מלחמת הולנד–צרפת
| תאריכי הסכסוך | 1672–1678 (כ־6 שנים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ארצות השפלה, אירופה | |||||||||
| עילה | תמיכתה של הרפובליקה ההולנדית בספרד, יריבתה של צרפת. | |||||||||
| תוצאה |
הסכמי ניימכן חוזה וסטמינסטר | |||||||||
| ||||||||||
מלחמת הולנד–צרפת (נקראת גם מלחמת הולנד, בצרפתית: Guerre de Hollande, בהולנדית: Hollandse Oorlog) נערכה בשנים 1672–1678 בין צרפת ובעלות בריתה (ממלכת אנגליה, שוודיה, מינסטר וקלן) לבין הרפובליקה ההולנדית ובעלות בריתה (האימפריה הרומית ה"קדושה", ספרד וברנדנבורג שהצטרפו לברית עם הולנד החל מ-1673). המלחמה הסתיימה בהסכמי ניימכן, בה שמרה צרפת על רוב כיבושיה בארצות השפלה תוך דחיקת ספרד, כמו גם השלמת העברת אלזס, לורן ופראנש-קונטה לשליטתה מידי האימפריה הרומית ה"קדושה".
הרקע למלחמה
הולנד הייתה בת בריתה של צרפת במשך כמאה שנים שהגיעו לסיומם ב-1668 ביצירת ברית-השלושה (אנגליה, הרפובליקה ההולנדית ושוודיה) שהביאו את צרפת להשיב לספרד את כל כיבושיה בארצות השפלה הספרדיות שהושגו במלחמת דבוליסיון. נחלות שלדעתו של לואי הארבעה עשר שייכת לו, לאחר מות חמיו פליפה הרביעי, מלך ספרד. בגלל יחסי הידידות שהיו בין צרפת לרפובליקה ההולנדית, החשיב לואי הארבעה עשר את תמיכתה של הרפובליקה ההולנדית בספרד כבגידה בצרפת.
בארבע שנות השלום, תכנן מלך צרפת את הנקמה ברפובליקה ההולנדית, כאשר המטרה שלו הייתה לפרק את ברית-השלושה. הצד העיקרי אותו רצה לצידו הייתה אנגליה, אשר כבר ניצחה פעמיים את הולנד בקרבות ימיים במלחמת הולנד-אנגליה הראשונה ובמלחמת הולנד-אנגליה השנייה. כדי להגיע להסכם עם אנגליה, שלח מלך צרפת את גיסתו הנרייטה אן, נסיכת אנגליה, לדון עם אחיה צ'ארלס השני, מלך אנגליה. בתחילה סירבה אנגליה לעזוב את ברית השלושה אולם מלך צרפת דחף אותה לעשות זאת על ידי תמיכה כלכלית באנגליה בערך של שלושה מיליון פאונד בשנה. הסכם ההגנה והתקפה בין המדינות נחתם ב-1670 ונשאר סודי כדי שלא יגיע לאוזני שליטי הולנד.
ב-1671 השיגה צרפת את הסכמתה של שוודיה לתמוך בצורה עקיפה במלחמה בארצות השפלה על ידי תקיפת נסיכות הבוחר מברנדנבורג אם זו תצטרף ללחימה. בנוסף, הצליחה צרפת להשיג תמיכה של בישופות מינסטר ונסיכות הבוחר מקלן מהאימפריה הרומית ה"קדושה", שאיפשרו לה להגיע לגבול הרפובליקה ההולנדית ללא הצורך לעבור בארצות השפלה הספרדיות. בתחילת שנת 1672 נשלחו 12 אלף חיילים (5,000 פרשים ו-7,000 רגלים) למדינות אלו והתאמנו בערים בון, נויס וקייזרסוורט (בימינו רובע בדיסלדורף).
מהלך המלחמה
ב-28 במרץ 1672 הכריז צ'ארלס השני, מלך אנגליה, מלחמה על הרפובליקה ההולנדית וב-6 באפריל עשה זאת לואי הארבעה עשר, מלך צרפת. ב-7 באפריל הפסידה הברית הפרנקו-אנגלית בקרב הימי סולביי שמנע התקפה ימית של הולנד בידי הצי המלכותי.
לעומת הכישלון בגזרה הימית, הלחימה הקרקעית הצרפתית הצליחה. הצרפתים נמנעו מכניסה לארצות השפלה הספרדיות ונכנסו לרפובליקה ההולנדית ממזרח דרך נסיכות קלן ודרך נסיכות ליאז'. המלך לואי הארבעה עשר ונסיך דה קונדה נכנסו ממזרח וכבשו את הערים וזל (Wesel), ריינברג (Rheinberg) וחצו את הריין ב-12 ביוני. באותו הזמן כבש מרשל דה לוקסמבורג את זוולה, בישוף מינסטר התחיל את המצור על חרונינגן בצפון הולנד וויקונט טורן כבש את ארנהם וניימכן ממזרח. למרות ההצלחות הרבות, נמנע לואי הארבעה עשר לתקוף את אמסטרדם, לפי המלצת שר ההגנה שלו, המרקיז דה לובואה. תחילת המלחמה המייאשת מבחינת ההולנדים, הביא את ההולנדים לכנות את שנת 1672 Rampjaar ("שנת האסונות").
כשההולנדים הבינו כי הם לא יצליחו לנצח, הם שלחו מתווכים ללואי הארבעה עשר בו הצעתם כי ערי הריין, מאסטריכט ופלנדריה ההולנדית יועברו לצרפת בתוספת 10 מיליון לירות שטרלינג. אולם מלך צרפת דרש שטחים רבים יותר, מתן חופש דת לקתולים ודרישות נוספות שנועדו להשפיל את ההולנדים. ב-20 ביוני ההולנדים גרמו להצפות רבות במדינה ובכך מנעו מהצבא הצרפתי להתקדם. ב-8 ביולי מונה ראש הצבא ההולנדי, וילם מאורנז' (שבהמשך יהפוך למלך אנגליה), לסטאדהאודר של רוזנות הולנד וב-16 ביולי לסטאדהאודר של מחוז זיילנד. בעקבות רצח יוהאן דה ויט, ראש הדיפלומטיה ההולנדית, ואחיו ב-20 ביולי, הפך וילם מאוראנז' לשליט העיקרי של כל הרפובליקה ההולנדית. בהמשך הוא הפך ליריבו העיקרי של לואי הארבעה עשר למשך 30 שנה עד למותו של לואי הארבעה עשר.
במצב זה, לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", החליט להפר את הנייטרליות שסיכם עם מלך צרפת וכרת ברית עם נסיכות הבוחר מברנדנבורג ב-23 ביולי ועם הרפובליקה ההולנדית ב-25 ביולי. על מנת למנוע את הצטרפות צבאו לצבא הולנד, שלח מלך צרפת את ויקונט טורן לוסטפאליה ואת דה קונדה לאלזס. בדצמבר, ניצל הצבא הצרפתי את הקפיאה של ההצפות ההולנדיות ושל הנהרות והגיע לשערי האג, אשר ניצלה רק בעקבות הפשרה פתאומית שמנעה מהצבא הצרפתי להתקדם. מרשל דה לוקסמבורג ניסה לשפר את הדרכים על מנת להגיע להאג, אולם בזמן הזה הצליחו ההולנדים להתארגן ולהגן על האג. הצבא הצרפתי הסתפק בביזה ובטבח כפריים. מעשי הטבח, שהועברו בכרוזים, זעזעו את דעת הקהל ההולנדית והגרמנית. תעמולה נוספת מצידו של וילם מאורנג' גרם להפרכת המיתוס שלואי הארבעה עשר הוא מלך רודף שלום והציגו אותו כמלך אכזרי, שש לקרב, שחייב להיות מנוטרל כדי להבטיח את השלום.
ב-1673, טורן הצליח לנצח את צבא ברנדנבורג ואילץ אותם לחתום על נייטרליות. מלך צרפת כבש את מאסטריכט. ההפסדים ההולנדיים ביבשה לא השפיעו על הקרבות הימיים והצי ההולנדי המשיך לנצח את הצי הצרפתי-אנגלי בקרבות הימיים ליד האי ואלשרן (Walcheren) ביולי ובקרב טסל באוגוסט. ב-30 באוגוסט יצרו הרפובליקה ההולנדית, אוסטריה, ספרד ודוכסות לורן את "הברית הגדולה של האג" כנגד צרפת.
בעקבות הקואליציה הזו, נערכה צרפת מחדש וכוחותיה יצרו חזית הגנה מהולנד ועד אלזס, דרך חבל הריין. צרפת הצליחה לכבוש את קולמר, סלסטה ולנדאו באלזס. ניצחונות אלו היו מזעריים ביחס להפסדים שנגרמו בידי צבא האימפריה הרומית ה"קדושה" בראשות ריימונדו מונטקוקולי, שגרם לכל הבישופים והנסיכים של האימפריה הרומית ה"קדושה", מלבד בוואריה, לעבור מהצד הצרפתי אל הצד של הברית הגדולה.
הפרלמנט האנגלי, שגילה כי צ'ארלס השני רצה להחזיר את הקתוליות, מחייב אותו להגיע להסכם שלום עם הרפובליקה ההולנדית ב-1674. במסגרת ההסכם חויבה צרפת לעזוב את הרפובליקה ההולנדית, מלבד העיר מאסטריכט. הצרפתים עדיין החזיקו בפראנש-קונטה שהייתה שייכת לספרדים, ומשם הם חצו את הריין והמשיכו לתקוף את צבא האימפריה הן בקרבות והן בפעולות גרילה נגד האוכלוסייה של האימפריה הרומית ה"קדושה". פרידריך וילהלם הראשון, הנסיך הבוחר מברנדנבורג, הפר את ההסכם הנייטרליות עם צרפת וחזר להילחם נגדה ב-1 ביולי.
קונדה עצר את התקדמותו של וילם מאורנז', שפיקד על הצבא ההולנדי-ספרדי-אוסטרי, בקרב סנף (Seneffe) וחסם את דרכו לפריז. לקראת סוף 1674, כוחות דוכסות לורן והאימפריה הרומית ה"קדושה" נכנסו לאלזס. טורן עבר את הרי הווז' בשיא החורף ובקרב טורקהיים בינואר 1675 מביס את כוחותיו של לאופולד הראשון ופרידריך וילהלם הראשון ומאלצם לחצות את הריין ולעזוב את חבל אלזס. הלחימה באלזס ובחבל הריין נמשכה וויקונט טורן נהרג במהלך קרב סלסבאך, ביוני 1675, מפגיעת פגז. צבא האימפריה נכנס פעם נוספת לאלזס וקונדה הועבר לגזרה זו כדי להחליף את טורן. לקראת סיום אותה שנה הוא פרש מהצבא בעקבות מחלה. עד סוף אותה שנה נאלצה צרפת לעזוב את פיליפסבורג.
בתחילת 1675 שוודיה נכנסת למעגל הלחימה ותוקפת את נסיכות ברנדנבורג מצפון, בתמיכת הצרפתים. ביוני היא נחלה הפסד בקרב פהרבלין ונסוגה. בפברואר צרפת שלחה מספר ספינות מלחמה לתמוך במסינה שתושביה מרדו בספרדים, השולטים בעיר. הלחימה בים התיכון נמשכה עד שנת 1676. באפריל 1676, בקרב אוגוסטה, מצא מישיל דה רוייטר את מותו ולאחר ניצחון צרפתי בקרב פאלרמו ביוני, השתלטה צרפת על הים התיכון.
בפלנדריה, לואי הארבעה עשר כבש את קונדה ובושן (Bouchain) וחזר לארמון ורסאי. ביוני 1676 החלו שיחות שלום בניימכן.
בשנת 1677 המשיכה הלחימה בפלנדריה. מרשל דה לוקסמבורג כבש את ואלנסיין וקמברה. פיליפ הראשון, דוכס אורליאן ניצח את וילם מאוראנג' בקרב קאסל וכבש את קאסל ואיפר. ביולי אילץ מרשל דה לוקסמבורג את וילם מאורנג' לעקור את מחנהו משרלרואה. עד סוף 1677 היו ארטואה וחלק מדוכסות פלנדריה תחת שלטון צרפתי.
השוודים נצחו את הדנים בקרב לאנדסקרונה (Landskrona). באלזס פרנסואה דה קרקי (François de Créquy) ניצח את דוכס לוריין וכבש את פרייבורג. אולם המאורע העיקרי ששינה את פני המלחמה בשנה זו הייתה חתונתם של מרי מיורק, יורשת העצר האנגלית, עם וילם מאורנג' באוקטובר 1677. החתונה הידקה את הברית בין אנגליה לרפובליקה ההולנדית שבעקבותיה חתמו על הסכם בינואר 1678.
למרות הידוק הקשרים האלה, מלך צרפת המשיך את לחימתו בפלנדריה וכבש את גנט בחודש מרץ. בחודש זה קרבו לסיומן שיחות השלום שנערכו בניימכן. דרישתה של צרפת, ששוודיה תקבל בחזרה את השטחים שנכבשו ממנה, נענה בסירוב של נסיכות ברנדנבורג ומלך דנמרק להחזירם. המלחמה נמשכה עוד מספר חודשים וביולי ניצח קרקי את צבא האימפריה בקרבות סמוך לריין. הפסדים אלו שיפרו את עמדת המיקוח של צרפת ובעקבותיהם נחתמו הסכמי ניימכן, החל מחודש אוגוסט, בין הצדדים הניצים. מבחינת הצרפתים, הסכמי ניימכן היו עדות לניצחונו של לואי הארבעה עשר שלאחר מכן כונה "Louis le Grand" ("לואי הגדול") וזאת אף על פי שלא הצליח לכבוש את הולנד, מטרת המלחמה המקורית, ובנוסף גרם לאיחוד אירופה נגדו.
קישורים חיצוניים
- מלחמת הולנד–צרפת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
