מושונמגיארובאר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית עיר ריקה. מושונמגיארובאר היא עיר במחוז גיור-מושון-שופרון בצפון מערב הונגריה. היא שוכנת קרוב לגבולות האוסטרים והסלובקים ויש בה אוכלוסייה של 33,318 אנשים (נכון ל-2018).
בעבר העיירה הייתה מורכבת משתי ערים נפרדות: מושון ומגיארובאר ב-1939 שתי הערים שולבו וכעת כמעט כל סימני הדואליזם נעלמו.
תולדות הקהילה היהודית לפני השואה
היישוב היהודי במושונמגיארובאר התחיל בתחילת המאה ה-18, אך תעודות מאותה תקופה מוכיחות שכבר במאה ה-17 ישבו יהודים במחוז. בשנת 1678 הקצבים היהודים חויבו לשלם את המס הרגיל ממכירות הבשר. ב-1712 ניתנה הוראה לרשום את מספר היהודים במחוז כדי לגבות מהם מיסים וב-1713 נאסר על היהודים והצוענים לעסוק ברוכלות. ב-1747 חויבו היהודים לשלם מס-סובלנות. בסוף המאה ה-18 ישבו במחוז רק 2 יהודים אמידים. רוב היהודים נהגו לשבת ברחוב או'סטארמאיאר שנקרא כך עקב היהודים.
מצבם הכלכלי של יהודי מושונמגיארובאר היה טוב ובשנת 1929 נימנו 84 סוחרים, 5 עיתונאים, 30 בעלי מלאכה, 4 עורכי דין, 8 רופאים, מהנדס, מורה ו-14 חקלאים. פנקס הקהילה פותח ב-1851 אך הקהילה עצמה הוקמה קודם לכן. את הפנקס ניהל הכומר הקתולי פרנק היידנוולף (האידאנפאלד) שהיה אחראי על הרישומים של לידות, חתונות ופטירות של אנשים בקהילה היהודית בעיירה ועשה זאת בהתנדבות עד יום מותו ב-1857.
בימי פילוג הקהילות ב-1869 הקהילה הגדירה את עצמה כ"סטטוס-קוו". משנת 1926 והלאה לא היה רב בקהילה ובידי הקהילה היו חברה קדישא, "תלמוד תורה" ואגודת נשים למעשי צדקה. ב-1862 רכשה הקהילה מגרש עליו הוקם לאחר מכן בית הכנסת שנחנך על ידי ר. עזריאל הילדסהיימר, עד רכישת המגרש נערכו התפילות בבית שכור שבו היה גם המיקווה ודירות לאנשי הקהילה. בית הספר היהודי נוסד ב-1860 וב-1864 הועבר לבניין חדש. ב-1878 ההוראה בבית הספר נעשתה לפי התוכנית של שלטונות הונגריה וב-1890 נסגר בית הספר היהודי והילדים הועברו ללמוד בבית הספר העירוני אך הקהילה הורשתה לשלוח מורה אחד שילמד את היהודיים את המקצועות הדתיים.
במלחמת העולם הראשונה נפלו 18 מחברי הקהילה. עד המלחמה היו היחסים בין התושבים היהודים לתושבים הנוצרים תקינים ולאחר המלחמה גברה האנטישמיות. משנת 1938 התחזקה המפלגה הגרמנית "פולקסבונד" וגברה האנטישמיות במידה רבה, אף יותר מבשאר ערי הונגריה ולכן יהודים רבים עזבו את העיר.[1]
השפעת עליית הנאצים לשלטון על הקהילה
כאשר הנאצים עלו לשלטון החלו הגירושים של היהודים מצפון הונגריה (יחד עם יהודי מושונמגיארובאר ). הגירושים החלו רק לאחר השלמת ריכוז היהודים. ריכוזם של היהודים היה באחריות כוחות זאנדרמריה, הפיקוד הפנימי על המחנות והפיקוח הטכני על ההכנסה לקרונות היה על אחריות הגרמנים, והביטחון החיצוני ושמירה על המחנות היה של ההונגרים.
ריכוז היהודים בצפון הונגריה התחיל ב-5 ביוני עד ה-10 ביוני. בתהליך הריכוז העוברו כ-51829 אלף יהודים שגורשו ל-11 מרכזי עליה לרכבות.[2]
הקהילה בזמן השואה, עדויות, גטו
ב-1941 גויסו 16 גברים יהודיים לעבודות כפייה, ורק 4 מהם נותרו בחיים. במאי 1944 נסגרו כל חנויות היהודים. לאחר כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים, רוכזו כל יהודי מושונמגיארובאר בגטו, אליו הובאו גם יהודי הכפרים הסמוכים. כעבור זמן מה גויסו הגברים לעבודות כפייה. ב-6 ביוני הועברו כל היהודים שנותרו במושונמגיארובאר לגטו גור, ומשם נשלחו לאושוויץ.[1]
במושונמגיארובאר היה אדם ושמו קסטנר. הוא היה חבר ועד העזרה וההצלה בבודפשט בזמן השואה ומארגן פעולות הצלה שונות. קסטנר ועמיתיו המשיכו במאמציהם לנסות ולהציל לפחות חלק מהקהילה היהודית. הם עשו זאת על ידי 600 רישיונות של יציאה מהונגריה (ובתוכה נמצאת מושונמגיארובאר ) לכל מדינה נטרלית או טריטוריה והעברת 600 האנשים בעלי הרישיונות אל המדינות הנטרליות על ידי קו רכבת. ההצעה של הענקת הרישיונות אושרה ב-22 במאי (בתחילה אייכמן אישר את יציאתם של 200 איש בלבד ולאחר שוחד הוא הסכים ל-600). חלק מהפרטים של ההצעה לובנו ב-3 ביוני, כשאייכמן הסכים להרשות את הבאתם של היהודים המיוחסים מערי השדה לבודפשט. אייכמן הבטיח שהוא ירשה את בואה של קבוצה מיוחדת מקולוז'וואר לבודפשט, מה שתרם לנפילתו לאחר המלחמה.
מתוך 18,000 היהודים שהיו בגטו קולוז'וואר 388 איש הועברו ברכבת מיוחדת שהגיע ב-10 ביוני לבודפשט, הם שכנו יחד עם היהודים המיוחסים מערי השדה. היהודים שוכנו במחנה רחוב קולומבוס והוא היה אחד המקומות הבטוחים ביותר ליהודים בהונגריה משום ששמר עליו הס"ס. אלה שלא נמצא להם שם מקום שוכנו בשני מכנות נוספים שהוקמו בבתי הכנסת שברחובות ארנה ובוצ'אקי. המשלוח שהיה אמור בהתחלה להיות מורכב מ-600 מחזיקי רישיונות עלייה לארץ ישראל יצא מבודפשט ב-30 ביוני ו1,684 אנשים היו בו, ביניהם היו אישים ידועים. לאחר שהות של ימים במושונמגיארובאר, הגיע המשלוח לברגן בלזן ב 8 ביולי. האנשים הובאו למחנה המיוחסים, לא הרחק מהמחנה הידוע לשמצה שבו נכלאו הרבה יהודים שגורשו מהונגריה. גורלה של הקבוצה היה תלוי בהמשך המשא- ומתן שניהל קסטנר עם בכר.
במחוז זה היו שישה מרכזי עליה לרכבות בהם רוכזו כ-24 אלף יהודים. מרכזי העלייה הם בעצם שישה גטאות, יהודי העיר מושונמגיארובאר רוכזו בגטו גיור. הגטו הוקם ברובע סיגט. הוא היה מורכב מביניינים שהיו בהם בערך 430 חדרים.
היהודים בגטו גיור הגיעו מן היישובים הסמוכים. למרות שהגטו היה יכול להכיל רק 1200 בני אדם, נכנסו בו כ-5600 יהודים.
היהודים היו אמורים להיות חלק מעסקת איכמן-קסטר שבמסגרתה כ30- אלף יהודים, חצי מבודפשט וחצי מערי השדה, היו צריכים להישלח לאוסטריה ולהמתין להשלמת שליחותו של יואל ברנד בעניין 'דם תמורת משאיות'. עקב טעות של סמל ראשון הרכבת נסעה לאושוויץ במקום לאוסטריה.[2][1]
גורל היהודים לאחר השואה
לאחר המלחמה חזרו כ-30 מבני מושונמגיארובאר, אליהם נצטרפו השרידים ממחנה עבודת הכפייה ואחדים מן הכפרים הסמוכים. החוזרים חידשו את חיי הקהילה, שיפצו את בית הכנסת והתקינו אותו לתפילה. ב-1948 הוקם גלעד לזכר הקדושים. אך אט אט עזבו היהודים את המקום, ואחרי המרד של שנת 1956 נותרו בו רק יהודים בודדים.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
