מיישרת קרח

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיישרת קרח בפעולה

מיישרת קרחאנגלית: ice resurfacer) היא מכונה, בדרך כלל בתצורת כלי רכב, המיועדת ליישור, ניקוי והחלקת פני הקרח בזירות קרח ספורטיביות המשמשות להחלקה על הקרח ומשחקי הוקי קרח.

מיישרת הקרח הראשונה פותחה ב-1949 בפרמאונט, קליפורניה, ארצות הברית על ידי פרנק זמבוני. חברת "זמבוני", שהקים הממציא, היא כיום החברה השנייה בעולם בנפח השוק שלה, אך למרות שאיבדה את הבכורה עדיין נתפס השם זמבוני במידה רבה כשם גנרי למיישרת קרח, בעיקר בצפון אמריקה.

מעבר לתפקידה החשוב לפני ותוך כדי השימוש בקרח, הן להחלקת פנאי והן בתחרויות, הפכה מיישרת הקרח לסמל תרבות, בעיקר בקרב אוהדי ההוקי קרח בצפון אמריקה.

היסטוריה מוקדמת

פרנק זמבוני היה בעלים של זירת קרח פופולרית בהיינס, פרוור של לוס אנג'לס (כיום חלק מפרמאונט). זמבוני כבר הוכיח את עצמו בעבר כממציא כאשר פיתח שיטה להפחתת הרעידות שגרמו צינורות הקירור שמתחת לקרח, ובכך שיפר משמעותית את איכות הקרח והפחית את הגבשושיות שנוצרו בו.

אחת הבעיות שהעיקו על זמבוני הייתה העבודה האינטנסיבית שהייתה כרוכה ביישור פני הקרח לאחר מחזור של החלקה על ידי מבקריה. יישור הקרח נעשה באמצעות משטח שנגרר על ידי טרקטור, כאשר עובדים נוספים נדרשו כדי לפנות את שאריות הקרח באמצעות אתים. לאחר מכן הוזרמה שכבת מים כדי להמיס את השאריות שעוד נותרו בזירה. לאחר פינוי המים הוזרמה שכבה דקה נוספת כדי למלא סדקים בקרח. כל מחזור כזה הצריך כ-10 עובדים ולקח כ-90 דקות.

זמבוני החל לחפש פתרון לבעיה ב-1942, ולאחר ניסוי וטעייה הצליח ב-1949 להרכיב מכונה על מרכב של ג'יפ צבאי מעודפי מלחמת העולם השנייה. המכונה של זמבוני עשתה את העבודה כולה - חיתוך שכבת קרח, פינויה על ידי סרט נע, הזרמת מים כדי למלא סדקים בקרח, ניגוב המשטח ויישורו. משך מחזור אחד של עבודה התקצר לכ-10 דקות, על ידי עובד אחד שנהג במכונה. עבודה ידנית נוספת נדרשה רק בשולי הזירה, ליד הקירות התוחמים אותה, אליהם לא יכלה המכונה להגיע.

המכונה שימשה בשלב ראשון רק את הזירה של זמבוני. לאחר זמן קצר ייצר זמבוני מכונה נוספת לבקשת ידיד שלו, שהפעיל אולם החלקה בפסדינה.

התפוצה של מיישרת הקרח הואצה בעקבות התעניינותה של המחליקה האמנותית הנורווגית סוניה הני, מהמחליקות האמנותיות הגדולות של התקופה. לאחר קריירה עשירה בתארים, כולל מדליות זהב אולימפיות, החלה הני להתפרנס מקריירת משחק מצליחה בהוליווד וממופע נודד של החלקה אמנותית מקצוענית. היא ולהקתה הגיעו לאימון בזירת הקרח של זמבוני והתוודעו למכונה, ולאחר שהני הזמינה מכונה עבור המופע שלה ונדדה איתה ברחבי צפון אמריקה יצא שמעה של המכונה ברחבי היבשת.

טכנולוגיה ומבנה

מיישרת קרח במרכז קנדה שבמטולה

עבודת יישור הקרח נעשית על ידי מתקן יישור הנגרר בחלק האחורי של כלי הרכב. להב חד המצוי בתוך המתקן חותך ומגלח את פני הקרח, וחתיכות הקרח העודפות נאספות אל תוך הרכב באמצעות מקדח אופקי ספירלי. בתוך הרכב מקדח ספירלי נוסף, שהחליף את הסרט הנע מהדגמים המוקדמים יותר, אוסף אותן למכל.

עוד בתוך מתקן היישור, לפני להב החיתוך, צינוריות שוטפות במים את פני הקרח. מתקן היישור, האטום בגומי, תוחם את המים בתוכו ומונע את פיזורם על הקרח. מי השטיפה נאספים בחזרה אל תוך הרכב וממוחזרים לשימוש נוסף. מטרת השטיפה היא להסיר גופים וחומרים זרים מפני הקרח.

מאחורי מתקן היישור, מטלית גדולה עשויה בד מורחת שכבת מים מתוך מכל נוסף על פני הקרח. המים חודרים לסדקים, קופאים, ויוצרים שכבה חדשה של פני קרח מיושרים. בחלק ממיישרות הקרח המים מחוממים, כדי להמיס את שכבת הקרח העליונה הקיימת ולשפר עוד יותר את איכות היישור. המים הנמרחים על הקרח מסוננים ומזוקקים לפני השימוש, כדי למנוע מהקרח לצבור עכירות או ריח נלווה.

כלי הרכב הגורר את מתקן היישור מונע בהנעת ארבע על ארבע, בדרך כלל באמצעות גז טבעי, פרופאן או תערובת המכילה אותו, או חשמל. השימוש בבנזין להנעת הרכב נדיר, כיוון שזירות קרח נמצאות בדרך כלל בחללים סגורים ופליטת אדי הדלק עלולה להיות מסוכנת. גוף המיישרת ניתן להרמה באמצעות מערכת בוכנות הידראוליות כדי לרוקן את המכלים שבתוכה.

מיישרת הקרח נוסעת בזירת הקרח בצורה אליפטית כדי ליישר את הזירה כולה. אחת הבעיות שמבנה הזירה יוצר עבור המיישרת היא השוליים שלה, ליד הקירות התוחמים אותה - אזורים בהם מצטברות באופן טבעי שאריות קרח רבות, ושאותם מתקן היישור לא יכול ליישר בדייקנות. מספר דגמים של מיישרות קרח מצוידים במברשות המותקנות בצידיהם לצורך כך. המברשות המסובבות בכוח הידראולי מפזרות ומפחיתות במידה ניכרת את שאריות הקרח ליד הקירות, אך עדיין יש בדרך כלל צורך להשלים את היישור באמצעות מכונה קטנה וייעודית לשולי הזירה.

שוק מיישרות הקרח

מיישרת קרח של Resurfice באולימפיאדת ונקובר (2010)

נכון ל-2011 שתי החברות הגדולות בשוק, המתחרות זו בזו על הבכורה בו, הן חברת Resurfice הקנדית המחזיקה במותג "אולימפיה" וחברת Zamboni, החברה שהקים הממציא פרנק זמבוני, שמרכזה עדיין בפרמאונט שבקליפורניה. Resurfice נטלה את הבכורה מזמבוני מבחינת נפח השוק, ובין השאר סיפקה מיישרות קרח למארגני אולימפיאדת ונקובר (2010), אך מארגני האולימפיאדה נאלצו להזמין מיישרות של זמבוני בהזמנת חירום כדי לחפות על מיישרות שהתקלקלו במהלך המשחקים. לעומת זאת, על אף שזמבוני נחשבת למיישרת הקרח הרשמית של ליגת ה-NHL, הצליחה Resurfice לחדור לליגה כששתי קבוצות - ונקובר קנאקס וקרוליינה הוריקנס - משתמשות במיישרות מתוצרתה.

במהלך השנים בהן שלטה זמבוני בשוק מיישרות הקרח השתרש השם "זמבוני" כשם גנרי למוצר כולו, בעיקר בצפון אמריקה.[1]

מיישרת הקרח בתחרויות רשמיות

במהלך תחרויות החלקה על קרח מחולקים המתחרים למקצים, כאשר בתום כל מקצה מתקיים מחזור יישור על ידי מיישרת קרח. לפיכך יש חשיבות לסדר המתחרים - המתחרים הראשונים בכל מקצה נהנים מקרח חלק יותר מאלה הבאים אחריהם במקצה.

במהלך משחק הוקי קרח, המורכב משלושה שלישים, נכנסת מיישרת הקרח לזירה בהפסקות שבין השלישים. ייתכנו במקרים מסוימים גם מחזורי יישור תוך כדי מהלך השליש.

מיישרת הקרח כסמל תרבות

בצפון אמריקה, בעיקר בקרב אוהדי הוקי קרח, הפכה מיישרת הקרח לאחד מסמלי המשחק וחלק חשוב ובלתי נפרד מתרבותו. אוהדים נוהגים לעקוב אחרי ביצועיו של נהג המיישרת, להריע לו על ביצועים טובים וללעוג לו אם החמיץ אזור בזירה שלא יושר כהלכה.[1] לעיתים עורכת הקבוצה המארחת הגרלה בין הצופים והזוכה מקבל את הזכות לשבת על המיישרת במהלך יישור המשטח.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים