ניסן

ערך זה עוסק בחודש עברי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ניסן (פירושונים).

ניסן

ה'תשפ"ד
ה'תשפ"ה
ה'תשפ"ו
ה'תשפ"ז
ה'תשפ"ח

א	ב	ג	ד	ה	ו	ש
		א'	ב'	ג'	ד'	ה'
ו'	ז'	ח'	ט'	י'	י"א	י"ב
י"ג	י"ד	ט"ו	ט"ז	י"ז	י"ח	י"ט
כ'	כ"א	כ"ב	כ"ג	כ"ד	כ"ה	כ"ו
כ"ז	כ"ח	כ"ט	ל'

לוח שנה מלא לשנת ה'תשפ"ד

א	ב	ג	ד	ה	ו	ש
א'	ב'	ג'	ד'	ה'	ו'	ז'
ח'	ט'	י'	י"א	י"ב	י"ג	י"ד
ט"ו	ט"ז	י"ז	י"ח	י"ט	כ'	כ"א
כ"ב	כ"ג	כ"ד	כ"ה	כ"ו	כ"ז	כ"ח
כ"ט	ל'

לוח שנה מלא לשנת ה'תשפ"ה

א	ב	ג	ד	ה	ו	ש
				א'	ב'	ג'
ד'	ה'	ו'	ז'	ח'	ט'	י'
י"א	י"ב	י"ג	י"ד	ט"ו	ט"ז	י"ז
י"ח	י"ט	כ'	כ"א	כ"ב	כ"ג	כ"ד
כ"ה	כ"ו	כ"ז	כ"ח	כ"ט	ל'

לוח שנה מלא לשנת ה'תשפ"ו

א	ב	ג	ד	ה	ו	ש
				א'	ב'	ג'
ד'	ה'	ו'	ז'	ח'	ט'	י'
י"א	י"ב	י"ג	י"ד	ט"ו	ט"ז	י"ז
י"ח	י"ט	כ'	כ"א	כ"ב	כ"ג	כ"ד
כ"ה	כ"ו	כ"ז	כ"ח	כ"ט	ל'

לוח שנה מלא לשנת ה'תשפ"ז

א	ב	ג	ד	ה	ו	ש
		א'	ב'	ג'	ד'	ה'
ו'	ז'	ח'	ט'	י'	י"א	י"ב
י"ג	י"ד	ט"ו	ט"ז	י"ז	י"ח	י"ט
כ'	כ"א	כ"ב	כ"ג	כ"ד	כ"ה	כ"ו
כ"ז	כ"ח	כ"ט	ל'

לוח שנה מלא לשנת ה'תשפ"ח

^{יום טוב / שבתון}

^{חג שאיננו שבתון}

^{יום זיכרון או צום}

ניסן הוא החודש השביעי בלוח העברי במניין החודשים המתחיל בתשרי, והחודש הראשון במניין החודשים המתחיל בו. בחודש זה יש 30 ימים.

מקור שם החודש

כמו כל שמות החודשים המקובלים עד היום בשנה העברית מאז השיבה מגלות בבל, שמו של חודש יובא מהתרבות הבבלית, יחד עם מרכיבים תרבותיים נוספים, אשר הבולט והחשוב שבהם הוא הכתב העברי, המקובל מאז ועד היום. מקור השם במילה האכדית "ניסנו", ומשמעו ניצן, שפריחתו באביב, כנאמר:" הניצנים נראו בארץ" (שיר השירים ב'). שמו של החודש מופיע במגילת אסתר "בחדש הראשון הוא חדש ניסן, ובספר נחמיה "ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך".

משמעות מאוחרת לשם הבבלי ניתן על ידי חז"ל, והיא נגזרת מדמיון צלילי: ניסן מלשון נס, משום שנעשו בו ניסים לישראל.

שמות נוספים לחודש

במקרא מכונה חודש ניסן בשם "החודש הראשון" וכן "ראש חדשים", בציווי מקראי מיוחד שנאמר למשה רבינו זמן קצר לפני יציאת מצרים, ציווי שכלל גם את מצוות קידוש החודש: "החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות י"ב, ב'). שם זה מופיע גם במגילת אסתר "בחודש הראשון הוא חדש ניסן. בביתא ישראל החודש נקרא ליסן. לראש השנה האשורי קוראים 'ריש ניסאנו', כלומר ראש ניצן, והוא חל באחד באפריל, בתקופת חודש ניסן.

טעם נוסף נתן לכך רבי אברהם אבן עזרא "וידענו כי מצוות רבות הן בתורה זכר ליציאת מצרים, והנה ראוי חודש זה להיות תחלת חשבון ישראל".

חודש ניסן נקרא במקרא גם בשם "חודש האביב": "את חג המצות תשמר: שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך, למועד חדש האביב, כי בחדש האביב יצאת ממצרים" (שמות ל"ד,י"ח). רמז נוסף ניתן לשם חודש האביב שהוא אב-י"ב כלומר הראשון לי"ב - שנים עשר החודשים^[1].

מאפייני החודש

חודש ניסן^[2] חל תמיד בעונת האביב, וזאת משום שנאמר בתורה^[3] "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב" ודרשו חז"ל בגמרא מסכת ראש השנה^[4] שיש לעבר את השנה כלומר להוסיף חודש אדר נוסף (הנקרא אדר א') אחת לשנתיים או שלוש בכדי שחודש^[5] ניסן יחול תמיד באביב.

ראש חודש ניסן שימש בתקופת התנ"ך ובתקופה התלמודית, כראש השנה למלכים, ובו התחילו למנות את שנות מלכי יהודה^[6]. בקרב יהודי תוניסיה ולוב נהוג טקס הנערך בערב ראש חודש ניסן ומכונה "בשישה" או "בסיסה". הטקס כולל איחולים לשנה טובה וברוכה, כציון לשנה חדשה, המתחילה, כאמור, בניסן, על-פי מסורות קדומות. על סדר לוח השנה העברי הנוהג כיום, א' בניסן יכול לחול רק בימים ראשון, שלישי, חמישי ושבת.

בהלכה, בכל חודש ניסן לא צמים ולא אומרים בתפילה תחנון. על פי אחת הדעות^[7], חנוכת המשכן הייתה בא' בניסן, ובשנים עשר הימים שלאחריו הקריבו נשיאי שנים עשר השבטים קורבנות, נשיא ליום. זכר לכך, נוהגים לקרוא בכל יום את הפסוקים המתארים את קרבן הנשיא שהקריב באותו יום.

בחודש ניסן חל חג הפסח, ובו מתחילה ספירת העומר הנמשכת עד לחג השבועות.

בחודש זה נוהגים לברך את ברכת האילנות, שזמנה הוא באביב. בנוסף נאמר על חודש זה ש"לא חמה קשה ולא צינה קשה" ולכן יצאו בני ישראל ממצרים בחודש זה.(מדרש רבה, במדבר ג')

על פי אחת הדעות בתלמוד (דברי רבי יהושע במסכת ראש השנה) נברא העולם בחודש ניסן. על פי אותה דעה, ניסן הוא גם חודש הגאולה: "בניסן נגאלו (ממצרים), בניסן עתידין ליגאל".

מזלו של החודש הוא טלה.

ברכת החמה, שאותה מברכים פעם ב־28 שנה, חלה תמיד במהלך חודש ניסן.

מועדים עיקריים

א' בניסן – ראש השנה למלכים ולרגלים – תחילת שנה חדשה בתקופת חז"ל, בסיסה (מנהג יהודי תוניסיה ולוב)
י"ד בניסן – ערב פסח
מט"ו בניסן עד כ"א בו – פסח (מציין את יציאת מצרים)
החל מט"ז בניסן – ספירת העומר
סהרנה (מנהג יהודי כורדיסטן)
כ"א בניסן – שביעי של פסח (מציין את קריעת ים סוף)
כ"ב בניסן – מימונה (מנהג יהודי מרוקו)
כ"ז בניסן – נקבע על ידי מדינת ישראל ליום הזיכרון לשואה ולגבורה למרות שאין קובעים ימי אבל בחודש ניסן

מאורעות במסורת

א' בניסן – היום השמיני של חנוכת המשכן, ובשנים עשר הימים ממנו עד י"ב בניסן הוקרבו קורבנות הנשיאים על ידי נשיאי שנים עשר השבטים קורבנות. ביום זה הקריב נחשון בן עמינדב נשיא שבט יהודה. זכר לכך, נוהגים רבים לקרוא בכל יום את הפסוקים המתארים את קרבן הנשיא שהקריב באותו יום
ב' בניסן – נשרפה הפרה אדומה הראשונה על ידי אלעזר הכהן
י' בניסן – עם ישראל, בהיותו במצרים, לוקח לביתו שה לצורך קורבן פסח
י' בניסן – על פי ספר יהושע, פרק ד', פסוק י"ט, עברו בני ישראל את מעבר הירדן ונכנסו לארץ ישראל בהנהגתו של יהושע בן נון
י"ב בניסן – (על פי המקרא והמסורת היהודית) – עזרא יוצא מבבל לעלות לירושלים
י"ג בניסן – המן האגגי מפיל פור לקביעת תאריך השמדת היהודים
י"ד בניסן – הקריבו בני ישראל את קורבן פסח במצרים
י"ד בניסן – הקריבו בני ישראל בגלגל את קרבן הפסח הראשון בארץ ישראל
י"ד בניסן – היום הראשון משלושת ימי התענית שהכריז מרדכי היהודי לביטול גזירת המן האגגי, בעקבות כך נחגג לדורות יום תענית אסתר
ט"ו בניסן – פסח מצרים, ויציאת מצרים
ט"ו בניסן – המשתה הראשון של אסתר המלכה, עם אחשוורוש והמן
כ"א בניסן – על פי המסורת, נעשה נס קריעת ים סוף
כ"ב בניסן – על פי סדר עולם, היום הראשון להקפות סביב חומות יריחו על ידי יהושע בן נון. לאחר שבעה ימים, בכ"ח בניסן, נפלו החומות
כ"ג בניסן – עם ישראל הגיע למרה, לאחר קריעת ים סוף וצעידה בת שלושה ימים
כ"ד בניסן – המחזה האחרון בספר דניאל: "האיש לבוש הבדים" נגלה לדניאל לאחר שהתענה שלשה שבועות, ומספר לו על חורבן מלכות פרס בידי מלכות יוון ועל העתיד להתרחש בימי מלכות יוון