מכתב בן-גוריון (1937)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מכתב בן-גוריון מ-1937 הוא מכתב שכתב דוד בן-גוריון, אז ראש הוועד הפועל של הסוכנות היהודית, לבנו עמוס ב-5 באוקטובר 1937. המכתב הוא מסמך ידוע בקרב חוגים של חוקרים, מכיוון שהוא מספק תובנה לגבי תגובתו של בן-גוריון לדו"ח שהוציאה ועדת פיל ב-7 ביולי של אותה שנה. אין תמימות דעים בין החוקרים בנוגע לחלקים מסוימים בטקסט, וזאת בעקבות טקסט מקושקש, שעשוי היה לספק עדות כתובה על כוונה האם לגרש את הערבים, או האם לא לגרש אותם.

המכתב המקורי, שכתוב בכתב ידו של בן-גוריון, שלימים הפך להיות ראש ממשלת ישראל מוחזק כיום בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון.[1]

המכתב

תוכנית ועדת פיל לחלוקת עבר הירדן וארץ ישראל המערבית - ארץ ישראל המנדטורית, למדינה ערבית לערביי ארץ ישראל שתהיה חלק מאמירות עבר הירדן ומדינה יהודית שמתוחמת בקו אדום

המכתב נועד לעדכן את בנו של בן-גוריון, עמוס שהתגורר אז בקיבוץ, בשיקולים הפוליטיים של בן-גוריון. במכתב מסביר בן-גוריון את תגובתו לדו"ח של ועדת פיל שפורסם ביולי 1937. בן-גוריון מביא טיעונים מדוע בנו לא צריך להיות מודאג מהחלוקה של ארץ ישראל המנדטורית עליה המליצה הוועדה

במכתב בן גוריון מסביר את תגובתו לדו"ח של הוועדה, בכך שהוא מביא טיעונים מדוע בנו אינו צריך לדאוג בשל החלוקה המומלצת על ידי הוועדה. במכתב בן-גוריון התייחס להמלצת הוועדה להעביר את 225,000 הערבים שהתגוררו באותה עת בשטח שיועד למדינה היהודית למדינה הערבית. בן-גוריון כתב לבנו כי הוא מאמין שהחלוקה תהיה רק ההתחלה[2][3].

במכתב כתב בן-גוריון:

"”האם הקמת מדינה יהודית [רק בחלק מפלסטין] מקדמת או מעכבת את הפיכתה של מדינה זו למדינה יהודית? ההנחה שלי (ולכן אני תומך נלהב של מדינה, למרות שהיא מקושרת כעת לחלוקה) היא שמדינה יהודית רק על חלק מהארץ אינה הסוף אלא ההתחלה. . . . זאת מכיוון שגידול ברכוש זה הוא תוצאה לא רק בפני עצמה, אלא משום שדרכה אנו מגדילים את כוחנו, וכל גידול בכוח מסייע ברשות הארץ כולה. הקמת מדינה, ולו רק על חלק מהאדמה, הויא חיזוק מרבי של כוחנו בעת הנוכחית ויתרום למאמצינו ההיסטוריים לשחרר את המדינה כולה"”[4].

ועדת פיל הקצתה את הנגב לחלק של המדינה הערבית בגלל ההתיישבות היהודית המצומצמת מאוד באזור[5]. בן-גוריון טען כי ההקצה של הנגב למדינה הערבית "תבטיח" שהוא ישאר עקר מכיוון שלטענת בן-גוריון, לערבים "כבר יש שפע של מדבריות, אך לא של כוח אדם, משאבים כספיים או יוזמה יצרתית"[6]. בן-גוריון ציין כי ייתכן שיהיה צורך להשתמש בכוח על מנת להבטיח את הזכות היהודית להתיישב באזור מכיוון ש"אנינו יכולים לעוד לסבול ששטחים עצומים המסגולים לקלוט עשרות אלפי יהודדים ישארו פנויים ושהיהודים לא יכולים לחזור לארץ מולדתם, כי הערבים מעדיפים שהמקום [הנגב] לא ישאר שלנו ולא שלהם"[6].

הטקסט השנוי במחלוקת

בני מוריס, שכתב ב-1988 את הספר "לידת בעיית הפליטים הפסלטינים, 1947-1949" ציטט את מכתבו של בן-גוריון בפסקה שדנה בנגב: "עלינו לגרש את הערבים ולתפוס את מקומם" וזאת לאחר שמוריס לקח את הציטוט מהגרסה האנגלית של ספר שכתב שבתי טבת על בן-גוריון בשם "בן-גוריון וערביי ארץ-ישראל: מהשלמה למלחמה". מנגד, ביקורת שפרסם אפרים קארש שדנה בעובדה שהטקסט המקושקש שהיה לפני הניסוח, ישנה את משמעות הציטוט[7].

מאוחר יותר הסביר מוריס, כי "הבעיה הייתה שבעותק המקורי בכתב היד של המכתב שהופקד בארכיון צה"ל, התייעצתי לאחר ביקורת על הציטוט שלי, היו חוצה כמה מילים באמצע המשפט הרלוונטי, ומה שנותר היה המשפט "עלינו לגרש את הערבים". עם זאת, בן-גוריון עשה רק לעיתים רחוקת תיקונים לדברים שכתב, והקטע שצוטט לא התאים לרוח הפסקה בה הוצבה. יש הטוענים כי הקשקשוש נעשה על ידי יד אחרת וכי המשפט, נועד על ידי בן-גוריון להגיד בדיוק את ההפך "אסור לנו לגרש את הערבים"...

באשר לטענות הביקורת הכללית, מוריס טען מספר פעמים כי בן-גוריון כן תמך שוב ושוב בהצהרות בלתי ניתנות לערעור, לדבריו ב"להעביר (או לגרש) את הערבים מחוץ לאזור של המדינה היהודית העתידית, הן "מרצון" והן מכפייה.

גם אילן פפה בספרו "הטיהור האתני של פלסטין" מ-2006 מתייחס לציטוט של בן-גוריון, אם במהדורה הראשונה של הספר היו מירכאות סביב המילים "הערבים יצטרכו ללכת"[8]. מאוחר יותר נאמר על ידי ניק טלבוט כי החלק השני של המשפט, שהתפרסם בטעות עם מירכאות, היה "פרפראזה הוגנת ומדויקת" של המקורות שפפה סיפק[9]. במאמר שפורסם ב-2012 בJournal of Palestine Studies נטען כי הציטטוט שיוחס לבן-גוריון הוא המצאה מולטת וזיוף, כותב המאמר טען כי גם אם לוקחים בחשבון את טעות הפיסוק של פפה, הטענה סותרת לחלוטין את עמדתו של בן-גוריון בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20[10]. אם לא די בכך, במאמר נטען כי לא רק שהביטוי הרלוונטי תורגם באופן שגוי, אלא גם שהמאמר פירש באופן שגוי את הקשר של המכתב.

הערות שוליים

  1. ^ Commentary magazine
  2. ^ Finkelstein, Norman (2005), Beyond Chutzpah: On the Misuse of Anti-semitism and the Abuse of History, University of California Press, ISBN 9780520245983
  3. ^ Morris, Benny (2011), Righteous Victims: A History of the Zionist-Arab Conflict, 1881-1998, Knopf Doubleday Publishing Group, ISBN 9780307788054 Quote: "No Zionist can forgo the smallest portion of the Land Of Israel. [A] Jewish state in part [of Palestine] is not an end, but a beginning.... Our possession is important not only for itself... through this we increase our power, and every increase in power facilitates getting hold of the country in its entirety. Establishing a [small] state... will serve as a very potent lever in our historical effort to redeem the whole country".
  4. ^ Letter as translated by the Journal of Palestine Studies
  5. ^ Report, p. 389–391
  6. ^ 6.0 6.1 Masalha 1992, p. 66.
  7. ^ Karsh 2000, p. 46-51.
  8. ^ The Ethnic Cleansing of Palestine, p. 23, quote "Ben-Gurion himself, writing to his son in 1937, appeared convinced that this was the only course of action open to Zionism: "The Arabs will have to go," but one needs an opportune moment for making it happen, such as a war."
  9. ^ Committee for Accuracy in Middle East Reporting in America, University of Exeter Gives Pappé a Pass on Invented Ben-Gurion Quote, February 3, 2012, Quote: "Talbot then states that the second half of the quote attributed to Ben-Gurion ("but one needs an opportune moment for making it happen, such as a war") was a "fair and accurate paraphrase" of the sources he provided in Ethnic Cleansing – Ben Gurion’s diary entry and the article in New Judea – the latter of which recounts a speech Ben-Gurion gave."
  10. ^ JPS 2012.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0