוכות ועצרת

הסברים נוספים לכך שחג החנוכה נמשך שמונה ימים מופיעים בספרי חשמונאים. לפי ספר חשמונאים א (פרק ד), חנוכת המזבח שעשו המכבים במשך שמונה ימים (כמו חנוכת המשכן וחנוכת בית המקדש הראשון שנמשכו שמונה ימים) נקבעה לדורות. ספר חשמונאים ב (פרק י), מציע הסבר נוסף: כיוון שלא יכלו לחגוג באותה שנה את חג הסוכות, עשו לו זכר לאחר שחרור ירושלים:

ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו. ובדעת כולם נמנו וקבעו לכל עם היהודים לחג מדי שנה בשנה את הימים האלה.

ספר חשמונאים ב', פרק י'
ציור מהמאה ה-18 המתאר את חג החנוכה

חג הזיתים

על פי הרב יואל בן נון חג החנוכה קשור לסיום מסיק הזיתים והפקת השמן[13]. על פי המשנה (ביכורים א, ו), חנוכה היה סוף מועד הבאת הביכורים: "מהחג ועד חנוכה, מביא ואינו קורא; רבי יהודה בן בתירה אומר, מביא וקורא" ובפרט הבאת ביכורי הזית שזמן מסיקתו חל בין סוכות לבין חנוכה. לפי הבנתו במועד זה היה חג חקלאי שבו הדליקו נרות בשמן זית, כנראה כבר מתקופת בית ראשון. גם ד"ר ישראל רוזנסון סובר כי לפני מרד החשמונאים היה חג שמן קדום שנדחק מפני ניצחונם של החשמונאים[14].

יש לציין כי מבואר בתנ"ך, (חגי פרק ב' י"ח) כי ערב חנוכה מצוין גם כיום בנינו של בית המקדש השני.

מצוות החג

הדלקת נר חנוכה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הדלקת נרות חנוכה

הדלקת נר חנוכה היא מצווה מדרבנן. המצווה היא להדליק נר בכל ערב מערבי החנוכה (החל מיום כ"ד בכסלו בערב (ליל כ"ה), ואילך) לאחר שקיעת החמה (למעט בערב שבת בו מדליקים קודם שקיעת החמה). ההדלקה היא בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים, מכיוון שמטרתה של ההדלקה היא לפרסם את הנס[15]. מצווה זו מופיעה באופן מרומז כבר במשנה, אולם כתובה באופן מפורש רק בתלמוד.

מקובל להשתמש בחנוכייה לצורך הדלקת הנרות אולם מעיקר הדין מספיק להדליק נר אחד בכל לילה, עבור כל בני הבית. המהדרין במצווה מדליקים נר אחד על ידי כל אחד מדיירי הבית, והמהדרין מן המהדרין נוהגים לפי שיטת 'מוסיף והולך'[16], לפיה מוסיפים בכל יום נר נוסף.

המנהג שהתקבל בתפוצות ישראל הוא שכולם נוהגים כמהדרין מן המהדרין[10] אך ישנם שני פירושים לכך. על פי הרמ"א מנהג המהדרין מן המהדרין הוא שכל אחד מבני הבית החייבים במצוות מדליק וממצוות חינוך גם קטן המגיע לגיל חינוך מדליק[17]. בעדות המזרח נהגו על פי פסקו של השולחן ערוך שכל בני הבית יוצאים ידי חובה בהדלקת בעל הבית[18].

הלל, הודאה וקריאת התורה

בתמונה מוצגת חנוכיה עגולה בנר שמיני של חנוכה. על אף שמהודר יותר להעמיד את הנרות בשורה ישרה, חנוכיה זו כשרה כיוון שניתן להבחין בבירור במספר הנרות. מקור

בתלמוד הבבלי מתוארת קביעת חג החנוכה על ידי חכמים:

"לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה"

מצווה מרכזית[19] בחנוכה היא אמירת ההלל, ויש הסוברים שזו המצווה העיקרית בחג. בכל אחד משמונת ימי החנוכה אומרים הלל שלם לאחר תפילת העמידה של תפילת שחרית, ומברכים ברכה לפני ה"הלל" ולאחריו, כמו בשלוש רגלים. יש הסוברים שנשים חייבות באמירת הלל בחנוכה [20], ויש הסוברים שהן פטורות[21].

בכל אחת מתפילות העמידה ובכל עת שאומרים ברכת המזון לאחר סעודה, אומרים בהן את "על הניסים" כהודאה על הניסים שאירעו לנו.

בכל אחד מימי החנוכה קוראים בתורה ומעלים שלושה אנשים. הקריאה בתורה מספרת על קורבנות הנשיאים בחנוכת המשכן המוזכרים בפרשת "נשא" בספר במדבר. שנים עשר נשיאי השבטים חנכו את עבודות המשכן ואת עבודת הקורבנות שנעשתה בו, ובכל אחד משמונת ימי החג קוראים את סדר התנדבותו של אחד הנשיאים. ביום השמיני קוראים את הקטע "ביום השמיני" עד לסיום הפרשה כולה. וכן מוסיפים לכך את הפסוקים הראשונים של הפרק הבא בספר במדבר, המדברים על הדלקת הנרות של מנורת המשכן על ידי אהרן הכהן.

איסור תענית

שמונת ימי חנוכה נחשבים ל"ימים טובים" מדרבנן, ולפיכך אסורים בהספד ובתענית[22], ואולם מותרים בעשיית מלאכה. נשים רבות נוהגות שלא לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקים.

במזמור הנרות הללו אותו אומרים מיד לאחר הדלקת הנרות, מציינים:

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִין ... כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל נִסֶּיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ.

מנהגי החג

זאת חנוכה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זאת חנוכה
סופגניות חנוכה מסורתיות.

היום האחרון של החג קרוי במקורות שונים זאת חנוכה, משום שבקריאת התורה של יום זה נמצאות המילים "זאת חנוכת המזבח". ליום זה משמעות רבה בכתבי המקובלים והחסידות.

מאכלי החג

נוהגים לאכול לביבות, סופגניות וספינג'. מאכלים אלה מטוגנים בשמן רב, ויש בהם כדי להזכיר את נס פך השמן. יש הנוהגים להרבות גם באכילת מאכלי חלב לזכר הנס בו יהודית הרגה את הולופרנס, שר הצבא של אנטיוכוס בעזרת האכלתו במוצרי חלב[23].

משחק בסביבון

סביבונים צבעוניים מעץ בשוק מחנה יהודה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סביבון

נהוג לשחק בחנוכה בסביבון, שעל כל פאה שלו מופיע אות אחרת מהאותיות נגה"ש שפענוחן "נס גדול היה שם". בישראל, ה"ש" מוחלפת לרוב ב"פ" וכך האותיות מפוענחות כ"נס גדול היה פה".

בעבר היה נהוג לשחק בקלפים בימי החנוכה[24]. במספר ספרי חסידות נאמרה תוכחה על מנהג זה[25].

דמי חנוכה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דמי חנוכה

נהוג לתת לילדים "דמי חנוכה" (או "מעות חנוכה"), שהם באופן מסורתי מטבעות בשווי נמוך. שוקולטיירים אמריקאיים מן המאה העשרים עיצבו מטבעות שוקולד עטופות בעטיפת מתכת דקה בצבע זהב או כסף, שמשמשים לפעמים כתחליף למטבעות אמיתיים.

מבצע חנוכה של חב"ד

הרבי מלובביץ, הכריז על "מבצע חנוכה" ובו חסידי חב"ד ידליקו חנוכיות בכל מקום שיש בו בית יהודי בשביל פרסום הנס וכן יחזקו הדלקות קיימות. המנהג תפס בהצלחה ובהרבה ערים יש מקומות להדלקת חנוכיה גדולה מרכזית סביבה מתאספים המונים.

נשים בחנוכה

בחנוכה מתייחדות כמה הלכות המיוחדות לנשים. הטעם המובא לכך הוא: "שאף הן היו באותו הנס" (מסכת שבת, דף כ"ג, עמוד א') לאימרה זו שני פירושים מקובלים: פירוש התוספות שגזירות היוונים היו גם על נשים ולכן הן צריכות להודות ולקיים את מצוות החנוכה כמו גברים ופירושו של רש"י שהנס נעשה על ידי אשה, יהודית בת מתתיהו הכהן[26].

נשים חייבות במצוות הדלקת נר חנוכה אף על פי שבדרך כלל הן פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן[27]. למעשה, בדרך כלל אישה נשואה יוצאת ידי חובה בהדלקה של בן זוגה, בין לפי מנהג הספרדים ובין לפי מנהג האשכנזים משום ש"אשתו כגופו"[28]. אמנם כאשר הבעל לא מדליק (בשל היעדרות מהבית או בשל סיבה אחרת) חייבת האישה להדליק בעצמה, ובהדלקה זו היא מוציאה ידי חובה גם את בעלה. גם לפי מנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק לעצמו יש שנהגו שגם ילדות ונשים שאינן נשואות מדליקות ויש שנהגו שאינן מדליקות[29].

הלכה נוספת הקשורה להדלקת נרות היא מנהג הנשים להימנע מעשיית מלאכה בחצי שעה שלאחר הדלקת הנרות.

בקהילות מסוימות נהגו לציין ביום השביעי של חנוכה את גבורת הנשים כי "גם הן היו באותו הנס". מזכירים כמה מן הגיבורות הקשורות לחג, בהן יהודית, שלפי מסורות אחדות הייתה אחותם של החשמונאים, שהתחילה את המרד. נהוג גם להזכיר את יעל שהרגה את סיסרא, ועוד[30].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מידע על החג

הלכות

נוסח סדר ההדלקה

מולטימדיה

מאמרים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. הסיבה לאפשרות הכפולה היא שלעתים חודש כסלו הוא בן 30 יום ולעתים בן 29 יום, לפי שינויים בקביעות השנה בלוח העברי.
  2. "ויהודה אמר לאחיו, היא נגפו אויבנו, נעלה לטהר את המקדש ולחונכהו" (מקבים א' ד' 36, וכן במקבים א' ד' נ, נז)
  3. פסיקתא רבתי פרשה ו. ספר יוסיפון, דוד פלוסר, בהוצאת מוסד ביאליק עמ' 86. מאוחר יותר נדרש השם כנוטריקון: חנוכה = חנו כ"ה, כלומר בכ"ה בחודש חנו ישראל מאויביהם (ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תר"ע).
  4. ספר חגי ב, י-כ, זכריה ח ט
  5. ראו להלן הציטוט המלא בספר המקבים
  6. אזכור קיים בכשש מסכתות: משנה, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה ג'; משנה, מסכת מגילה, פרק ג', משנה ד'; משנה, מסכת מגילה, פרק ג', משנה ו'; משנה, מסכת בבא קמא, פרק ו', משנה ו'; משנה, מסכת בכורים, פרק א', משנה ו'.
  7. קיימות כחמש מסכתות שבהן יש אזכור.
  8. ראו גם: שמואל ספראי, ‏חז"ל וחג החנוכה., באתר "דעת"
  9. ניתן לראות הן בספר החשמונאים והן בספר קדמוניות היהודים את ההדגשה שחנוכת המזבח והמקדש על ידי החשמונאים נערכה בדיוק באותו תאריך בו חילל אנטיוכוס את המקדש שלוש שנים קודם לכן. בהקשר לתאריך זה, כבר בספר חגי שהיה בימי חנוכת בית המקדש השני מצוין שכד' בכסלו היה יום יסוד המקדש השני ופירושו של דבר שהחלו להקריב את הקורבנות מבוקרו של כ"ה בכסלו. ובספר עזרא ג' יא' מצוין שאכן חגגו את יום יסוד בית שני- "וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד בֵּית ה'." לכן סביר שכך חגגו בכל שנה את חנוכת המזבח בתאריך זה, לכן בחר אנטיוכוס להפגין בתאריך זה את חילול המקדש ולהפסיק מועד זה. ולכן בחרו החשמונאים לחנוך אותו מחדש שלוש שנים מאוחר יותר שוב באותו תאריך. ראו יואל בן נון, "יום ייסוד היכל ה'".
  10. 10.0 10.1 מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'
  11. מגילת תענית בתרגום לעברית באתר דעת
  12. מגילת תענית בארמית דפוס וילנא באתר צל הרים
  13. יום ייסוד היכל ה', מגדים י"ב
  14. מדרש חדש וטבעו עמ' 90
  15. משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה י"ב
  16. מהות שיטת 'מוסיף והולך', הרב אליעזר מלמד בסדרת פניני הלכה חנוכה
  17. רמ"א סימן תרע"ה סעיף ג'. משנה ברורה סימן תרע"ז ס"ק י"ג.
  18. זהו מקרה יחידאי שבו פסק הרמ"א כדעת הרמב"ם הספרדי, והשולחן ערוך פסק כדעת בעלי התוספות הצרפתיים. באר היטב סימן תרע"א ס"ק ג'.
  19. מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'; משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה ג'
  20. הדעות הובאו בילקוט יוסף, מועדים, 242 הערה כ.
  21. הרב רצון ערוסי, האם נשים חייבות בקריאת ההלל בחנוכה
  22. איסור תענית והספד והליכה לבית קברות בחנוכה, הרב אליעזר מלמד באתר פניני הלכה
  23. חידושי הר"ן שבת כ"ג, ארחות חיים סעיף י"ב מהלכות חנוכה, כל בו מד. הובא גם בהגהות הרמ"א שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"ע, סעיף ב'. יש מספר גרסאות איזה מאכל האכילה יהודית. בראשונים נאמר שגבינה, אך הרמ"א והלבוש מזכירים שהשקתה אותו חלב.
  24. , הרב יחיאל גולדהבר, משחק הקלפים בחנוכה קובץ PDF.
  25. קדושת לוי דרושים לחנוכה, בני יששכר מאמרי חודשי כסלו-טבת אות צ'.
  26. פסחים דף קח עמוד ב' בויקיטקסט
  27. ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תרע"ה; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ה, סעיף ג'
  28. כלומר שבעל ואשה הם כגוף אחד.
  29. אליעזר מלמד, פניני הלכה - הדלקת נרות חנוכה, הערה 2
  30. נר שביעי של חנוכה בתוניסיה - הוא גם חג ראש חודש הבנות, "האתר הרשמי של יהדות תוניסיה"
בית המקדש הראשוןבית המקדש השנימשכן שילהבית המקדש השלישייציאת מצריםקבלת התורהגלגלאוהל מועדגירוש ספרד ופורטוגליהושע בן נוןמשה רבינותקופת השופטיםנביאיםאנשי כנסת הגדולהתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםשעבוד מצריםהגויים הנשאריםמלכות אשורמלכות בית דודגלות בבלמלכות פרסמלכות יוןגלות אדוםהשואהעקבתא דמשיחאגאולה העתידהאלף השלישיאלף הרביעיאלף החמישיאלף השישיסנהדרין במקומהבית המקדשגלותגאולה העתידההיסטוריה של עם ישראל
ג'תרכ"ב - נס חנוכה




מודעה רבה: המכלול נועד לעיון בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית כלל.

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0