מיקולאייב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיקולאייב
Микола́їв
שדרת לנין במיקולאייב
שדרת לנין במיקולאייב
מדינה אוקראינהאוקראינה אוקראינה
אובלסט מחוז מיקולאייבמחוז מיקולאייב מיקולאייב
תאריך ייסוד 1789
שטח 259.83 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 487,752 (2017)
 ‑ צפיפות 1,959 נפש לקמ"ר (2017)
קואורדינטות 46°58′N 32°0′E / 46.967°N 32.000°E / 46.967; 32.000
אזור זמן UTC +2
http://mykolayiv.osp-ua.info

מִיקוֹלַאיִיב (אוקראינית: Микола́їв) או ברוסית נִיקוֹלַייֵב (רוסית: Никола́ев) - עיר באוקראינה. מרכז מחוז מיקולאייב. נמצאת בדרום המדינה דרומית לקייב, מזרחית לאודסה, על נהרות הבוג הדרומי ואינגול. אוכלוסיית העיר מונה 487,752 איש (2017).

היסטוריה

העיר נוסדה ב־1789 על ידי הנסיך גריגורי פוטיומקין, אהובה של יקתרינה השנייה כמעגן לספינות במלחמה העות'מאנית-רוסית. בתחילה נקרא המקום בפשטות "המספנה החדשה על נהר אינגול". בהמשך, פוטיומקין שינה את שמה לניקולאייב (מיקולאייב בכתיב אוקראיני), על שם ניקולאוס ה"קדוש" שכן העיר נוסדה ב 19 בדצמבר, שהוא יום ניקולאוס ה"קדוש" שנחשב גם למגינם של הספנים. מאז היווסדה עד לימינו העיר משמשת כנמל לצי הרוסי, הסובייטי והיום לאוקראיני. בעיר קיימת מספנה המקבלת הזמנות מכל שטחי ברית המועצות לשעבר. ביולי 1941 העיר נכבשה על ידי הצבא הגרמני ובמרץ 1944 שוחררה.

יהודים

יהודים התחילו להתיישב בעיר מיד עם יסודה. ראשוני המתיישבים הגיעו מגליציה. הם היו הראשונים שפיתחו את המסחר בעיר, כולל עסקי הספנות. ב־1829 הצאר ניקולאי הראשון גזר על היהודים גזרת הגירוש, אך השלטונות המקומיים ניסו בכל תוקף להתנגד, והצליחו לדחות את הגירוש עד 1832 ואחר־כך עד 1834. רק לבעלי ספנות אושר להישאר. כלכלת העיר ירדה משמעותית בתקופה זו, בגלל מחסור ביהודים. ב־1859 הצאר אלכסנדר השני בגלל לחץ תושבי העיר אישר לסוחרים שוב להתיישב בעיר וב־1866 כל ההגבלות בוטלו. ב־1880 מספר היהודים הגיע ל־8325 נפש. ב־1897 מספר היהודים הגיע ל־20,109 נפש. ב־1881 למרות גל הפוגרומים שעבר בכל המדינה, בניקולאייב היה שקט. הודות ליהודים העיר נהייתה מרכז לייצוא לחם בכל אוקראינה הדרומית. ב־1905 בעקבות גל הפוגרומים ברוסיה הציונים ארגנו גדודים להגנה יהודית, ומספר חברי סיעה זו עלה בין יהודי העיר. בתקופת מלחמת האזרחים מ־1918 עד 1920 העיר ידעה מספר פוגרומים נוספים, אך מספר הנרצחים היה מועט. ב־1926 היהודים מנו 21,786 איש (21% מהאוכלוסייה). בתקופת השואה כ־15,000 יהודים שלא הצליחו להימלט נרצחו על ידי הנאצים. ב־1959 מספר היהודים הגיע ל־15,800. במפקד 1989 בעיר נמנו 20,000 יהודים.

רבני העיר

בשנת תקע”א (1810–1811), עשרים שנה לאחר הקמת העיר מונה הרב אפרים זלמן ראזומנע לרבה של העיר. זאת לאחר פגישה אישית עם הצאר ניקולאי שהתרשם מאישיותו ואף אמר עליו כי הוא “יהודי ראזומנע”, כלומר, יהודי נבון. הרב ראזומנע, היה מחסידי אדמו”ר הזקן בעל התניא, וכיהן כרבה של ניקולייב במשך כיובל שנים. הוא שימש הן כרב הרוחני והן כרב מטעם השלטונות[1].

אחרי מותו, בשנת תר"ך (1859–1860) בערך, שימש הרב אברהם דוד לבוט כרב העיר עד לפטירתו בשנת תר"נ (1890). משנת ה'תרנ"א ועד פטירתו בשנת ה'תרס"ה כיהן כרב ואב"ד ניקולייב, הרב ישראל אייזנשטיין מחבר "עמודי אש". במקביל[2] כיהן גם הרב מאיר שלמה ינובסקי, נכדו של הרב לבוט עד לפטירתו בשנת תרצ"ג (1933). בתו של הרב ינובסקי, חנה, נישאה ללוי יצחק שניאורסון ב־1900 ובשנת תרס"ב 1902 נולד להם בעיר בנם הבכור מנחם מנדל שניאורסון לימים האדמו"ר מחב"ד. את מקום הרב ינובסקי מילא חתנו השני הרב שמואל שניאורסון. בשנות רבנותו הערימה היבסקציה קשיים על שמירת מצוות הדת. קשיים רבים היו באפיית מצות כשרות לפסח לתושבי העיר היהודיים. הוא ואחיו לוי יצחק שניאורסון הסתייעו זה בזה להתגבר על הקשיים[3].

בשנת תש"א (1941) נאסר הרב שמואל שניאורסון על ידי השלטונות, בעוון הפצת היהדות. ביום ד' תמוז תש"א נפסק דינו לשלוש שנות גלות בטומסק שבסיביר. בחודש אדר א' תש"ג שוחרר ממאסרו עקב תשישות ואי ספיקת לב וזמן קצר אחרי זה נפטר.

בית כנסת ומקווה טהרה פעילים ברחוב שניאורסון 15 במיקולאייב

בתשנ"ב (1992) הגיע לעיר שליח חב"ד הרב שלום גוטליב עם אשתו דינה והתמנה לרב העיר. בשנת 1997 נוסד בעיר גן ילדים ובית ספר יהודי של תנועת חב"ד "אור מנחם" הפועל במסגרת הארגון "אור אבנר". בית הספר שותף בפרויקט בתי ספר תאומים של הסוכנות היהודית, עם בי"ס חב"ד נס ציונה. התלמידים משני המוסדות בקשר לאורך שנת הלימודים.

משנת 2000, סבלה הקהילה מהתנכלויות אנטשימיות לבית הכנסת, כולל ריסוס כתובות אנטישמיות וצלבי קרס, ניפוץ חלונות, ואף זריקת בקבוקי תבערה בניסיון להצתת בית הכנסת[4]. באלול תשע"ג (ספטמבר 2013) נחנך ונפתח מחדש בית הכנסת מחדש לאחר שעבר שיפוץ מקיף.

אישים מפורסמים בני העיר

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ http://beismoshiachmagazine.org/katavot/2013/12/23/194415949966.html
  2. ^ ראו: שלום דובער לווין, מבית הגנזים', מכתב קמא: מכתב מרבני ניקוליוב.
  3. ^ http://www.chabadlibrary.org/books/pdf/archion.pdf
  4. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4511452,00.html