מלחמת העצמאות של ראקוצי
 | ||
| תאריכי הסכסוך | 15 ביוני 1703 – 1 במאי 1711 (7 שנים ו־45 שבועות) | |
|---|---|---|
| מקום | ממלכת הונגריה, טרנסילבניה, קרואטיה | |
| תוצאה | תבוסה הונגרית, אך ביטול גזירות וקבלת זכויות מסוימות מהקיסרות ההבסבורגית | |
|
| ||
מלחמת העצמאות ראקוצי (1703–1711) (בהונגרית: Rákóczi-szabadságharc) הייתה מלחמת העצמאות המשמעותית הראשונה נגד האבסולוטיזם ההבסבורגי בממלכת הונגריה, ששוחררה 25 שנים לפני כן מהשלטון העות'מאני.
בראשית שנת 1704 פרנץ ראקוצי השני. הודיע למעצמות האירופאיות שהוא הוציא מניפסט ביום 7 ביוני 1703, כי אוכלוסיית הונגריה אחזה בנשק למען הגדרה עצמית (אוטונומיה) והקמת מדינה. כותרת ההכרזה הייתה: Universis orbis Christiani principibus et respublicis.[1] ראקוצי הוביל את המאבק במטרה להגן על פריווילגיות הקורפורציה, למען עצמאות המדינה (תוכנית הפרדה מקסימלית מהמלוכה ההבסבורגית עד לעצמאות המלאה של המדינה). לבסוף יחסי הכוחות הלא שווים, המצב הפוליטי האירופאי הפכו למצב פוליטי שלילי והמלחמה לעצמאות כשלה. שלום סאטו מארה העניק חנינה פוליטית ודתית לקורוצים, כך שלמרות כישלון, מלחמת העצמאות, היא מנעה את השתלבותה המלאה של הונגריה באימפריה ההבסבורגית, וחוקת הונגריה, אם כי רק לכאורה, אך שרדה.[2]
ראקוצ'י נאלץ להגר, אך הפך לגיבור לאומי ללא עוררין, שנשאר מודל לחיקוי בעיני ההונגרים. השפעתה של מלחמת העצמאות הופיעה גם במוזיקה העממית והייתה לה השפעה. ממנה נולדו שירי קורוץ רבים. יום הולדתו של הנסיך ראקוצי, מנהיג מלחמת העצמאות, הוא יום זיכרון לאומי בהונגריה מאז 27 במרץ 2015 (יום הזיכרון לרקוצי).[3]
אירועים מקדימים למלחמת העצמאות
בתקופת שלטון לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שהיה גם מלך הונגריה, שחרורה של הונגריה משלטון טורקיה הסתיים בהסכם קרלוביץ בשנת 1699. עם זאת, להונגרים לא היה כמעט תפקיד במערכת המנהלתית הממלכתית החדשה. כשראתה זאת, הקורפורציה ההונגריות שויתרה על הזכות לבחירה חופשית למלך כבר בשנת 1687 וקיבלו את ירושת כס המלוכה ההונגרי על ידי בית ההבסבורג. בשנת 1701 מיהאי אפאפי ויתר על תוארו כנסיך טרנסילבניה. טרנסילבניה שוב הפכה לחלק מממלכת הונגריה בשנת 1690, אך הופרדה מנהלית משאר חלקי המדינה ונשלטה על ידי מושל שמונה על ידי המלך הבסבורגי.[4]
גם המצב הבינלאומי היה חיובי בתחילה: מותו של קרלוס השני, מלך ספרד ואיתו הפסקת הענף הספרדי של ההבסבורגים הוביל ככל הנראה לסכסוך הצרפתי-אוסטרי. הצרפתים ניסו לרתק את ההבסבורגים האוסטרים בעורף שלהם ויצרו קשר עם ראקוצי. הוא לא היה בטוח בהתחלה, אבל בסתיו 1700, הרוזן פריול, שגריר לואי הארבעה עשר, מלך צרפת בווינה עודד אותו לעמוד בראש ההונגרים נגד ההבסבורגים והבטיח תמיכה כספית ונשק. הרוזן מיקלוש ברצ'יני והנסיך ראקוצי השתכנעו שהגיע הזמן להתחיל את המרד.
תחילת הקרבות
עקב מלחמת הירושה הספרדית עזבו הכוחות הקיסריים את הונגריה והתמקמו לאורך הריין ובצפון איטליה. לא יותר מ-30 אלף חיילים נותרו בשטח הכתר ההונגרי.
לאומים ושכירי חרב מחו"ל
הקרבות נמשכו לסירוגין עם ניצחונות והפסדים לאורך משפר שנים והשתתפו בהם גם חיילי לאומים שונים שדוכאו על ידי ההבסבורגים (סרבים, קרואטים וכדומה) וכן שכירי חרב משני הצדדים.
מפנה: קרב טרנצ'ין והשלכותיו
ב-3 באוגוסט 1708 התעמתו הגנרלים זיגברט הייסטר ויאנוש פאלפי עם צבא הקורוצים ליד טרנצ'ין. צבא הקורוצים, שהיה בעדיפות כוחות גדולה, ספג תבוסה קטסטרופלית כתוצאה מטעויות טקטיות חמורות. ראקוצי רצה להתערב באופן אישי, אך סוסו מעד מעל תעלה והפיל את הנסיך; רק שומרי ראשו הצליחו להציל אותו. צבא הקורוצים הושפל, והכוחות האימפריאליים ריסקו את צבאות הנסיך בקלות. היה זה בעיקר החי"ר שספג אבדות קשות.
הסוף
מכיוון שראקוצי כבר לא יכול היה לסמוך על הצרפתים, הנסיך ניסה לכרות ברית עם הצאר הרוסי פיוטר הגדול. גם כאן לא הצליח - הצאר רק רצה להיפטר מהעול בדרום כדי להיות פנוי במלחמה הצפונית הגדולה נגד שוודיה ולכן ראקוצי נאלץ לקיים שיחות שלום. הקיסר הפקיד את השיחות בידי הגנרל יאנוש פאלפי, וראקוצי הפקיד את פיקוד צבאותיו בידי שאנדור קארויאי עם הפקודה להחזיק מעמד זמן רב ככל האפשר.
אמנת השלום
ב-14 במרץ 1711, ללא ידיעתו של ראקוצי, נשבע קארויאי אמונים לקיסר יוזף הראשון. ללא הסכמת הנסיך כינס קארויאי אספה בסאטו מארה וקיבל את הצעת השלום של פאלפי.
השלום בסאטו מארה היה טוב יחסית לראקוצי בהשוואה לנסיבות. הוא קיבל חנינה, אם יישא שבועת אמונים בתוך שלושה שבועות.
"אם אינך רוצה להישאר במדינה, תוכל לצאת לפולין לאחר שבועת האמונים" נאמר לו. עם זאת, הוא לא קיבל את ההצעה, כי בהיעדר ערבות בינלאומית הוא לא סמך על קיום ההבטחות. לפיכך, בזמן שהוא חיפש מקלט בצרפת ולאחר מכן באימפריה העות'מאנית, נחלותיו חולקו בין האצולה שהייתה נאמנה לחצר הקיסר.
לקריאה נוספת
- פרנץ באנהג'י: פרנץ ראקוצי השני (ספר זיכרון במלאת 300 שנה לפרוץ מלחמת העצמאות), הוצאת אפצ'אי (ללא ISBN)
- ההיסטוריה הצבאית של הונגריה בשני כרכים (העורך הראשי: ארווין ליפטאי, החלק הרלוונטי הוא יצירתו של גוסטב הקנסט), ההוצאה הצבאית זריני - 1985, מסת"ב 9633263379
- מקורות להיסטוריה של מוראווידק (Viri za zgodovino Prekmurja), כרך 1, עריכה: László Mayer ו- András Molnár, תרגום סלובני: Magda Berden, Szombathely - Zalaegerszeg 2008 . מסת"ב 978-963-7227-19-6
- A szegedi Somogyi Könyvtár kiállítása
- A kuruc lovasság zászlaja
- Rákóczi Tár. Történelmi érdekű naplók, emlékiratok, levelezések, pátensek, hadi-szabályok, országgyülési diariumok és törvényczikkek gyüjteménye II. Rákóczi Ferencz korához, 1-2.; szerk. Thaly Kálmán; Lauffer, Pest, 1866–1868
- Rákóczi-album. A kétszáz éves jubileum emlékére. 1904; szerk. Bethlen Oszkár; Egyetértés, Bp., 1903
- Rákóczi album. II. Rákóczi Ferenc és kurucai; Hornyánszky Ny., Bp., 1907
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ II. Rákóczi Ferenc kiáltványa, Universis orbis christiani, 1703
- ^ R. Várkonyi Ágnes: Rákóczi állama és az európai hatalmi egyensúly, kre.hu
- ^ A II. Rákóczi Ferenc emléknapjáról szóló előterjesztést, amely Semjén Zsolt, Vejkey Imre, Lezsák Sándor, Bene Ildikó és Dunai Mónika képviselők önálló indítványa volt H/3033. számon, az Országgyűlés 2015. március 17-én fogadta el, 171 igen, 0 nem és 2 tartózkodás mellett.
- ^ http://www.britannica.com/EBchecked/topic/603323/Transylvania
- ^ "Rákóczi fejedelem zászlaja". nemzetijelkepek.hu. נבדק ב-2021-03-12.
- ^ Les memoires du prince François Rakoczy sur la guerre de Hongrie, depuis 1706 jusqu'à la fin
