לדלג לתוכן

דני קרוון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
דני קרוון
דני קרוון, 2011
דני קרוון, 2011
לידה 7 בדצמבר 1930
י"ז בכסלו ה'תרצ"א
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה 29 במאי 2021 (בגיל 90)
י"ח בסיוון ה'תשפ"א
ישראלישראל תל אביב-יפו, ישראל
יצירות ידועות כיכר לבנה, נתיב זכויות האדם, אתר הנצחה לשואת הצוענים, צפון, אנדרטת חטיבת הנגב, גן הזכרונות, שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך, הציר המרכזי, מעבר, מחווה לוולטר בנימין
תחום יצירה פיסול
זרם באמנות הסגנון הבין-לאומי
השכלה אקדמיה גראנד שומיאר, האקדמיה לאומנויות של פירנצה
תקופת פעילות 1949–2021 (כ־72 שנים)
פרסים והוקרה אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה, פרס ישראל, טבעת הקיסר של גוסלאר, פרימיום אימפריאל, פרס התרבות הלאומי של קטלוניה, מדליית גתה, מפקד מסדר האמנויות והספרות, דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון, דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים, דוקטור לשם כבוד מהטכניון - מכון טכנולוגי לישראל, אזרחות כבוד של נירנברג, יקיר העיר תל אביב-יפו
דני קרוון, 1969
דני קרוון באנדרטת חטיבת הנגב, 2014
הגשר בציר הגדול, סרג'י פונטואז, צרפת

דני קרוון (7 בדצמבר 1930 – 29 במאי 2021) פסל, מעצב תפאורות וצייר ישראלי, חתן פרס ישראל לפיסול לשנת תשל"ז (1977), יקיר העיר תל אביב (2021), עטור פרסים בין-לאומיים על יצירותיו.

ביוגרפיה

קרוון נולד בתל אביב לזהבה ואברהם. אביו היה גנן העיר תל אביב במשך כארבעה עשורים ונחשב לאחד מאבות אדריכלות הנוף הישראלי. מגיל צעיר התעניין באמנות ויצר עד לשנות חייו האחרונות.

קרוון השתייך לגרעין של השומר הצעיר ונמנה עם מקימי קיבוץ הראל, שנוסד בשנת 1948,על דרך בורמה שהוקם לאבטחת הגישה לירושלים, והיה לחבר הקיבוץ עד לפרוקו הראשון בשנת 1955. בקיבוץ הראל הכיר את רעייתו חוה לבית פוגלר. הם נישאו בשנת 1955, ונולדו להם שלוש בנות: נועה – יזמית תרבות, אוצרת, במאית ומפיקה, תמר – אמנית, במאית, צלמת ומטפלת באמנות בילדים ויעל – רקדנית, שחקנית ובמאית.

מרכז פעילותו של קרוון היה בתל אביב, והוא חי ויצר גם במדינות נוספות ברחבי העולם.

קרוון נפטר ב-29 במאי 2021, בגיל 90 ונקבר בבית הקברות של קיבוץ שובל[1].

קריירה מקצועית

קרוון החל את דרכו האמנותית בגיל צעיר. בשנים 1943–1945 למד בסטודיה לציור ופיסול של אהרון אבני, ובשנים 1945–1947 למד בסטודיה של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי, מגדולי הציירים הישראלים, וגם אצל מרסל ינקו, ומעצב הבמה דוד שניאור. באותן השנים התמקד בציור ובציורי קיר, התמחות אותה המשיכה אל לימודיו באקדמיה. ב-1949 למד ציור בבצלאל בירושלים. בין השנים 1956–1957 השתלם בטכניקת ציורי קיר (פרסקו) באקדמיה בלה-ארט בפירנצה, (Academia di Belle Arti di Firenze) ומאוחר יותר באקדמיה "גראנד שומיאר" בפריז.

עבודותיו המוקדמות כללו איורים לפרסומי תנועת "השומר הצעיר", ולשבועון "משמר לילדים", עיצוב תפאורות ללהקת הנח"ל, עיצב ביתני תערוכות לאומיות ובימות של להקות צבאיות; ובהמשך תפאורות לתיאטרונים מרכזיים וללהקות מחול מובילות בישראל ומחוצה לה, בהן "ענבל", "בת-שבע" ו"מרתה גרהם" בניו יורק.[2]

קרוון יצר עבור מבני ציבור וגופים שונים תבליטים וציורי קיר, ביניהם באונייה "שלום" של חברת "צים", במכון ויצמן, בהיכל בית המשפט בתל אביב, ועוד.[1]

בשנות ה-60, כחלק מזרם אמנות סביבתית ואדמה, התמקד בפיסול אנדרטאות בבטון.

בשנת 1976 ייצג את ישראל בביאנלה של ונציה וב-1977 הוזמן להשתתף בדוקומנטה שבקאסל.

מאז שנות ה-80, יצר קרוון כ-70 עבודות אמנות סביבתיות ברחבי העולם[3].

בשנת 1984, שימש כמרצה אורח ב"אקול דה בוז אר" בפריז.

ב--2010, דרש לכסות את יצירתו בקיר הדרומי של מליאת הכנסת, במחאה על תיקון לפקודת האגודות השיתופיות, שיאפשר הקמתן של ועדות קבלה ביישובים קטנים, וטען שישראל הופכת למדינה עם חוקי גזע[4].

יצירותיו של קרוון

יצירותיו של קרוון, הן לרוב פסלים גדולי ממדים, תלויי מקום, בעלי אופי אדריכלי המתאפיינים בקו נקי ומינימליסטי, מרשים ורב עוצמה. הוא הרבה להשתמש בבטון חשוף לרוב בעל גוון בהיר, ויצר סגנון ייחודי משלו. פסליו מוצבים במרחבים פתוחים בישראל וברחבי העולם ומזמינים את המתבוננים להסתובב בתוכם. עם המדינות בהן מוצבים פסליו נמנות ארצות הברית, יפן, קוריאה הדרומית, צרפת, גרמניה,איטלה, פורטוגל וספרד[3].

יצירות קבע מרכזיות

תמונות ממבחר יצירותיו

פעילות פוליטית

מוטיב השלום שב ועולה ביצירותיו ואלו מוקדשות לנושא מתוך עמדה ביקורתית ומטרה לקדם את השלום ולעורר את הצופה. קרוון מעיד על עצמו כי תמיד היה אדם פוליטי ומעורב ובאומנותו הוא מגיב לאירועים ולמצבים פוליטיים. את פעילותו החברתית החל כבר בהיותו בקיבוץ הראל. שם צייר את הכפרים הערבים הנטושים בסביבה ופעל בניסיון לקדם את השלום ולסייע בזכויותיהם של ערביי אבו גוש השכנים.[9]

במסגרת פעילותו למען השלום והצדק החברתי היה פעיל במרצ. בשנת 1992, הוצב במקום ה-116 ברשימת מרצ בבחירות לכנסת השלוש עשרה. ב-1996, הוצב במקום ה-110, ב-2003, במקום ה-113, ובשנת 2015, הוצב במקום ה-108 בבחירות לכנסת העשרים, בשנת 2019 הוצב במקום ה-98 בבחירות לכנסת העשרים ואחת. היה חבר קהילת יש דין[10] וחבר המועצה הציבורית של העמותה בצלם.[11]

פעילות ציבורית ותרבותית

נמנה עם מקימי להקת המחול בת-שבע שהוקמה בשנת 1964, על-ידי הברונית בת-שבע דה רוטשילד והכראוגרפית מרתה גרהם. קרוון שימש כמעצב תפאורות לכ-15 מופעים של הלהקה וליווה אותה כיועץ אומנותי מאז היווסדה והיה חבר במועצה הציבורית של הלהקה. קרוון פעל רבות לשימור הלהקה גם לאחר פרישתה של הברונית דה-רוטשילד והוביל להשגת תמיכה והכרה מצד לאה פורת, ראש המועצה לתרבות ולאומנות במשרד החינוך והתרבות דאז, במטרה להבטיח את המשך קיומה של הלהקה.[12][2]

פעילות בתחום הפיסול הציבורי

נמנה עם חלוצי ומקדמי הרעיון של אומנות הפיסול הסביבתי והציבורי בישראל ובעולם (המושג פיסול סביבתי - "Site-specific Art" נתבע רק בשנות ה-70). עבודותיו נוצרות בשטחים ציבוריים, חוברים לנוף המקומי ומשולבים באופן טבעי במרחב. זאת מתוך התחשבות בסביבה הפיזית, התרבותית וההיסטורית, זוהי אמנות למען הציבור. נגישה וזמינה לכל. יצירה של סביבה הפתוחה לכולם ללא כל הבדל. אומנותו מזמינה את האדם להיות חלק ממנה. פסליו מזמינים לשהות, לגעת, לשמוע ולראות, משתפים את כל החושים בחוויה ומעוררים חוויה אישית במרחב הפסל והסביבה. יצירתו נובעת מייחודו של המקום הנבחר.[13][14]

דני קרוון פעל לקידום חובת שימור פסלים במרחב הציבורי. התריע על הזנחתם ונאבק להקצאת משאבים לשימורם. הוא הדגיש את חשיבותם התרבותית, ההיסטורית והאורבנית של הפסלים, אשר אינם רק יצירות אמנות אלא חלק מהנוף המקומי ומחברים בין עבר, הווה ועתיד. קרוון האמין בחינוך הציבור לחשיבות שימור האומנות הסביבתית. קידם שיח ציבורי בנושא וקרא להקמת מנגנונים וצוותים מקצועיים ייעודיים לתחזוקת הפסלים, במימון הרשויות המקומיות. הוא ביקר את ההתעלמות וההזנחה של יצירות ציבוריות, טען כי הן פוגעות בכבוד המורשת התרבותית. מורשתו כוללת את המסר על חשיבות טיפוח ושימור אמנות במרחב הציבורי ואת תרומתו לשינוי התודעה בנושא זה.[15]

פרסים והוקרה

קרוון הציג בחוצות, בגלריות ובמוזיאונים הנחשבים ביותר בישראל ומחוצה לה, וזכה בפרסים והוקרה רבים. בהם:

פרסים

הוקרה

ספריו

  • אנדרטת הנגב, ספר תלת לשוני: עברית, ערבית, אנגלית. הוצאת מרסל, 2016

ספרים אודות יצירתו

  • תערוכת חג החומש: היצירה הסביבתית הראשונה של דני קרוון, מאת רון ברטוש, הוצאת לוין, 2022
  • דני קרוון: אנדרטת הנגב, עורכת: עדי אנגלמן, מרסל לקידום אמנות ותרבות, 2016
  • 50 שנים לאנדרטת הנגב: 50 שנים לפיסול הציבורי של דני קרוון, מוזיאון הנגב לאמנות, 2014
  • דני קרוון - רטרוספקטיבה, עורך: מרדכי עומר, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2007
  • דני קרוון - מעברים; מחווה לואלטר בנימין, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1997
  • דני קרוון, פייר רסטאני, מוזיאון תל - אביב לאמנות/ספרית פועלים, 1990.
  • שאי שלום ירושלים, דני קרוון. מדריך אמנות מאת עדי אנגלמן, מגזין פיקניק להפצת אמנות ומוזיקה, 2013.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דני קרוון בוויקישיתוף

עם מותו

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 הפסל דני קרוון הלך לעולמו בגיל 90, באתר ynet, 29 במאי 2021
  2. ↑ עורך מרדכי עומר, דני קרוון רטרוספקטיבה, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2007, עמ' 15
  3. ^ 3.0 3.1 מונומנטים אדירים, קווים עדינים: יצירותיו הבולטות של דני קרוון בעולם, באתר ynet, 29 במאי 2021
  4. ↑ דור גליק, דני קרוון נגד ועדות הקבלה: כסו יצירתי בכנסת, באתר ynet, 21 בנובמבר 2010
    שני ליטמן, האמן דני קרוון: מתבייש בקיר שיצרתי בכנסת, ביקשתי שיוסר, באתר הארץ, 15 ביוני 2016
  5. ↑ מיכאל יעקובסון, מיתוס כבר 50 שנה: זיכרון, אהבה, מוות ובטון באנדרטת חטיבת הנגב, באתר Xnet‏, 4 ביולי 2005
  6. ↑ L’Axe majeur et le dernier testament de François Mitterrand, Art
  7. ↑ 5 juin 2022 : hommage à Dani Karavan, Axe Majeure
  8. ↑ https://www.danikaravan.com/portfolio-item/spain-passages-homage-to-walter-benjamin/#:~:text=9-,Passages%2C%20Homage%20to%20Walter%20Benjamin,-Passages%2C%20Homage%20to, Dani Karavan
  9. ↑ פייר רסטאני, דני קרוון, תל-אביב ישראל: מוזיאון תל-אביב לאמנות, ספריית פועלים, 1990, עמ' 34-33
  10. ↑ יש דין, לזכרם, באתר יש דין
  11. ↑ בצלם מייסד מועצה ציבורית, באתר בצלם
  12. ↑ פייר רסטאני, דני קרוון, תל-אביב, ישראל: מוזיאון תל-אביב לאמנות, ספריית פועלים, 1990, עמ' 44
  13. ↑ פייר רסטני, דני קרוון, תל-אביב: מוזיאון תל-אביב, ספריית פועלים, 1990, עמ' 188
  14. ↑ עורך: מרדכי עומר. כריסטוף ברוקהאוס, דני קרוון רטרוספקטיבה, כרך ב', תל-אביב: מוזיאון תל-אביב לאמנות, 2007, עמ' 438
  15. ↑ נועם שרביט, ‏הפסל דני קרוון נגד עיריית ת"א: הגנו על "כיכר לבנה" או הרסו אותה, באתר גלובס, 11 ביולי 2007
  16. ↑ כרמלה טייכמן בשיחה עם דני קרוון, אמן(הקישור אינו פעיל, 30.5.2021), באתר "בית לאמנות ישראלית", ספטמבר 2015
  17. ↑ ראו: רשימת מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד בשנות ה-90 של המאה ה-20, באתר האוניברסיטה העברית.
  18. ↑ אמיר רוזנבליט, תואר ד"ר לאות כבוד לפסל דני קרוואן, באתר News1 מחלקה ראשונה, 17 במאי 2009
  19. ↑ אתר למנויים בלבד אמיר קמינר, דני שלי, באתר "ידיעות אחרונות", 24 באוגוסט 2021
  20. ↑ מוזיאוני חיפה - שישה מוזיאונים במסגרת אחת, באתר www.hms.org.il
  21. ↑ אתר למנויים בלבד נעמה ריבה, הסרט "דני קרוון" הוא כמו זיכרון לילד נצחי, באתר הארץ, 1 ביוני 2021


זוכי פרס ישראל בתחומי האמנות החזותית
פיסול זאב בן-צבי (1953) • יצחק דנציגר (1968) • אריה ארוך (1971) • ראובן רובין (1973) • דני קרוון (1977) • בתיה לישנסקי, יחיאל שמי (1986) • מנשה קדישמן (1995) • יגאל תומרקין (2004) • מיכה אולמן (2008)
ציור יוסף זריצקי (צייר) (1959) • מרדכי ארדון (1963) • מרסל ינקו (1967) • יוסל ברגנר, אנה טיכו, פנחס ליטבינובסקי (1980) • יחזקאל שטרייכמן (1990) • לאה ניקל (1995) • משה קופפרמן (2000) • פנחס כהן גן (2008)
ציור ופיסול זהרה שץ • (1955) בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (1958) • מיכאל גרוס (2000)
אדריכלות דב כרמי (1957) • אריה שרון (1962) • דורה גד, אלפרד מנספלד (1966) • בנימין אידלסון (1968) • יעקב רכטר (1972) • אריה אלחנני (1973) • אברהם יסקי (1982) • דוד רזניק (1995) • ליפא יהלום, דן צור (1998) • רם כרמי (2002) • יעקב יער, עדה כרמי-מלמד (2007) • אדם מזור (אדריכלות ועיצוב; 2013)
עיצוב יונה פישר, אלישבע כהן (1977) • דן ריזינגר (1998) • דוד טרטקובר (2001) • ירום ורדימון (2007)
תולדות האמנות בצלאל נרקיס (1999) • זיוה עמישי-מייזלש (2004)
צילום דוד רובינגר (תקשורת; 1997) • מיכה בר-עם (2000) • אלכס ליבק (2005) • פטר מירום (2010)
אמנות פלסטית יעקב דורצ'ין (2011) • מיכל נאמן (2014) • שרה ברייטברג-סמל (2020) • מיכל רובנר (2023)

דני קרוון42338666Q694726

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דני_קרוון&oldid=3592515"