מותו של אילן חלימי
 | |
| אילן חלימי |
אילן חלימי (1982 - 13 בפברואר 2006) היה צעיר יהודי צרפתי שב-20 בינואר 2006, בגיל 23, נחטף על ידי כנופיית מהגרים מוסלמים בשם "הברברים". לאחר חטיפתו, עונה חלימי למוות במשך כשלושה שבועות. ב-13 בפברואר 2006, נמצא חלימי חי בסמוך למסילת רכבת במחוז "אסון" דרומית לפריז, כשכוויות ופציעות סכין מכסים כשמונים אחוז מגופו והוא מצוי במצב של הלם, אך בדרך לבית החולים הוא נפטר. הרצח האכזרי ומניעיו, האנטישמיים ברובם, היו מקור לסערה ציבורית שהתחוללה בצרפת ודנה, בין היתר, בתפקיד ילדי המהגרים המוסלמים בחברה הצרפתית.
מהלך האירועים
חטיפתו ורציחתו של חלימי
אילן חלימי, צעיר יהודי צרפתי בן 23, התגורר עם אמו הגרושה ושתי אחיותיו בפריז ועבד למחייתו בחנות לטלפונים סלולריים בשדרות "וולטר" בעיר.[1] ב-20 בינואר 2006, פותה חלימי על ידי נערה צעירה בת 17 בשם אֶמה, שהגיעה לחנות שבה עבד ולקחה אותו לבניין ברובע המהגרים "הוט-דה-סן" שבפרברי פריז. שם הכניעו אותו חברי הכנופיה, גררו אותו למרתף, סיממו אותו באמצעות אתר, אזקו אותו ברגליו, סתמו את פיו באמצעות סרט הדבקה והחזיקו אותו כאסיר במשך עשרים וארבעה ימים. במשך הזמן הזה, עינו אותו חוטפיו ואף שפכו עליו חומר דליק והבעירו אותו, פעולה שהביאה בסופו של דבר למותו, בעקבות הכוויות מהן סבל.
החוטפים דרשו ממשפחתו של חלימי כופר של 450,000 אירו, תוך שהם מתקשרים פעמים רבות להוריו של חלימי בקללות ואיומים ואף שלחו להם תמונות של בנם בשבי, על מנת להפעיל עליהם לחץ.[2] לאחר שהתקשתה בגיוס הסכום, הורידו החוטפים את סכום הכופר ל-5,000 יורו, אך ניתקו בהמשך את הקשר עם בני המשפחה.[2] לאחר שהבינו כי לא יקבלו את הכופר שביקשו, דרשו חלק מחברי הכנופיה לשחרר את חלימי ולשים סוף לפרשה. ב-13 בפברואר 2006, נמצא חלימי על ידי נהג רכבת כשהוא עירום וכפות באזיקים סמוך למסילת רכבת במחוז "אסון" דרומית לפריז, כשכוויות ופציעות סכין מכסות כשמונים אחוז מגופו והוא מצוי במצב של הלם. בדרך לבית החולים, הוא מת מפצעיו. מנתיחת הגופה התברר כי מותו נגרם כתוצאה מכוויות שנגרמו לו, לאחר שהוצת.[3] ב-26 בפברואר נערכה צעדה המונית בפריז בהשתתפות כמאה אלף איש לזכר חלימי ונגד האנטישמיות. בצעדה השתתף גם שר הפנים ניקולא סרקוזי, לימים נשיא צרפת אשר הגדיר את הרצח כ"אנטישמי".
גל מעצרים והסגרתו של ראש הכנופיה
ב-19 בפברואר 2006, פורסם כי משטרת צרפת עצרה 13 בני אדם החשודים במעורבות בחטיפה וברצח, כאשר מרביתם נעצרו בפרבר הדרומי לפריז בו עונה חלימי. המעצרים יצאו לפועל לאחר מספר ימים בהם התקשתה המשטרה לאתר את החוטפים, שהשתמשו בטלפונים סלולרים גנובים והצטלמו רעולי פנים. חקירת התיק הופקדה בידי היחידה לחקירות פשעים חמורים של משטרת פריז בפיקוח ישיר של התובע הראשי של פריז.[4]
ב-23 בפברואר 2006, נעצר מנהיג הכנופיה יוסוף פופאנה באבידג'ן שבחוף השנהב, מקום הולדתו, לאחר שמספר ימים קודם לכן נמלט למדינה האפריקאית. זמן קצר לאחר מעצרו, הוא נמסר לידיהם של שני חוקרים ממשטרת צרפת, שהגיעו למקום[5] ובהמשך הוא הוסגר לצרפת.[6] בחקירתו התגלה, כי ערך סיור ברחוב שבו עבד חלימי קודם לחטיפה, וזיהה את החנויות הסגורות בשבת כאלו ששייכות ליהודים.
הבאת חלימי לקבורה
אילן חלימי נקבר זמנית בבית הקברות פאנטן בפריז, בהשתתפות נשיא צרפת ז'אק שיראק וראש הממשלה דומיניק דה-וילפן. ב-9 בפברואר 2007, כשנה לאחר הרצח, הובא לקבורה בהר המנוחות בגבעת שאול בירושלים לפי בקשת משפחתו. במהלך טקס הקבורה, ציין דויד ראש, יושב ראש משלחת הסוכנות היהודית של אירופה וצרפת, כי הקבורה בירושלים היא קיום הבטחה לאמו של חלימי, שראתה בהעלאתו לקבר ישראל כצוואתו הלא כתובה. שגריר צרפת בישראל ז'אן מישל קאזה, אמר כי הפרשה מחייבת את ממשלת צרפת ללמוד ולהילחם נגד תופעת האנטישמיות.[7]
העמדה לדין של המעורבים
ב-7 באפריל 2009, נפתח משפטים של 28 חברי כנופיית "הברברים" באחריות, הישירה והעקיפה לרצח חלימי, שעל פי כתב האישום חטפו אותו והתעללו בו. 21 מחברי הכנופיה הואשמו בחטיפה וברצח ו-7 אחרים, הואשמו בכך שלא דיווחו על התקיפה. מנהיג הכנופיה פופאנה הואשם ברצח בכוונה תחילה, בדרישת כופר, בעינוי ובהתנהגות ברברית.[8] הדיונים נערכו בדלתיים סגורות, לאור העובדה ששניים מהנאשמים היו קטינים בזמן הרצח. אמו של חלימי רות יצאה כנגד החלטה זו של בית המשפט ודרשה כי המשפט יתנהל בדלתיים פתוחות. לפי טענתה, "משפט פתוח היה נותן לצרפת אפשרות לשמוע מה קרה, זה היה מכריח את האזרחים להתמודד עם המקרה. כל צרפת הייתה יכולה לשמוע עדויות ממקור ראשון על מה שעשו לאילן. הם היו שומעים על הרקע האנטישמי".[1]
במהלך "פרשת התביעה" במשפט תיארו עורכי הדין את מנהיג הכנופיה פופאנה "מגלומן סוטה" שביקש לחטוף יהודים "משום שהם מפוצצים בכסף". פופאנה, שנודע גם בכינויים "אוסמה" ו"מוחמד" הודה בהתחלה ברצח, אך שינה את גרסתו מאז והחליף עשרות עורכי דין. בעדויותיו התבטא באופן אנטישמי ואף ריצה בעבר עונש של שנת מאסר בגין העלבת שוטרים ושופט. במהלך המשפט, הודה פופאנה כי הוא האחראי למותו של חלימי, לאחר ששפך חומר דליק על גופו, הצית אותו וגרם לו לכוויות בכל גופו.[6]
עורכי דינם של הנאשמים טענו, כי המניע העיקרי לתקיפה היה רווח כלכלי ולא פשע שנאה על רקע אנטישמי.[6] בגישה זאת תמכו גם התובעים במשפט שסברו כי הכנופיה ניסתה לסחוט כסף מכמה רופאים ואנשי עסקים והשתמשה בנשים כדי לפתות תשעה גברים נוספים, אך ניסיונות אלו כשלו.[6] עם זאת, טענו חוקרי משטרה שהיו מעורבים בחקירה כי "יהדותו של חלימי תרמה לחוסר האנושיות שבא לידי ביטוי בהתעללות שעבר".[5]
ב-12 ביולי 2009, גזר בית המשפט בפריז, בהתאם לדרישת התביעה, מאסר עולם על מנהיג "כנופיית הברברים" יוסוף פופאנה, שהורשע ברצח חלימי. כמו כן נגזר על שני שותפיו לרצח, ז'אן כריסטוף סומבו וסמיר עבד אל-מאלכּ עונשי מאסר של 18 ו-15 שנים בהתאמה.[9] כמו כן קבע השופט כי פופאנה לא יוכל להשתחרר מהכלא לפחות ב-22 השנים הקרובות.[2] אֶמה, הצעירה שפיתתה את חלימי והפילה אותו בפח שטמנו לו רוצחיו, נידונה לתשע שנות מאסר. שני נאשמים נוספים, גבר ואישה, זוכו. בנוסף, הורשעו 22 נאשמים נוספים בביצוע פשעים שונים במסגרת הפרשה, בהם חטיפה בידי קבוצה מאורגנת ואי הגשת סיוע לאדם בסכנה. על שומריו של חלימי נגזרו בין עשר ל-12 שנות מאסר.
עם הקראת גזר הדין, יצר עורך דינה של משפחת חלימי קשר עם שרת המשפטים הצרפתית מישל אליו-מרי, ומחה בפניה על גזרי הדין, הקלים לדבריו, שהושתו על עוזריו הבכירים של פופאנה וטען כי העונשים אינם תואמים את חומרת המעשים ואינם עומדים בקנה אחד עם דרישת התביעה. בהקשר זה קראו ארגונים יהודיים בצרפת לעריכת עצרת מחוץ למשרד המשפטים בפריז, כמחאה על העונשים הקלים, לטענתם, שהטיל בית המשפט על השותפים.[9] בעקבות כך, הורתה אליו-מרי לערער על קולת עונשם של 14 מהנאשמים. מנגד, ציין עורך דינו של מנהיג הכנופיה פופאנה כי יערער על מאסר העולם שהושת על מרשו.[10]
הנצחה ותיעוד
באפריל 2009, יצא לאור בצרפת ספר אותו כתבה רות חלימי, אמו של אילן, בסיוע הסופרת היהודייה, אמלי פרש. הספר "24 יום", מתאר בפרוטרוט את מה שעבר על המשפחה בזמן החטיפה. בספר, החושף את השתלשלות הפרשה מנקודת מבטה מפנה רות אצבע מאשימה כלפי ההמשטרה, שלא הבינה, לטענתה, את חומרת החטיפה שנעשתה על רקע אנטישמי וכי לא איפשרה לה ולבעלה לדבר עם החוטפים, על אף נכונותה העקרונית לתשלום הכופר.[2]
במאי 2011 נקרא גן ציבורי על שמו של חלימי ברובע ה-12 של פריז. כמו כן, נקרא בוסתן ביער ירושלים בשם "בוסתן אילן חלימי".
במאי 2014, יצא לאקרנים הסרט "24 ימים: האמת על פרשת אילן חלימי", בבימויו של אלכסנדר ארקדי, המגולל את סיפור חטיפתו ורציחתו של חלימי.[6]
בפברואר 2016, במליאת 10 שנים לרצח, התייחס ראש ממשלת צרפת מנואל ואלס לרצח וציין כי: "לפני 10 שנים נרצח אילן חלימי, שהיה קורבן לברבריות ואנטישמיות. לזכור ולא לשכוח".[11]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אסף אוני, כשלוש שנים אחרי שבנה אילן נחטף, עונה ונרצח בפרוורי פאריס, רות חלימי מתכוננת למשפטם של החשודים ברצח, באתר הארץ, 24 באפריל 2009
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 חדשות נענע 10, יהודי צרפת זועמים: העונש של רוצחי חלימי קל מדי, באתר נענע 10, 12 ביולי 2009
- ^ AFP, מנהיג "הברברים" הודה: הצתתי את אילן חלימי, 29 במאי 2009, באתר ynet
- ^ צרפת: 13 נעצרו בחשד שעינו ורצחו צעיר יהודי, 19 בפברואר 2006, באתר ynet
- ^ 5.0 5.1 רחל קדרס וסוכנויות הידיעות, ראש הכנופיה שרצחה יהודי בצרפת נעצר בחוף השנהב, 23 בפברואר 2006, באתר ynet
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 נצחיה יעקב, מסך הדמעות, באתר ישראל היום, 30 במאי 2014
- ^ יעל ברנובסקי, הצוואה קוימה: חלימי נקבר בירושלים, 9 בפברואר 2007, באתר ynet
- ^ מערכת וואלה חדשות, צרפת: מאסר עולם לרוצחו של אילן חלימי, באתר וואלה, 11 ביולי 2009
- ^ 9.0 9.1 סוכנויות הידיעות, צרפת: עונשי מאסר ממושכים לרוצחי אילן חלימי, 11 ביולי 2009, באתר ynet
- ^ AP, צרפת: רוצחו של אילן חלימי יערער על עונשו, 17 ביולי 2009, באתר ynet
- ^ ידידיה כהן, ראש ממשלת צרפת: "לפני 10 שנים נרצח אילן חלימי - לזכור ולא לשכוח", באתר החדשות 0404, 14 בפברואר 2016
