רבי מנחם שם טוב הכהן חסיד
הרב מנחם שם טוב הכהן חסיד[1] (1851–1911) היה איש ציבור, דיין ופוסק, ממייסדי בית החולים משגב לדך ומנהלו, חבר ועד העדה הספרדית בירושלים וחבר בית הדין של העדה בעיר, ממנהלי בית המדרש דורש ציון ומהרבנים הבולטים בקהילה הספרדית בירושלים. נודע בסגנונו המליצי והעשיר בכתיבת דרשות, ברכות והספדים.
ביוגרפיה
נולד בסלוניקי שביוון בשנת 1851 (תרי"א)[2]. אביו היה הרב הנודע שם טוב הכהן חסיד, מראשי ישיבת בית אל בירושלים ומחבר הספר "טוב שם"[3]. סבו, מנחם שם טוב, היה איש עסקים בסלוניקי, בעלים של מפעל טקסטיל. בשנת 1860 (תר"כ) עלתה המשפחה לירושלים[4].
בילדותו התחנך בחינוך תורני מפי מלמד פרטי, ולאחר מכן למד אצל הרב משה פראדו ואצל גדולי הרבנים בישיבת בית אל, בה כיהן אביו. מילדותו הצטיין בידיעות הרבות בתורה, ודרשת בר המצווה בהלכה ובאגדה שהכין לעצמו הייתה לפלא.
בגיל 16 שלח אותו אביו בחזרה לסלוניקי, שם נישא ללונה עראמה, בתו של הרופא הידוע דוד עראמה מסלוניקי. לאחר הנישואין חזרו השניים לירושלים והתגוררו ברובע היהודי שבעיר העתיקה. עם היציאה מהחומות, נמנה בין הראשונים להעתיק את מגוריו לשכונות החדשות. סמוך לשנת 1910 התגורר בבית מספר 19 בשכונת ישראליה, הסמוכה לאוהל משה ולמזכרת משה בירושלים[5].
נודע כלמדן וחוקר מופלג. תודות לסיוע הכלכלי מסבו האמיד, הוא הרחיב את הספרייה התורנית שבביתו, ומספר מקורות מציינים כי ניהל ישיבה בביתו והעמיק בלימודי התורה. "הוא קנה לו ספרים לרוב בכל ענפי התורה, וכך נצטברה אצלו ספריה עשירה מאד וחוקרים במדעי היהדות, ביניהם אליעזר בן-יהודה, היו באים לביתו לעיין בספריו לצורכי מחקריהם. הוא בבקיאותו הגדולה בספרים היה עוזר להם למצוא בקלות כל שם או עניין שביקשו"[6].
לימים נקלע למצוקה כספית ונאלץ למכור את ספריו כדי לאפשר את מחייתה של משפתו. ישנה סברה כי ניתן לקשר את עובדת המכירה לרכישה של ספרייה תורנית שלמה שביצע הרב בן ציון אברהם קואינקה, אשר היה ידיד קרוב של מנחם ש"ט ועסק במסחר בספרים בשנותיו האחרונות.
מתעד היישוב הישן בירושלים, פנחס גרייבסקי, כתב עליו: ”אחד מהכוהנים הגדולים בירושלים, אשר שרת בקדש ובכל קדשי קדשים, בקדושה ובטהרה... אחד מגדולי עדת הספרדים, מיקיריה וחשוביה. למדן גדול בתורה היה, צדיק חסיד וענו. והייתה לו ישיבה מיוחדת מלאה ספרים, שהגה יומם ולילה, ומחמת דוחקו היה מוכרח למכרה בצער גדול. עדין היה ואציל, ולא משך ידו משום צדקה שהיא... אהוב, יקר ונחמד היה בעיני כל יושבי ציון וירושלם”[7] .
הרב מנחם שם טוב הכהן חסיד הלך לעולמו ב-14 באפריל 1911 (ט"ז ניסן תרע"א), ונקבר בהר הזיתים.
לאחר פטירתו, נכתב בעיתון מוריה: ”ביום ששי שעבר נפטר פה בשם טוב הרהג"צ רבי מנחם שם-טוב כהן, אחד מגדולי עדת הספרדים ונכבד על הכל. המנוח היה מילידי ירושלים, מחדש גדול בתורה, והייתה לו ישיבה מיוחדת מלאה ספרים שהגה בהם יומם ולילה. ומחמת דוחקו היה מוכרח למכרה בצער גדול. היה סוכן ב"משגב לדך" עד לפני זמן. ונפטר בן קרוב לשבעים. אשכנזים וספרדים השתתפו בהלוויתו.”[8]
עבודתו
הרב מנחם שם טוב הכהן חסיד עסק כל חייו בלימוד תורה וכתב אלפי מאמרים, דרשות ופרשנויות. חלק גדול מכתבי ידו שמור כיום בספריה הלאומית באוסף יעקב שאול אלישר[9], ואחדים מכתביו התגלגלו לידיים פרטיות. כך למשל נמכרו מספר תשובות הלכתיות "מנחם משיב", בכתב ידו, כחלק מ"אוסף כתבי יד תורניים" במכירה פומבית על ידי בית המכירות הפומביות קדם[10].
הוא אסף והכין את כתביו על מנת לפרסמם בספר או מספר ספרים, אולם בסופו של דבר לא הסתייע הדבר בידו.
אמן קליגרפיה יהודית
הרב מנחם שם טוב הכהן חסיד היה אמן קליגרפיה יהודית. כתב ידו היה מסוגנן ומוקפד, והוא אף נהג לעמד חלק מכתביו כמו בפרסום מודפס, ולהוסיף מסגרות וקישוטים. הוא כתב בעברית, בארמית ובלאדינו, והשתמש בכתב עברי, כתב רש"י וכתב יד ספרדי רהוט ("חצי קולמוס"). חתימתו הייתה מסוגננת ומעוצבת, והיא מופיעה על רבים מכתביו.
אמן כתיבת הספדים
הרב מנחם שם טוב הכהן חסיד נודע כאמן כתיבת ברכות והספדים, איש המילה הכתובה, הפיוטית. מספר מחיבוריו הנוגעים ללב השתמרו עד היום. כך למשל בספריה הלאומית שמור כתב הספד שלו לרב שמואל שמחה: ”קול נהי מציון: הלוך וקראת באוזני שאלוניקי לאמור: שאי על שפים קינה ספדי והילילי. אבל יחיד, קול כחולה שמעתי ותרגז בטני. יחרד הלב ויתר ממקומו על איש מופת רב פעלים כי נמוג והלום, אהה לשמועה כי באה ונמס כל לב, כי פתאום הלך לעולמו הרב החכם הנפלא בדעות ובמידות כש"ת ר' שמואל שמחה ז"ל ואיננו. כי לקח אותו אלקים... הכותב בדמע מנחם ש"ט הכהן, יליד שאלוניקי ותושב עה"ק ירושלם”[11].
בכתב הספד אחר הוא כותב: "קול שוועת בת עמי מארץ מרחקים, שאלוניקי במר תבכה מי יתן ראשי מים: שאי סביב עיניך וראה האדם יראה לעיניים... ואתה בן אדם. קח לך גיליון גדול וכתוב עליו בחרט אנוש ובאותיות בולטות את דבר הקינה הזאת, וזה תוארה: "שאי על שפים קינה ספדי והילילי" מספד גדול וכבד מאוד" (הספד ליעקב, הספרייה הלאומית).
הספד כואב במיוחד כתב עם מותה של אמו אסתר בשנת 1897. ההספד, השמור באוסף האפמרה בספרייה הלאומית, משתרע על פני שלושה גליונות בני אלפי מילים, וכולל מכתב מליצה ודרוש (דרשה), אשר נפתחת במילים: "לעשות דבר אסתר, היא האשה רבת המעלות, שרתי בנשים, הכבודה והצנועה אדונתי מרת אסתר... מספד מר! אשר הרימותי קולי נגדה בקהל קדושים שהלכה למנוחות ואותי עזבני לאנחות. אוי לי כי באתי הלום ואין מעמד כאלה נובלת ונצר נתעב? נפשי עלי תאבל ועליה למשא להעלות נר תמיד וזכה לא ימוש. וחלקי אמרה נפשי מנת כוסי. אצלתי לה ברכה מאשר חנן אלקים לעבדו לעורר אהבת דודים למעלה ויה"ר דאמא מלתא דתתקבל והנשמה הלזו הטהורה תפריח באור הגנוז עין לא ראתה נסו"א"[12].
כותב בקשות וברכות
שליטתו באמנות המילה הכתובה גרמה לרבים לפנות אליו על מנת שיכתוב מכתבים, דברי ברכה ובקשות לתרומת כספים, שהיו נפוצות באותן שנים. כך למשל, התפרסמה בעיתונים בקשתו ליהודים נדיבים יושבי ארצות המערב: ”עליכם אחים יקרים, היושבים בארצות מערב אירופא ואמעריקא, החובה והמצווה לתמוך בידינו. עליכם חובבי עמם וארצם, המקדישים הונם וכוחם על מזבח אהבתם לעמם, לחוש לרווחתנו ולישועתנו, לחזק ידינו הרפות, ולאמץ ברכינו הכושלות, לבל ניסוג אחור מהמטרות הקדושות, אשר הצבנו לנו ולמען נעצור כוח להגדיל ולהאדיר פעולותינו...”[13]
במלאת 70 שנה לברון וילהלם קרל רוטשילד, "הברון הצדיק", בן דודו של הברון אדמונד דה-רוטשילד ומי שתרם והקים בין השאר את שכונת בתי המחסה, חגגה ירושלים לכבודו. הרב מנחם ש"ט הכהן חסיד ערך תפילה חגיגית במשגב לדך ולאחריה פרסם מודעה בחוצות העיר: "תפלה וברכה לשלום והצלחת השר הצדיק פאר עדת ישורון כש"ת, שמעון וואלף ב"ר קלונימס המכונה באראן פאן ראטשילד בעי"ת פרנקפורט דמיין יע"א, שנערכה ביום מלאת לו שבעים שנה... ביום זה התאספו גבאיו מנהליו (וביחד עם כל החולים אשר יכלו לעמוד ממטתם) לבית הכנסת... ומעומק הלב שפכו שיח לאל שבשמים כי יאריך את ימי השר הצדיק הזה, אשר אין ספורות לחסדיו וצדקותיו עם כל בני עמנו ובייחוד עם אחינו המסתופפים בארצות ה'. ואנוכי הח"מ שוכן הבית הזה מיום היווסדו, הנני מוסיף על הברכה והתפלה הכללית הנ"ל את הברכה המשולשת האמורה מפי אהרן ובניו וחיים על ימי השר יוסיף"[14].
פועלו הציבורי
הקמת משגב לדך וניהולו
ב-20 ביוני 1879 (כ"ט סיוון תרל"ט) הוקמה חברת "משגב לדך" על ידי הרב מנחם ש"ט הכהן חסיד, אביו הרב שם טוב הכהן חסיד ואחיו הרב שלמה שם טוב הכהן חסיד, והוקם ועד גבאים בן עשרה מנכבדי העדה כדי לפקח עליה[15]. הרב מנחם ש"ט הכהן חסיד יזם את המפעל והיה הרוח החיה שמאחוריו במשך למעלה מעשרים שנייה. "עוד מילדותו ראה כיצד שוקד אבי-אמו לעזרת חולים, שהיה מחזיק בביתו כלי-רפואה שונים ומשאילם לנצרכים, וכך הלך גם הוא בדרכי סבא"[6].
חברת משגב לדך הייתה מעין קופת חולים, שנוסדה כדי לסייע לחולים מקרב העדה הספרדית בירושלים. ”מטרתה להיות משגב לדך, להשכיל אל דל וחולה, ללון בביתו, לסעדו על ערש דוי, לעזרו ברופא ורפואות וגם בכסף ומזון אם ידרש לו”[15]. חברי משגב לדך שילמו סכום חודשי נמוך ואם נזקקו לסיוע רפואי הייתה החברה שולחת לביתם רופא, הידוע שבהם היה המנהל הרפואי של משגב לדך, הרופא היווני ד"ר קלרמו מזארקי. ”באופן רשמי היו החברים משלמים דמי חבר, אבל בעד עניים שילם ר' מנחם שם-טוב הכהן מכספו... ד"ר ולך בביקורו אצל סבו התפלא איך יכלו להתקיים בתקציב מוגבל מאד, והתשובה הייתה כי רוח ההתנדבות איזנה את התקציב”[16].
בשנת 1889 נרכש במאמץ רב בנין בית-החולים רוטשילד בעיר העתיקה ונוסד בית החולים משגב לדך. הקמת בית החולים נעשתה בין השאר גם כדי למנוע מהמיסיון הנוצרי לפתות יהודים לקבל טיפול רפואי בחינם במוסדותיהם. כותב הרב מנחם ש"ט: ”שתי מטרות נשגבות שמנו נגד עינינו, ללחום בכל מאמצי כוחנו מול המיסיון בבית החולים שלו והכי נכבד הוא לרומם כבוד עמנו ולאחד את בית ישראל לפחות בעיר אלקינו”[13]
תפקידו של הרב מנחם שם טוב הכהן חסיד היה "סוכן" בית החולים, תפקיד שמקביל למנכ"ל בימינו. בתפקידו זה דאג לכל צרכיו החומריים של בית החולים, גייס כספים לבניינו והרחבתו, וקידם את שמו בין תושבי העיר והארץ.
ביוני 1899, 20 שנה לאחר שהקים את משגב לדך, הודיע מנחם ש"ט על התפטרותו. על רקע ניסיונות להניאו מהחלטתו הוא פרסם מודעה בעניין: ”לרגל טרדותי הרבים וחולשת מזגי ובית מגורי באחת השכונות הרחוקות מחוץ לשער העיר, תחת שלוש אלה ועוד הקיפו עלי יחד, משכתי ידי מסוכנות בית החולים הכללי "משגב לדך". ובכן נדיבי עמנו באה"ק וחו"ל לא יפנו עוד אלי כי אם לגבאי ומנהלי בית החולים הנ"ל או אל הסוכן אשר יכהן תחתי... ומעתה אין אחריותם עוד עלי!”[17]
הרבנים חברי ועד בית החולים נאלצו לקבל את ההתפטרות ופרסמו אף הם מודעה: ”למרות מורת רוחנו הננו מוכרחים הפעם להיעתר להפצרת ידי"ן הרב המופלא מוה"ר מנחם ש"ט הכהן נ"י לקבל כתב התפטרותו ממשרת סוכן, אשר הייתה עליו זה כעשרים שנה מיום היווסד הבית. קשה עלינו פרידתו כי בכל הזמן הזה היה לא אך סוכן בלבד אלא גם סופר, מזכיר, עורך חשבונות, משגיח, מנהל ובכל ע"מ שלא לקבל פרס ובאהבה רבה ובשקידה עצומה ובאמונה נפלאה מאוד ועתה הכרנו באונסו ולרגלי חולשתו לא יוכל עוד לעבוד איתנו...”[17]
לאות הוקרה לפעלו נקבע לוח שיש בכניסה לבית החולים משגב לדך, ובו נאמר: ”לזכר עולם יהיה הרב המופלא חסיד שבכהונה, כמהר״ר מנחם ב״ר שם טוב הכהן זצ״ל, ואחיו מכבד והיקר כמהר״ר שלמה הכהן ז״ל... שניהם מייסדי ביה״ח משגב לדך וטרחו בשכלולו צדקתם תעמוד לעד”[18].
חברות בבית הדין הספרדי
אף על פי שמעולם לא נשא בתפקיד רשמי כרב בקהילה, מונה הרב מנחם שם טוב הכהן חסיד להיות חבר בבית הדין של העדה הספרדית בירושלים. ההיסטוריון מ.ד. גאון מנה את שמו ברשימת חברי בית הדין, יחד עם הרב יעקב שמעון מטלון, אב בית הדין, והרבנים שמואל נסים, חיים דוד סורנאגה, שמואל מיוחס, וידאל חנוך אנג'יל ומרדכי ישראל.
חברות בוועד הספרדים
הקמת ועד הספרדים בירושלים ב-1897 הייתה ניסיון חוזר לארגן את העדה הספרדית בירושלים בצורה מודרנית, כך שלא הגבירים בעלי ההון יהיו אלה שמקבלים החלטות בשם הציבור, וגם כדי להוות משקל נגד לעדה האשכנזית המאורגנת ובעלת ההישגים, ותוך ניסיון ליצור עדת ישראל מאוחדת ביחד איתם. אשר על כן הוחלט על הקמת ועד בו יהיו חברים ”אנשים נכבדים, נקובי שם, ראשי המשתדלים לטובת עמנו, אשר הממשלה מכרת אותם ומהדרת פניהם ומכבדתם ומרוממתם!”[19]
הרב מנחם ש"ט הכהן חסיד נבחר לוועד הספרדים ב-27 באוגוסט 1897, לפי הודעה רשמית בדבר הבחירות לוועד הספרדים שהתפרסמה בעיתון השקפה. ב-1899, עם התפטרותו ממשרת סוכן בית החולים משגב לדך, ביקש גם שלא להיבחר מחדש לוועד העדה: ”פה המקום אתי לבקש מאת חכמי ורבני ונכבדי עדתנו... כי בעריכת הרשימה להבחירה חדשה אשר תהיה בקרוב לא יזכירו את שמי, וגם מאת הבוחרים אבקש לבל יבחרו בי, כי מפני הטעמים האמורים למעלה אי אפשר לי לקבל עלי כל פקודה ומשרה”[20]. עם זאת, חזרו ובחרו בו לחבר ועד הספרדים בבחירות שנערכו בשנת 1906[21].
ניהול בית המדרש "דורש ציון"
אחרי שחזר לפעילות ציבורית נקרא שוב הרב מנחם ש"ט לדגל, הפעם לשם ניהולו של המוסד החינוכי המרכזי של הקהילה הספרדית - בית המדרש "דורש ציון". המוסד הוקם ונוהל על ידי הרב יצחק פראג (אופלטקה) וכאשר נפטר בשנת 1900 מונה תחתיו בנו, הרב יוסף חיים אופלטקה. ואולם הבן נפטר גם הוא בתוך זמן קצר לאחר מינוי, ובשנת 1907 הוחלט על מינויו של הנכד נסים אופלטקה למנהל הכללי ולצדו הרב מנחם ש"ט הכהן חסיד למנהל הכספים. המורה יצחק ישראל שיריזלי מונה לתפקיד ראש המורים[22]. ההיסטוריון גרייבסקי כותב על הרב יוסף חיים אופלטקה שהיה ידוע בחכמתו ובכשרונותיו "...אך לצערנו לא האריך ימים בכהונתו זאת וע"פ בקשת רבני העיר לקחו משרת ההנהלה הרה"ג מנחם שם טוב כהן, והחכם הנעלה מר נסים אופלאטקה בנו של הנז', והחכם הנכבד מר יצחק ישראל שיריזלי הי"ו"[7].
עריכת המאסף
המאסף היה כתב עת תורני, שיצא לאור בירושלים בין השנים 1896–1914 (תרנ"ו - תרע"ד) ונחשב לטוב בתחומו בעולם היהודי בתקופתו. המאסף יצא לאור מדי חודש ושימש כבמה תורנית מרכזית בעולם היהודי הספרדי וגם האשכנזי. עורכו ומייסדו היה הרב בן ציון אברהם קואינקה. הרב קואינקה נהג לצאת לנסיעות ממושכות לחו"ל ועל כן מינה מחליפים לתפקיד העורך. בעת נסיעתו הראשונה לבגדאד, מומבאי וצנעא בשנת 1899, מסר את עריכת כתב העת לידי ידידו, הרב מנחם שם טוב הכהן חסיד, וזאת מבלי ששמו הוזכר בעיתון[23]. בשנים 1902 ו-1906 יצא לנסיעות נוספות לחו"ל והעיתון נערך לסירוגין על ידי הרבנים מנחם שם טוב הכהן חסיד, מרדכי ישראל ויצחק אשכנזי ולעיתים גם על ידי ישראל דב פרומקין, מבלי ששמותיהם הוזכרו[24].
משפחתו
לרב מנחם ש"ט הכהן חסיד ולרעייתו לונה נולדו בת בכורה וחמישה בנים. הבנים אימצו כשם משפחתם את כינויו של סבם, המקובל הרב שם טוב הכהן חסיד, שכונה "אל-חסיד", כלומר החסיד.
בכור שם טוב אלחסיד (1867–1916) – היה סוחר בירושלים. נשא לאשה את בוליסא אסתר, ביתו של הרב יצחק פראג (אופלטקה), מייסד בית המדרש דורש ציון. בניהם, אשר אלחסיד, משה מאוריציו אלחסיד, שבתאי אלחסיד ויצחק אלחסיד ירדו לארגנטינה, עסקו במסחר פרוות והיו ממייסדי ארגון הספרדים הציוניים (CSS) בבואנוס איירס. יצחק אלחסיד חזר לירושלים עם הקמת המדינה ונהרג בקרבות בירושלים ב-27 במאי 1948[25].
אליהו הכהן אלחסיד (1877–1962) – היה סוחר ומראשי ועד הספרדים בירושלים. היה חבר הנהלת בית החולים משגב לדך ומפרנסיו. היה תושב שכונת ימין משה ובעל חנות מנופקטורה (בדים ותפירה) בשוק החדש (מוריסטן) בעיר העתיקה, שהוקם לאחר המאורעות בשנת 1929 ביוזמת הסוחרים, בהם אלחסיד, מאיר חסידוף ואחיו, האחים טוסינה, דוד כהן שאקו, יוסף מארש, עזרא קבסו, מרדכי שלם ואחרים. היה מבעלי המניות הראשונים של חברת המזמין בירושלים בשנת 1920, וחבר בוועד ההורים של בית הספר עזרה בירושלים[26].
אחותו של מנחם שם טוב הכהן חסיד, רבקה, נישאה לרב יצחק רפאל יחזקיהו גאגין (1860–1925) מהרבנים הידועים בירושלים. הרב גאגין היה בנו של הרב שלום משה חי גאגין ראש ישיבת המקובלים בית אל בירושלים, ונכדו של הרב חיים אברהם גאגין המכונה אג"ן, שהיה גם הוא ראש ישיבת בית אל, הראשון לציון והחכם באשי הראשון בירושלים. הרב אג"ן היה נינו של הרב הנודע שלום מזרחי שרעבי, הרש״ש. בנם של רבקה הכהן אלחסיד והרב יצחק גאגין היה הרב שם טוב גאגין, ששימש בתפקיד הרב הראשי הספרדי בבריטניה.
לקריאה נוספת
- משה דוד גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל, חלק שני, ירושלים, התרצ"ח 1937 עמ' 263, 612.
- משה דוד גאון. חכמי ירושלים - קובץ מאמרים. כרך ב', תשל"ט. ירושלים. עמ' 158.
- פנחס בן צבי גרייבסקי, זיכרון לחובבים הראשונים וטובי עסקני הצבור לעדת הספרדים בירושלים, חוברת י"ד, ירושלים, תרפ״ח. עמ' 44.
- 120 שנה לבית החולים הראשון בארץ ישראל, בהוצאת משגב לדך, 1975.
- ראובן קשאני, בית החולים הכללי משגב לדך בירושלים, 1976. עמ' 23–25.
הערות שוליים
- ^ לעיתים מוזכר בשם אלחסיד
- ^ לפי מפקד האוכלוסין של 1910.
- ^ מנחם בן שם־טוב הכהן־חסיד, ספר טוב שם: חידושים, ביאורים והגהות על הסידור של מרן הרש״ש ובו כללים ויסודות להבין סדר כוונות התפלות, ירושל[י]ם: אהבת־שלום, 1990
- ^ משה דוד גאון, כרך ב', יהודי המזרח בארץ ישראל, ירושלים: המחבר, תרפ"ח, עמ' 158
- ^ לפי מפקד הנאפוסים (רישום אוכלוסין) של עדת הספרדית בירושלים, תר"ע (1910). מאגר מידע דף 8, המקור: ארכיון העיר ירושלים.
- ^ 6.0 6.1 דוד תדהר (עורך), "הרב מנחם שם-טוב הכהן (אלחסיד)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 365
- ^ 7.0 7.1 פנחס גרייבסקי, כרך י"א, זיכרון לחובבים ראשונים, פנחס גרייבסקי, 1909
- ^ זכרם לברכה, מוריה, 21 באפריל 1911
- ^ מנחם שם טוב הכהן חסיד., באתר rosetta.nli.org.il
- ^ אוסף כתבי יד תורניים מחכמי המזרח - תשובות הלכתיות ודרושים - שנות הת"ק והת"ר
- ^ קול נהי מציון : ... אבל יחיד ... על איש מופת רב פעלים ... כש”ת ר' שמואל שמחה ז”ל ... / הכותב בדמע מנחם ש”ט הכהן, יליד שאלוניקי ותושב עה”ק ירושלם., באתר web.nli.org.il
- ^ מנחם בן שם טוב הכהן חסיד, לעשות את דבר אסתר!: היא ... אסתר אשר עלתה נשמתה למרום במוצאי יום מנוחה, ג אדר שני תרנ"ז פעה"ק ירושלם ..., מוציא לאור לא ידוע, 1897
- ^ 13.0 13.1 קול קורא לתרומות מאירופה ואמריקה, המליץ, 14 באפריל 1893
- ^ הספרייה הלאומית, אוסף יעקב שאול אלישר
- ^ 15.0 15.1 חברת משגב לדך, חבצלת, 5 במאי 1881
- ^ פרופ' יהושע לייבוביץ', לתולדות בתי החולים היהודיים בירושלים, ספר אסיא - מאמרים תמציות וסקירות בענייני רפואה והלכה כרך שני, ירושלים: ראובן מס, 1981, עמ' 199
- ^ 17.0 17.1 מודעה גלויה, חבצלת, 16 באוגוסט 1899
- ^ משה דוד גאון, כרך חלק שני, יהודי המזרח בארץ ישראל, ירושלים: הוצאת המחבר, 1937, עמ' 263
- ^ עזרת סופרים, המליץ, 29 בנובמבר 1897
- ^ מנחם ש"ט הכהן, פירסום מודעה!, חבצלת, 16 ביוני 1899
- ^ תוצאות הבחירות, להועד הכללי, הועד הגשמי והועד הרוחני, השקפה, 5 בספטמבר 1906
- ^ רפי כפיר, בית ספר דורש ציון – פרק ב', באתר "אהבת ירושלים"
- ^ משה דוד גאון, כרך כרך ב', יהודי המזרח בארץ ישראל, ירושלים: הוצאת המחבר, תרצ"ח, עמ' 612
- ^ משה דוד גאון, חכמי ירושלים - קובץ מאמרים, הוצאת המחבר, תשל"ט, עמ' 158
- ^ קורות החיים של אלחסיד יצחק ב., באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ אליהו כהן אלחסיד - מלון בכל מקום - מרכז מידע למלונות, לינה, אטרקציות ובארץ ובעולם, באתר www.malon.co.il
