מיקלוש הרסטי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיקלוש הרסטי
Haraszti Miklós
Miklos haraszti.jpg

מיקלוש הרסטיהונגרית: Haraszti Miklós; ירושלים, 2 בינואר 1945) הוא סופר, עיתונאי, פוליטיקאי יהודי-הונגרי.

ביוגרפיה

מיקלוש הרסטי נולד במשפחה יהודית, אביו היה שען בבודפשט ובשנת 1939 ברח לארץ ישראל מהונגריה כדי שלא יילקח לשרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). אמו הגיעה ממונקאץ' וגם היא ברחה לארץ ישראל מסכנת השואה ב-1941. הם שניהם היו ממייסדי המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) בשנת 1948 (היורשת של המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה). המשפחה חזרה להונגריה באותה השנה. משנות ה-50 ואילך כיהנו ההורים בתפקידים מפלגתיים שונים.[1]

מיקלוש למד הונגרית ופילוסופיה באוניברסיטת אטווש לוראנד מ-1964 עד 1967 ולאחר מכן מ-1968 עד 1970. לפני כן, מ-1963 עד 1964 עבד כמחנך, ללא הכשרה פורמלית, בערים דונפלדוואר ופקש.

הרסטי החל לפרסם ב-1963: תחילה פרסם שירה, פזמונים ומאמרים בעיתונות הספרותית ותרגם את השיר Sixteen Tons להונגרית עבור "להקת גרילה". ב-1969 פרסם כרך תרגומים בשם "משוררים, שירים ומהפכות".

בין 1966 לבין 1970 הוא היה שותף בתנועת הסטודנטים השמאלית, מבקרת המשטר. בתפקיד זה היה בקשר עם שגרירות סין בבודפשט. הוא הועמד תחת פיקוח משטרתי ב-1966 ולאחר מכן ב-1970 ולא הצליח להשיג עבודה התואמת את כישוריו. בין 1970 לבין 1971 עבד ב-Ganz – MÁVAG (Ganz-MÁVAG היה מפעל של תעשייה כבדה בבודפשט, שפעל בין 1959 לבין 1988) ובמפעל הטרקטורים של הכוכב האדום כ"כרסם-חרט" ומניסיונו וחוויותיו כפועל כתב את ספרו "שכר חלקים" (Darabbér), שהיה הצעד הראשון לקראת היווצרות אופוזיציה מאורגנת בהונגריה. כתב היד של הספר נתפס על ידי המשטרה ב-1973 והרסטי נידון ל-8 חודשי מאסר באשמת הסתה נגד המדינה.[2] הספר תורגם לאחת עשרה שפות ופורסם לראשונה באופן חוקי בהונגריה ב-1989.

בשנת 1977 הוא היה אחד המייסדים של תנועת הסאמיזדאט ומשנת 1981 עד 1989 היה העורך של המגזין הסאמיזדאט "הדברן" (Beszélő). בשנת 1985 השתתף הרסטי ב"מפגש מונור הראשון" של קבוצות האופוזיציה (ב-14–16 ביוני 1985 התקיים מפגש ביער מונור שבו, בנוסף לנציגי האופוזיציה הדמוקרטית המבודדת, השתתפו גם כלכלנים רפורמיסטים, היסטוריונים, סופרים ואמנים מתנגדי משטר קאדאר; בסך הכל ארבעים וחמישה משתתפים. המפגש היה אבן דרך בהיסטוריה של תנועת האופוזיציה ההונגרית ושל מרכז ומזרח אירופית אחרי 1956). בשנת 1988 הרסטי היה חבר מייסד של רשת היוזמות החופשיות ולאחר מכן של מפלגת "ברית הדמוקרטים החופשיים" (SZDSZ) והשתתף במשא ומתן של השולחן העגול של האופוזיציה. מ-1989 עד 1991, ובין 2000 לבין 2001 - בתקופת נשיאותו של גאבור דמסקי - היה חבר בחבר הנאמנים של המפלגה ומ-1991 היה חבר גם במועצה הלאומית במשך שנים רבות. בין 1990 לבין 1994 הוא היה חבר האספה הלאומית (פרלמנט), היה דובר סיעת SZDSZ. ב-13 ביולי 2009, יחד עם עוד כמה חברים מייסדים, עזב את המפלגה.[3]

מ-1978 עד 1980 התגורר במערב. מ-1988 עד 1989 היה פרופסור אורח ב"בארד קולג'" בארצות הברית (ניו יורק) ואחר כך שוב מ-1996 עד 1997. בתקופת הביניים באוניברסיטת שיקגו מ-1994 עד 1995.

בין השנים 1997 לבין 2000 היה חבר בהנהלת הקרן הציבורית של הרדיו ההונגרי, ומשנת 2002 היה חבר בחבר הנאמנים של הקרן הציבורית של הטלוויזיה ההונגרית. מאז 10 במרץ 2004, הוא עובד עבור הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE) כקצין חופש העיתונות בווינה. ב-8 במרץ 2007 הוארכה כהונתו בשלוש שנים נוספות,[4] שהותירה אותו בתפקיד עד 2010. אשתו היא אנטוניה סנתה. יש להם שתי בנות.[5]

יצירותיו

  • משוררים, שירים, מהפכות (כרך תרגום, 1969)
  • שכר חלקים (הופעה ראשונה: ברלין, 1975 ; הופעה שנייה: פריז, 1980)
  • הבקרים של נותן הטון (המנהיג) הראשי. מיקלוש הרסטי מציג את יאנוש קנדי, 1982
  • L'Artist d'Etat (פריז, 1983)
  • אסתטיקה של הצנזורה (מהדורת Samizdat של AB Independent Publishing House, 1986 )
  • The Velvet Prison (ניו יורק, 1987 )
  • מבוא מאוחר למשטר יאנוש קאדאר (1980, פורסם ב-1990)
  • האסתטיקה של הצנזורה;1991. הוצאת Magvető

פרסים

  • הצלב האמצעי של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה של הונגריה (2005)[6] - ב-2016 החזיר את העיטור.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיקלוש הרסטי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Szabadka Katalin: Fejezetek a magyar-izraeli kapcsolatok történetéből Bp.-MS 2005 ELTE-BTK Asszirologiai-hebraisztikai kutatócsoport A 15591 34.o
  2. ^ Az ítéletet 1992-ben a bíróság megsemmisítette.
  3. ^ Lavina: tucatnyi alapító tag lépett ki a törpepártból
  4. ^ Forrás: az EBESZ Sajtószabadság-központjának sajtóközleménye
  5. ^ Forrás: Biográf Ki kicsoda 2004. Hermann Péter szerk., Budapest, 2003.
  6. ^ Március 15. – kitüntetések – köztársasági érdemrend
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0