מחנה העבודה האסאג לייפציג
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנה עבודה |
| אוכלוסייה | |
| מפקדי המחנה | SS-Obersturmführer Wolfgang Plaul |
| צבא משחרר | צבא ארצות הברית |
| מספר אסירים בשיא | 5,500 |
| השתייכות האסירים | אזרחיות מ-18 ארצות כולל שבויות מלחמה רוסיות ונשים יהודיות מפולין |
מחנה העבודה האסאג לייפציג הוקם ביוני 1944 ליד מפעלי הנשק של חברת האסאג בלייפציג כדי לספק את כוח האדם הדרוש לייצור משגרי הטילים עבור חיל הרגלים.
רקע
חברת האסאג (בגרמנית: Hugo Schneider Aktiengesellschaft-Metalwarenfabrik, HASAG) הייתה אחת משלוש החברות הגדולות לייצור נשק בגרמניה. בשנת 1944 היא זכתה בחוזה לייצור משגרי רקטות לחיל הרגלים. בתקופת מלחמת העולם השנייה היו להאסאג שמונה מפעלים בתוך גרמניה ושלושה מפעלים בפולין – מפעל תחמושת בסְקַרְזִ'יסְקוֹ-קָמְיֶינָה, מפעל רימונים בקיילצה ומפעל יציקה בצ'סטוחובה.
במפעלי האסאג הועסקו שני סוגי עובדים: אזרחים מכל רחבי אירופה רובם עובדי כפייה ואסירים ממחנות ריכוז.[1]
בקיץ 1944 הוקמו מחנות עבודה ליד כל אחד מהמפעלים, בהם הועסקו יחד כ-41,000 אסירים. בגרמניה הוקמו מחנות העבודה ליד המפעלים בערים לייפציג, טאוכה, אלטנבורג, מויזלביץ, שליבן, קולדיץ ופלוסברג.[2]
תיאור המחנה
הקמת המחנה
מחנה העבודה הראשון לנשים, המסונף למחנה בוכנוואלד, הוקם ביוני 1944 ברחוב קמנצר 10–12 ברובע שונפלד בלייפציג. בסתיו של אותה השנה הוקם לידו מחנה עבודה לגברים בו 700 אסירים יהודים מצרפת, פולין ואיטליה שהגיעו מבוכנוואלד בשלושה משלוחים. הם היו ברובם בעלי מקצוע שהועסקו בבדיקת התחמושת.[3]
במחנה היה מבנה אבן בן שתי קומות בו שכנו משרדי המחנה ומגורי הנשים. אזור מגורי הנשים חולק לעשרים ושלושה "בלוקים" כאשר בכל בלוק נבנו לגובה מיטות עץ במספר קומות. בקומת הקרקע של המבנה היו מרפאה, חדר קלדניות, מטבח וחדר אוכל. במרתף היו מקלחות, שירותים, תאיי בידוד והמקלט. מגורי נשים הוקמו גם בצריפים שליד המבנה המרכזי.[2]
ב-9 ביוני 1944 הגיעו למחנה 800 נשים ממחנה הריכוז מיידנק, מתוכן 566 היו פולניות, 109 היו בנות לאומים אחרים ו-39 היו שבויות מלחמה מברית המועצות שסירבו לעבוד בייצור תחמושת. ב-26 ביוני 1944 הגיעו 151 נשים ממחנה הריכוז ראוונסבריק. ב-12 ביולי 1944 הגיעו למחנה 2,000 אסירות ממחנה הריכוז ראוונסבריק. ב-22 ביולי הגיעו 2,100 נשים נוספות. בתחילת חודש אוגוסט הגיעו 1,273 נשים יהודיות, חלקן מלוות בילדים קטנים, ממחנה העבודה בסְקַרְזִ'יסְקוֹ-קָמְיֶינָה שפורק. בספטמבר 1944 הגיעו 250 נשים ומשלוח אחרון של 500 נשים הגיע ב-3 בדצמבר 1944. בסוף ינואר 1945 מחנה האסאג לייפציג היה למחנה העבודה הגדול ביותר המסונף למחנה בוכנוואלד. הוחזקו בו 5,067 נשים מעשרים ושמונה לאומים, כאשר שליש מהן היו יהודיות.[3]
התנאים במחנה
המחנה היה מוקף בגדר תיל לידו הותקנו עמדות שמירה. מלבד מפקד המחנה היו במחנה 25 סגני מפקדים ו-87 חיילים מכוחות האס.אס. בחודש ספטמבר 1944 נוספו 41 נשות אס. אס. ובמרץ 1945 הגיע מספרן ל-59. שומרי האס. אס. נעזרו בכלבים כדי להרתיע את האסירות.
נשים פולניות מילאו את התפקידים של אחראיות על הבלוק ואחראית על חדר, ופיקחו על משרדי המחנה, על מחסני המזון, חדר האוכל, המרפאה וביטחון המחנה. נשים לא פולניות, ביניהן 39 שבויות המלחמה הרוסיות, הועסקו במטבח.
חלק מהשומרות גויסו מתוך כוח האדם של מפעלי האסאג ונשלחו לאימונים במחנה הריכוז רוונסברוק. הן שמרו בתוך המחנה וליוו את הנשים בדרך למפעל ובחזרה ובזמן העבודה. נשים שלא עבדו בצורה משביעת רצון הוענשו במכות, בשלילת אוכל או בעמידה ממושכת במסדר נוכחות.
האוכל היה סביר וכך גם תנאיי ההיגיינה והטיפול רפואי. יחד עם זאת תנאיי העבודה היו קשים, במקומות העבודה היה מאוד חם, לא היה בהם אוורור והאוויר היה מלא אבקת מתכות, דבר שגרם לבעיות בריאות רבות. הנשים עבדו בשתי משמרות של 12 שעות כל אחת, שבוע אחד במשמרת יום ושבוע אחד במשמרת לילה.
מעל 500 אסירות שהוגדרו "לא מתאימות לעבודה", ביניהן נשים בהיריון ונשים עם ילדים קטנים, נשלחו במשלוחי מוות לאושוויץ, ראוונסברוק וברגן-בלזן יחד עם 25 ילדים.[2][3]
חיי התרבות במחנה
הפעילות התרבותית התנהלה באולם גדול ובחדרי השירות במרתף הבניין. קבוצות של נשים פולניות, צרפתיות ויהודיות ארגנו ערבי קריאה, שירה ותיאטרון. בסתיו 1944 האסירות הצרפתיות הציגו קולקציה של כובעים עשויים מסמרטוטים ופסולת. המפקחות הפולניות חגגו את יום העצמאות הפולני ב-11 בנובמבר 1944 בהופעה שכללה שירי וריקודי עם. הנשים היהודיות חגגו את ערב ראש השנה עם מוזיקת ג'אז, ואלסים ושאנסונים והציגו הצגה מקורית בשם "הרפתקאותיו של סוקרטס במחנה הריכוז" (בגרמנית: Die Abenteuer des Sokrates im Konzentrationslager).[3]
סגירת המחנה
העבודה הופסקה הדרגתית החל מאמצע פברואר 1945. בתחילת אפריל 1945 הגיעו למחנה מראוונסבריק כאלף נשים יהודיות בעלות לאומים שונים יחד עם נשים רוסיות ופולניות.
פינוי המחנה התחיל ב-13 באפריל 1945 כאשר כ-4,000 אסירות יהודיות נשלחו ל"צעדת המוות". ב-14 באפריל הצטרפו אליהן עוד 800 נשים. ב-15 באפריל הצטרפו אליהן הנשים החולות, שבויות המלחמה הרוסיות וליווי של 200 נשים מ"יחידת הניקיון" (בגרמנית: Reinigungskommando). ימים ספורים לאחר מכן הגיעו למחנה כוחות ארצות הברית ששלחו את הנשים הנותרות לבתי חולים. חלק גדול מהנשים שהשתתפו בצעדת המוות נספו. השורדות שוחררו על ידי הצבא הסובייטי על גדות הנהר אלבה.[3]
הנצחה
לוח זיכרון הוצב ב-13 ביולי 2022, בנוכחות ראש עיריית לייפציג בורקהרד יאנג, ליד הבניין בו פעל מחנה העבודה האסאג-לייפציג .
האנדרטה לזכר עבודת הכפייה בלייפציג (בגרמנית: Gedenkstätte für Zwangsarbeit Leipzig) הוקמה בשנת 2001 על ידי מתנדבים, בתמיכת עיריית לייפציג ומרכז הלמהולץ לחקר הסביבה, בבניין שאירח במהלך מלחמת העולם השנייה את המשרדים הראשיים של חברת האסאג ומארח משנת 1990 את מרכז הלמהולץ לחקר הסביבה.[4] זאת הייתה האנדרטה הראשונה שהוקמה בגרמניה לזכר עובדי הכפייה.[5]
במקום נמצאות תערכוה קבועה, ספרייה וארכיון. התערוכה מציגה מידע על הרקע וההיסטוריה של השימוש בעבודת כפייה על ידי האסאג בלייפציג וסביבתה ומפה דיגיטלית[6] המציגה 700 אתרים בהם נעשה שימוש בעבודת כפייה באזור לייפציג.
התערוכה מתמקדת בהעסקת אלפי עובדי הכפייה שהיו אזרחים הזרים, שבויי מלחמה ואסירים ממחנות ריכוז במפעלי הנשק של האסאג. במקום, אוספים של מסמכים בנושא עבודת הכפייה תחת המשטר הנאצי המהווים בסיס לעבודות מחקר.[7] בנוסף לכך מתקיימים סיורים מאורגנים באתרי מחנות העבודה ומקומות אחרים בהם התקיימה עבודה כפייה בהם אפשר ללמוד על חייהם של עובדי הכפייה ועל תנאיי עבודתם.[4]
ספרה של פליציה קאראי, Hasag-Leipzig Slave Labour Camp for Women: The Struggle for Survival told by the Women and their Poetry (Library of Holocaust Testimonies), יצא לאור בדצמבר 2002. הספר מספר את סיפורו של מחנה העבודה האסאג לייפציג בו נכלאו 5,500 נשים מ-18 ארצות שונות ביניהן 1,200 נשים יהודיות מפלין. תשומת לב מיוחדת מיוחסת בספר לפעילות התרבותית במחנה.[8]
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ HASAG, יד ושם
- ^ 2.0 2.1 2.2 Leipzig Nazi Forced Labor Memorial
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 LEIPZIG-SCHÖNEFELD (HASAG) (women), Published by United States Holocaust Memorial Museum
- ^ 4.0 4.1 Gedenkstätte für Zwangsarbeit Leipzig, www.bildung-ns-zwangsarbeit.de (באנגלית)
- ↑ Leipzig Nazi Forced Labour Memorial – ERIH, www.erih.net (בגרמנית)
- ↑ Gedenkstätte Zwangsarbeit in Leipzig - Karte, www.zwangsarbeit-in-leipzig.de
- ↑ Leipzig Nazi Forced Labor Memorial
- ↑ Amazon.com: Hasag-Leipzig Slave Labour Camp for Women: The Struggle for Survival told by the Women and their Poetry (Library of Holocaust Testimonies) (9780853034476): Felicja Karay, Sara Kitai: Books, www.amazon.com
מחנה העבודה האסאג לייפציג41618617Q135274005