מחנה המעצר גירס
 | |
| עצירים במחנה המעצר גירס, חלקם יהודים, ינואר 1941 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנה מעצר |
| מדינה |
 צרפת |
| מחוז | הפירנאים האטלנטיים |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | 4 באפריל 1939 |
| תאריך סגירה | 1946 |
| אוכלוסייה | |
| מספר אסירים בשיא | 17,000 (14 ביולי 1939) |
| השתייכות האסירים |
|
| נתונים | |
|
gurs | |
מחנה המעצר גירס (בצרפתית - Le camp de Gurs) היה מחנה מעצר בצרפת שנפתח על ידי ממשלת הרפובליקה הצרפתית השלישית ב-1939. המחנה הוקם לאחר נפילת קטלוניה עם סיום מלחמת האזרחים בספרד בדרום מערב צרפת, בסמוך לגבול הצרפתי-ספרדי. המחנה הוקם על מנת לשלוט בזרם הפליטים שהגיע לצרפת מעבר לגבול הספרדי. עם תחילת מלחמת העולם השנייה נכלאו במחנה אזרחי גרמניה, ואחרים ממדינות הציר כמו גם אזרחים צרפתים שנחשבו למסוכנים מבחינה פוליטית.
עם הקמת משטר צרפת של וישי, ששיתף פעולה עם הנאצים הפך המחנה למחנה כליאה ליהודים שלא היו אזרחי צרפת, כמו גם לאחרים שנחשבו למסוכנים למשטר. רבים מהיהודים שנכלאו במחנה מתו בשל התנאים הקשים ששררו בו, ועבור רבים אחרים שימש המחנה כתחנה בדרך להשמדה במחנות במזרח.
לאחר שחרור צרפת שימש המחנה כמחנה לשבויים גרמנים ולמשתפי פעולה צרפתים. המחנה נסגר באופן סופי בשנת 1946. במקום הוקם אתר זיכרון, וכן מצוי במקום בית קברות בו טמונים שרידי העצירים שמתו במחנה, רובם יהודים.
היסטוריה של המחנה
לאחר ניצחון כוחותיו של פרנסיסקו פרנקו במלחמת האזרחים הספרדית, באפריל 1939 החל זרם של פליטים, מתנגדי המשטר החדש, להגיע אל צרפת. הממשלה הצרפתית בנתה מספר מחנות מגורים לפליטים, שהגדול שבהם היה מחנה גירס, שנבנה ליד העיר גירס, במחוז הפירנאים האטלנטיים, בדרום צרפת, במרחק של כ-34 קילומטרים מהגבול הספרדי, ו-84 קילומטרים מהחוף האטלנטי.
בניית המחנה החלה ב-15 במרץ 1939, וב-4 באפריל החל איכלוסו, על אף שעבודות הבנייה טרם הסתיימו. המחנה היה באורך של כ-1,400 מטרים ורוחב של כ-200 מטרים, ושטחו כ-0.28 קמ"ר. במחנה היה רחוב אחד שלצידיו חלקות צריפים - שש חלקות בצד אחד ושבע חלקות בשני. בין החלקות הייתה גדר תיל. בכל חלקה היו כ-30 צריפים הבנויים מעץ, ובסך הכל היו במחנה 382 צריפים. בכל צריף ניתן היה לשכן כ-60 אנשים. התנאים ההיגייניים במחנה היו גרועים. לא סופקו לאסירים אמצעי סניטציה או מים זורמים. הגדר המקיפה את המחנה הייתה בגובה של כשני מטרים, ולא היו מגדלי שמירה. בתקופה זו היו העצירים במחנה חופשיים יחסית מהתעללות, ואף הותרו להם פעילויות תרבות וספורט, קבלת ביקורים ומשלוח דואר. מסביב למחנה נבנו בניינים קטנים בהם שוכן סגל המחנה - שומרים ואנשי מנהלה. בתקופה זו היו אנשי המנהלה חיילי הצבא הצרפתי.
עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה שוכנו במחנה בעיקר פליטים מספרד - אנשי הבריגדות הבינלאומיות, בסקים, טייסים בחיל האוויר של הרפובליקה, ואזרחים ספרדים מסוגים שונים. חלקם מצאו אף עבודה מחוץ למחנה. ב-14 ביולי 1939 מנה מספר העצירים במחנה 17,000.
אסירים
עם תחילת מלחמת העולם השנייה הוחלט להשתמש במחנה גירס למעצרם של אזרחי אויב, ואף של אזרחים רגילים שנעצרו וממתינים למשפטם. ב-21 במאי 1940, מספר ימים לאחר תחילת המערכה על צרפת, הגיע המשלוח הראשון של עצירים אלו אל המחנה, והצטרף אל אוכלוסיית פליטי מלחמת האזרחים הספרדית שהמשיכה לשהות בו. אלו כללו -
- אזרחים גרמנים ששהו בצרפת, בלי קשר למוצא אתני או נטייה פוליטית, לרבות פליטים יהודים שנמלטו מהמשטר הנאצי.
- אזרחי מדינות שסופחו לגרמניה, או שהיו קשורות למדינות הציר כצ'כוסלובקיה, סלובקיה, איטליה הפאשיסטית או פולין.
- פעילים פוליטיים צרפתים מתנועות קיצוניות בשמאל ובימין.
- פציפיסטים שסירבו לסייע למאמץ המלחמתי.
- עצירים רגילים לפני משפט.
עצירים אלו כונו בכינוי "les indésirables" - הבלתי רצויים.
המחנה תחת משטר וישי
עם כניעתה של צרפת, לאחר המערכה על צרפת, וייסוד משטר צרפת של וישי, משתף הפעולה עם הנאצים, נותר המחנה בשטח צרפת של וישי, והועבר מניהול הצבא לניהול אזרחי. רבים מתושביו הקודמים של המחנה נמלטו ממנו, עם העברת השליטה, והמפקד הצבאי אף שרף את תיקי האסירים, על מנת להקל עליהם להימלט.
700 מהעצירים, שנכלאו בשל שייכותם למדינות הציר או בשל אהדתם למשטר הנאצי שוחררו ב-21 באוגוסט 1940, כתוצאה מהגעת ועדת בדיקה גרמנית למחנה. לאחר מכן השתמשה ממשלת וישי במחנה על מנת לכלוא -
- מתנגדים פוליטיים.
- יהודים שלא היו אזרחי צרפת.
- יהודים שגורשו מגרמניה.
- פליטים מספרד שהתנגדו למשטר פרנקו.
- פליטים מספרד שנמלטו מהמחנה ונתפסו על ידי רשויות וישי.
- חסרי אזרחות.
- נשים מופקרות.
- צוענים
- חסרי אמצעים.
משלוח היהודים מבאדן
באוקטובר 1940 החליטו השלטונות הנאצים להגלות את יהודי דרום גרמניה, במיוחד מאזורי באדן, פפאלץ ווירטמברג למחנה. יהודים אלו היו ברובם נשים, ילדים וזקנים, כ-7,500 במספר. ב-25 באוקטובר הגיע משלוח זה למחנה, ונכלא שם תחת פיקוח אנשי וישי. תנאי החיים שלהם היו קשים ביותר. במהלך השנה הראשונה לשהותם במחנה מתו כ-1,000 מהם במגפות כטיפוס ודיזנטריה.
מהנשארים בחיים הצליחו 700 להימלט, ו-2000 נוספים השיגו ויזות שאיפשרו להם לצאת למדינות נייטרליות. האחרים נותרו במחנה, והכשירים לעבודה הועסקו בעבודות כפייה.
משלוח היהודים מבאדן לגירס הוא פרשיה יוצאת דופן בהיסטוריה של השואה, וזהו המקרה היחיד בו גורשו יהודים למערב מאזורים שבשליטת הנאצים. אין לדעת מהו שהביא לצעד יוצא דופן זה, אך יש המשערים כי המדובר במעין ניסוי שנועד לבחון את התכנות תוכנית מדגסקר ליישוב יהודי אירופה באי מדגסקר.
ארגוני סיוע
החל מדצמבר 1940 החלו ארגוני סיוע להתערב ולנסות לסייע לאסירים. בין הארגונים היו ארגונים יהודים ופרוטסטנטים. ארגון בשם OSE (Oeuvre de Secours aux Enfants) - "אגודת הסיוע לילדים" קיים מרפאה במחנה, והצליח להבריח ממנו ילדים רבים, ששוכנו בקרב האוכלוסייה הצרפתית וקיבלו זהות של ילדים צרפתים. ברבים מהמקרים נשלחו הורי הילדים למזרח, ונרצחו שם.[1]
התנאים במחנה
השמירה על המחנה הייתה רופפת יותר ממחנות אחרים, אך העצורים היו ברוב המקרים לבושים בבגדים בלויים, ללא כסף או מסמכים, וללא היכרות עם האזור שתאפשר להם להימלט. עצורים שנמלטו ונתפסו שוכנו בצריפי עונשין, ובמקרה שחזרו על התנהגותם נשלחו למחנות אחרים שנחשבו לקשים יותר. עצירים שהצליחו ליצור קשרים עם האוכלוסייה החיצונית היו יכולים להימלט בהצלחה, ולנסות אף לחצות את הגבול לספרד. במהלך שנות משטר וישי נמלטו מהמחנה 755 עצירים.
המשלוחים למזרח
בשנת 1942 הוחלט על משלוח היהודים ששהו באותה שעה במחנה למחנות ההשמדה במזרח. משטר וישי הסכים להסגיר את היהודים ששהו במחנה לידי הנאצים. ב-18 ביולי 1942 הגיע למחנה איש ה-SS תיאודור דנקר, והורה על הכנת העצירים למשלוח למזרח. החל מ-6 באוגוסט החל משלוח 3,907 מעצירי המחנה היהודים למחנה הריכוז דראנסי, ומשם הגיעו רובם לאושוויץ, שם נספו. בנובמבר 1943 נסגר המחנה. בתקופת פעילותו עברו דרך המחנה כ-22,000 עצירים, 18,000 מהם יהודים.[2]
בשנת 1944 נפתח שוב המחנה על ידי ממשלת וישי, על מנת לשכן עצירים פוליטיים ואנשי הרזיסטאנס.
לאחר המלחמה
עם שחרור צרפת על ידי בנות הברית, החל המחנה לשמש לכליאת משתפי פעולה, ושבויי מלחמה גרמנים. בשנת 1946 נסגר המחנה, ננטש ועבר תהליכי בליה, עד שלא ניתן היה להבחין כי במקום היה פעם מחנה.
באתר המחנה כיום מצוי אתר זיכרון, שנפתח בשנת 1994 ועוצב על ידי האמן הישראלי דני קרוון. לאורך הרחוב הראשי של המחנה ניטעה שדרת עצים, והוקמה אנדרטה לנספים. אחד מצריפי העץ הוקם מחדש, כשלד, ועומד כזכר לקרבנות ששהו בצריף. מהצריף נסלל פס רכבת באורך 180 מטר, עד ליציאה מן המחנה, על מנת לסמל את גורלם הסופי של העצירים. בבית הקברות הסמוך טמונים 1072 עצירים, רובם יהודים, ומיעוטם ספרדים פליטי מלחמת האזרחים. בית הקברות מתוחזק על ידי הקהילה היהודית של באדן.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- גירס באתר יד ושם.
- מחנה גירס במשטר וישי אתר "עלומים".
- גירס באתר מוזיאון השואה של ארצות הברית.
- אתר מחנה גירס (בצרפתית)
- על מתנה ששלח עציר ממחנה המעצר גירס בצרפת לרעייתו לרגל יום נישואיהם, בתערוכת האינטרנט "החודש הזה בתקופת השואה", באתר יד ושם.
הערות שוליים
- ^ חסידי אומות העולם אתר יד ושם
- ^ מחנה המעצר גירס אתר מוזיאון השואה של ארצות הברית
