מלחמת האזרחים הסודאנית השלישית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מלחמת האזרחים הסודאנית השלישית
סוג העימות מלחמת אזרחים
תאריכים 15 באפריל 2023 – הווה (שנתיים)
קרב לפני מלחמת האזרחים הסודאנית השנייה
מקום ח'רטום, דארפור
הצדדים הלוחמים

ממשלת סודאןממשלת סודאן ממשלת סודאן (אנ')
כוח ההגנה המשותף של דארפור (אנ')
תנועת השחרור העממית של סודאן-צפוןתנועת השחרור העממית של סודאן-צפון תנועת השחרור העממית-צפון (אנ') של עגאר (אנ')
תנועת הצדק והשוויון (אנ')
התנועה לשחרור סודאן (מינאווי)התנועה לשחרור סודאן (מינאווי) התנועה לשחרור סודאן (אנ') של מינאווי (אנ')
התנועה לשחרור סודאן (תמבור)התנועה לשחרור סודאן (תמבור) התנועה לשחרור סודאן (אנ') של תמבור (אנ')
בתמיכת:
אוקראינהאוקראינה אוקראינה
טורקיהטורקיה טורקיה
איראןאיראן איראן

סודאןסודאן ממשלת השלום והאחדות
תמזוג' (אנ')
לובלוב ממשלת היציבות הלאומית (אנ')
תנועת השחרור העממית של סודאן-צפוןתנועת השחרור העממית של סודאן-צפון תנועת השחרור העממית של סודאן-צפון (אנ') של חילו (אנ')
בתמיכת:
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות
קבוצת וגנר


התנועה לשחרור סודאן (אל-נור)התנועה לשחרור סודאן (אל-נור) התנועה לשחרור סודאן (אנ') של אל-נור (אנ')

כוחות

כוחות התמיכה המהירהכוחות התמיכה המהירה כוחות התמיכה המהירה

הצבא הלאומי של לובהצבא הלאומי של לוב הצבא הלאומי של לוב (אנ')

ככל הנראה, יותר מ-150,000 הרוגים בסך הכל[1]
יותר מ-522,000 ילדים מתו עקב תת-תזונה
8,856,313 עקורים
3,506,383 פליטים[2]

מלחמת האזרחים הסודאנית השלישית נפתחה ב-15 באפריל 2023, בעיצומו של חודש הרמדאן, בין שני פלגים יריבים עיקריים של הממשל הצבאי של סודאן - הכוחות המזוינים של סודאן (SAF) תחת עבד אל-פתאח אל-בורהאן, כוחות התמיכה המהירה החצי-צבאיים (RSF) ובעלות בריתם (קואליציית ג'נג'וויד) תחת הג'נג'וויד. שלושה פלגים קטנים נוספים השתתפו בלחימה: כוח ההגנה המשותף של דארפור, SLM (אל-נור) תחת עבדול וואהיד אל-נור ו־SPLM-N תחת עבדלעזיז אל-חילו.

במהלך הלחימה שרר רעב המוני במדינה. לפי ההערכות כ-25 מיליון תושבים סובלים ממנו, ומאות אלפי ילדים מתו בשל תת תזונה.

מהלך הלחימה

הלחימה התרכזה סביב עיר הבירה ח'רטום (הקרב הגדול והראשון במלחמה) ואזור דארפור. נכון ל-8 בספטמבר 2024, לפחות 20,000 בני אדם נהרגו ו-33,000 אחרים נפצעו.[3]

המלחמה החלה בהתקפות של ה-RSF על אתרי ממשלה כאשר דווח על תקיפות אוויריות, ארטילריה וירי ברחבי סודאן. הערים ח'רטום ואומדורמאן חולקו בין שני הפלגים הלוחמים, כאשר אל-בורהאן העביר את ממשלתו לפורט סודאן בזמן שכוחות ה-RSF כבשו את רוב בנייני הממשלה של ח'רטום.

ניסיונות המעצמות הבינלאומיות לשאת ולתת על הפסקת אש הגיעו לשיאם בהסכם ג'דה במאי 2023, שלא הצליח לעצור את הלחימה ולבסוף נזנח. במהלך החודשים הבאים התרחש קיפאון, שבמהלכו הצטרפו לשני הצדדים קבוצות מורדים שלחמו בעבר נגד ממשלת סודאן. עד אמצע נובמבר 2023, הפלגים מיני מינווי ומוסטפא טמבור של התנועה לשחרור סודאן הצטרפו רשמית למלחמה בתמיכה ב-SAF, לצד תנועת הצדק והשוויון (JEM). לעומת זאת, תנועת טמאז'וג' שילבה כוחות עם ה-RSF, בעוד שפלג עבדאלעזיז אל-חילו של התנועה לשחרור העם של סודאן-צפון תקף עמדות SAF בדרום המדינה.

החל מאוקטובר 2023, המומנטום החל לנוע לעבר ה-RSF, כאשר הצבא החצי-צבאי הביס את כוחות הצבא בדארפור והשיג הישגים במדינת ח'רטום, קורדופן ומדינת גזירה. מאז פברואר 2024, ה-SAF השיג הישגים באומדורמן. מאז יוני 2024, ה-RSF השיג הישגים במדינת סנאר. משא ומתן נוסף בין הצדדים הלוחמים לא הניב עד כה תוצאות משמעותיות, בעוד שמדינות רבות סיפקו תמיכה צבאית או מדינית לאל-בורהאן או למדי.

בסוף אוקטובר 2024, לפי דיווחים מחרטום, כוחות של צבא אריתראה נכנסו למזרח סודאן כדי לסייע לכוחות הצבא המקומי הנאמנים לנשיא עבד אל-פתאח אל-בורהאן נגד יריביו.[4]

נכון ל-5 ביולי 2024, למעלה מ-7.7 מיליון נעקרו מבתיהם ויותר מ-2.1 מיליון אחרים נמלטו מהמדינה כפליטים, ואזרחים רבים בדרפור נהרגו כחלק ממעשי הטבח של מסלית.[5][6]

המלחמה איימה לפצל את סודן לשתי ישויות מדיניות נפרדות, פיצול שהסיכויים לו גברו משמעותית אחרי הודעת כוחות ה-RSF ביולי 2025 על הקמת ממשלה מתחרה לממשלה הפועלת בחלקים הנשלטים על ידי הצבא – הכרזה שהאו"ם וגם האיחוד האפריקני גינו. באוגוסט 2025 שלט הצבא של אל-בוהראן על האזורים הצפוניים והמזרחיים בסודן – בחודש מרץ 2025 הוא הצליח להשתלט לחלוטין על הבירה חרטום – בעוד כוחות ה-RSF שלטו על רוב אזורי דרפור שבמערב. ארגון מורדים נוסף, SPLM-N, בעל ברית של ה-RSF, שלט על שטחים נרחבים במדינת המחוז דרום קורדופאן שבדרום המדינה, הגובלת במדינה הנפרדת דרום סודן. [7]

הדיפתם של לוחמי ה-RSF מחרטום הביאה להסלמה בקרבות באל-פאשיר, עיר שבה שהו באוגוסט 2025 כ-900,000 תושבים ופליטים והיוותה המעוז הגדול האחרון שבשליטת הצבא בחבל דרפור כולו.[7]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. Akinwotu, Emmanuel (2025-04-14). "In Sudan, hundreds killed in attacks on famine-hit displacement camps". NPR (באנגלית). נבדק ב-2025-06-22.
  2. IOM | Sudan Displacement Tracking Matrix (DTM) | Sudan Mobility Update (15) Publication Date: 5 February 2025 - Sudan | ReliefWeb, reliefweb.int, ‏2025-02-05 (באנגלית)
  3. "UN humanitarian office raises alarm over fighting in eastern Sudanese state". Anadolu Agency. 19 בדצמבר 2023. ארכיון מ-9 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  4. אהוד יערי, ‏דיווח: צבא אריתראה נכנס לשטח סודאן - כדי להתערב במלחמת האזרחים, באתר ‏מאקו‏‏, ‏31 באוקטובר 2024‏
  5. "IOM Sudan Displacement Tracking Matrix (DTM) Sudan Mobility Update (2) Publication Date: 11 June 2024". reliefweb. 11 ביוני 2024. ארכיון מ-9 ביוני 2024. נבדק ב-12 ביוני 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  6. The Economist, Genocide returns to Darfur, The Economist, ‏5 באוקטובר 2023
  7. ^ 7.0 7.1 והסוכנויות, ynet (2025-08-04). "איפה העולם? העיר ש"נחנקת למוות" תחת מצור בן 15 חודשים". Ynet. נבדק ב-2025-08-04.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מלחמת האזרחים הסודאנית השלישית41622391Q117716414