מסיכת השפיות
מסכת השפיות: ניסיון להבהיר כמה סוגיות אודות האישיות הפסיכופתית הוא ספר שנכתב על ידי הפסיכיאטר הרווי מילטון קלקלי בשנת 1941. הספר נחשב לפורץ דרך בתיאור מקרים פסיכיאטריים, ולאחת העבודות החשובות ביותר על פסיכופתיה במאה העשרים. בהמשגה של קלקלי, "מסיכת השפיות" מתייחסת ל"מסכה" שמסתירה את ההפרעה הנפשית של האדם מהסביבה.[1]
קלקלי מתאר אדם עם פסיכופתיה כאדם שמסוגל לחקות נורמליות ולהסתיר התנהגויות לא-מסתגלות וכאוס פנימי. אך למרות ההצגה החיצונית המשכנעת, האינטליגנטית, ואפילו המקסימה לכאורה, קלקלי טוען כי אדם עם פסיכופתיה חסר את היכולת לחוות רגשות אמיתיים וכי הוא עיוור צבעים להיבט הזה של הקיום האנושי. בספרו קלקלי מסיק כי 'מסכת השפיות' מסתירה פְּגָם נוירו-פסיכיאטרי משמעותי, אך אחד שהוא אינו מצליח לזהות במדויק עם הכלים שעמדו לרשותו.[1] מההשערות של קלקלי התפתח עניין במרכזי בפסיכוביולוגיה של פסיכופתיה, ובמהלך השנים הצטברו ראיות רבות לחריגות במבנה ותפקוד המוח בקרב עבריינים עם פסיכופתיה. הספר הודפס בחמש מהדורות, וקלקלי תיקן והרחיב את העבודה שלו עם כל מהדורה שפורסמה. המהדורה החמישית פורסמה זמן קצר לאחר מותו של קלקלי בשנת 1984. המהדורה הוצאה לאור מחדש על ידי יורשיו של קלקלי בשנת 1988 למטרות חינוך ללא כוונות רווח.[1]
תיאור
מסיכת השפיות, המהודרה החמישית, מציגה תיאוריות קליניות אודות האישיות הפסיכופתית, וכן תיאורי מקרה של 15 מטופלים (במהדורה הראשונה היו רק 9, וכולם ממין זכר). קלקלי עשה שימוש במאפייני הנובלה ותיאורים דרמטיים שונים כדי לתאר את המטופלים. לשיטתו של קלקלי, "מסיכת השפיות" היא זו שמבדילה את הפסיכופת מאנשים רגילים. הוא כתב: "אנו מתמודדים פה לא עם אדם שלם אלא עם מכונת רפלקסים משוכללת המסוגלת לחקות את ההתנהגות האנושית בשלמות. מכונה נפשית משומנת זו מפיקה... סימולציות של רגש אנושי נורמלי... כה מושלם הוא התוצר... שאף אחד אינו יכול לקבוע במונחים מדעיים ואובייקטיביים, מדוע אין זה אמיתי. ועם זאת אתה יודע, או מרגיש שאתה יודע, שהמציאות, במובן של חוויית חיים בריאה ומלאה, אינה קיימת שם... מטופל זה משתנה לכדי רובוט... שמסוגל לעשות כל מה שהאישיות הבריאה מסוגלת לעשות, חוץ מאשר להשתתף בחיים ברמת האישיות."[2]
התווית "פסיכופת", כפי שקלקלי השתמש בה, אומצה גם על ידי התרבות פופולרית, והיא מיושמת לעיתים קרובות על רוצחים סדרתיים ועל עבריינים אלימים אחרים, ללא קשר לשאלה אם האבחנה באמת מתאימה להם. אמנם המונח נפוץ בתרבות הפופולרית, אך לשימוש התרבותי אין רלוונטיות טכנית כל שהיא לקרימינולוגיה, פסיכולוגיה או לפסיכיאטריה.
שכיחות
קלקלי טוען בסעיף קטן שכותרתו "הם לא באים לבד כמו מרגלים, אלא גדודים-גדודים" (ביטוי המופיע בהמלט), שלמרות שקשה להשיג נתונים סטטיסטיים מהימנים, ישנן סיבות שונות לחשוד כי פסיכופתים נכנסים לאשפוזים פסיכיאטריים ולבתי הסוהר בשיעור "גבוה במיוחד". הוא אכן מציג נתונים סטטיסטיים מתוך סקר לפי הוא ותשעה פסיכיאטרים אחרים איבנחו אחד מתוך שמונה מטופלים כבעלי אישיות פסיכופתית.[1]
מאפיינים
קלקלי הציע – על בסיס עבודתו עם פסיכופתים בקליניקה שלו ובמוסדים סגורים 16 (מופחת מ-21 במהדורה הראשונה) מאפיינים לפסיכופתיה:[1]
- אינטליגנציה טובה וקסם אישי שטחי
- היעדר הזיות וחשיבה אי-רציונלית
- היעדר חרדה וביטויים נוירוטיים
- חוסר אמינות
- חוסר כנות ויושר
- היעדר חרטה ותחושת אשמה
- מרכיבי הניעה לקויים להתנהגות אנטיסוציאלית[3]
- שיקול דעת לקוי ויכולת דלה ללמוד מניסיון
- אגוצנטריות פתולוגית וחוסר יכולת לאהוב
- תגובות רגשיות דלות
- היעדר תובנה; חוסר יכולת לראות את עצמם כפי שאנשים אחרים רואים אותם[4]
- היעדר היענות לקשרים בין-אישיים; כפיות טובה כלפי התחשבות מיוחדת שנותנים להם, אדיבות ואמון
- התנהגות יוצאת מן הכלל ומעוררת סלידה לאחר שתייה, ולפעמים גם ללא שתייה - מתבטאת בהתנהגות וולגריות, גסות רוח, שינוי מהיר במצבי רוח, ומעשי קונדס
- איומי סרק של התאבדות ללא מימוש בפועל
- כישלון לעצב ולממש תוכנית חיים (אלא אם כן היא למטרות הרסניות או התחזות)
רשימת הפסיכופתיה המעודכנת שנכתבה על ידי הפסיכולוג רוברט ד' הייר מבוססת בחלקה על הפרופיל הקליני של קלקלי והייר נתן לקלקלי קרדיט מלא בעבודתו. בתחילה, השתמש הייר בפרופיל הקליני ודירג את הפריטים שלו על סולם של 3 נקודות. הייר (1980) דיווח כי לפרופיל מהימנות פנימית טובה, אולם חלק מהפריטים (למשל: אינטליגנציה טובה, היעדר הזיות וחשיבה אי-רציונלית, איומי סרק של התאבדות) לא היו קשורים, או קשורים רק באופן חלש לפריטים האחרים.[5] בעקבות כך בנה רוברט הייר מודל סטטיסטי של פסיכופתיה מתוך הפרופיל של קלקלי, ויצר אופרציונליזציה המאפשרת לבחון כל פריט ולכמת אותו ובכך יצר הערכת פסיכופתיה מהימנה.[6]
עבריינות
בגיל 14 או 15, לאחר שלמד לנהוג, תום החל לגנוב מכוניות בקביעות מסוימת. לפעמים הוא השאיר את הרכב הגנוב במרחק של כמה רחובות או קילומטרים ספורים מהבעלים, ולפעמים באמצע הכביש לאחר שנגמר הבנזין. לאחר שניסה למכור מכונית גנובה, אביו התייעץ עם יועצים, והגיע למסקנה שאולי יש לו כמיהה ספציפית למכוניות, וקנה עבורו אחת כאקט טיפולי. באחת הפעמים בעת שנהג בה, החליט תום להחנות את האוטו ולגנוב דגם נחות יותר, אותו השאיר נִזוֹק בפאתי כפר במרחק קילומטרים ספורים מהמקום בו גנב אותו. לאחר מכן בא במגע עם הרשויות הפדרליות; לנוכח נעוריו והרושם הנפלא שהשאיר על השופט, הוא נשפט למאסר על תנאי. זמן קצר לאחר מכן גנב רכב נוסף ועזב אותו במצב דומה. בסך הכל, תום נעצר ונכלא ב-150 מקרים שונים; משפחתו נאלצה לשלם על הנזקים והקנסות פעם אחר פעם.
— מסכת השפיות, "תום"
קלקלי מבחין בספרו בין עבריין עם פסיכופתיה לעבריין ללא פסיכופתיה. הוא קובע כי הפסיכופת רק לעיתים רחוקות מנצל יתרון כל שהוא על מנת לזכות ברווח, אלא הוא בעל מטרה לא ברורה או לא עקבית, ובדרך כלל מעמיד את עצמו ללא צורך בעמדה מבישה ומסכן את חירותו באופן שנראה חסר היגיון; בספרו קלקלי מדמה את חוסר המנוחה של פסיכופתים לזה של נערים מתבגרים הנאלצים לצפות במלך ליר מתחילתו ועד סופו או להאזין לסימפוניה התשיעית של בטהובן. קל לדמיין אותם חסרי מנוחה, מצחקקים ומפטפטים על דברים של מה-בכך, מריעים בפראות ושורקים בבוז, ובאופן כללי מתנהלים באופן לא-הולם כדי להפר את השעמום. אפילו דחפים חלשים, קטנוניים, או סיפוקים שחלפו מספיקים כדי להניע אותם עד כדי התנהגות לא נבונה, לא נעימה, ואפילו תמהונית.[1]
לטענתו של קלקלי, עבריינים עם פסיכופתיה בדרך כלל לא מבצעים את הפשעים החמורים או האלימים ביותר, אך בדרך כלל בסופו של דבר פוגעים בעצמם. עם זאת, למרות שהוא מציג תמונה כללית של התנהגות אנטי-חברתית חסרת עקביות או מטרה, הוא גם קובע, לפחות במהדורות מאוחרות יותר, שחלקם אכן עשויים לבצע את הפשעים החמורים ביותר או הסדיסטיים ביותר. הוא מציע שזאת היא פתולוגיה נפרדת במקצת אך אינו מסביר מדוע או כיצד.[1]
יש הטוענים כי הקריטריונים בהם השתמש קלקלי לא מייצגים התנהגויות אנטי-חברתיות והתנהגויות עברייניות. יש המציינים כי תכונות הליבה לא תוארו על ידי קלקלי כעוינות או תוקפניות במיוחד, בניגוד להגדרתו של רוברט ד' הייר. לפי דעות אחרות התנהגות אנטי-חברתית מתמשכת היא כן חלק מעבודתו של קלקלי, וכי כל המטופלים שלו היו בעלי היסטוריה ארוכה של הפרות חוזרות ונשנות של החוק, כולל היעדרות מעבודה, גנבה, ונדליזם, הונאה, הצתה, נהיגה בשכרות, תקיפה, נהיגה פזיזה, עבירות סמים ובריחה ממעצר.[7] לטענת חלק מהחוקרים בכך סטה רוברט הייר מהפרופיל של קלקלי (construct drift). אולם, בין רשימת הפסיכופתיה לפרופיל הקליני שכתב קלקלי קיימים מתאמים מובהקים ביותר, דבר המעיד על כך כי עבודתו של קלקלי ועבודתו של הייר מודדות את אותו מבנה אישיותי.[8]
טיפול
לפני שבעלת הבית הצליחה להתגבר על הפחד מעימות איתה, רוברטה נעלמה תוך שהיא משאירה אחריה חוב של חודש. במקביל, היא הצליחה לגנוב סכום כסף נכבד מקרן החברה שהעובדים בנו לנוחותם. על אף שהמשיכה בדרכיה לאחר ששוחררה מטיפול, מכתבים החלו להופיע בתיבת הדואר שלי, עם הודעות בהן רוברטה נתנה את שמי כממליץ. קריאת המכתבים הייתה מלווה באירוניה עצובה שכן הם היו מלאים בתיאורים ושאלות על "אופי טוב", "סטנדרטים מוסריים גבוהים", "אמינות", "האם היית מעסיק את הפונה בעצמך בתפקיד בעל אחריות משמעותית?" למרות הכל, רוברטה הייתה בטוחה כי המלצות כאלה יינתנו ללא הסתייגות ובביטחון רב. כמו עם מטופלים רבים אחרים, גם במקרה זה הייתי צריך להתמודד עם השאלות הקשות של המשפחה: מה עלינו לעשות כעת? מה היית עושה אם היית במקומנו? אלו הן שאלות שלא מצאתי להן תשובה מספקת.
— מסכת השפיות, "רוברטה"
קלקלי כותב במהדורה החמישית של הספר, יותר מ-40 שנה לאחר שפורסמה המהדורה הראשונה, כי פעם אחר פעם הוא נדהם מחוסר התגובה של פסיכופתים לכל צורת טיפול שהוא הכיר, ומחוסר המורא שלהם מפני החוק. בעודו מציין את חירות האדם, הוא מציע להשאיר פסיכופתים בתוך יחידות פסיכיאטריות סגורות ומופרדות. הוא גם מציין כי לא נראה כי טיפול נפשי או שיטות פיזיות כגון טיפול בהלם או לובוטומיה הם פתרון ממשי לבעיה. קלקלי גם מביע אי שביעות רצון משליחת פסיכופתים לבתי הסוהר, שלדעתו לא בהכרח יצליחו לתקן את התנהגותם עקב החריגות באישיותם או "אי שפיות" מוסתרת.[1]
ביקורת
במהלך השנים ספגה עבודתו של קלקלי ביקורת רבה, פריטים כמו "אינטליגנציה טובה", "היעדר הזיות וחשיבה אי-רציונלית", "איומי סרק של התאבדות ללא מימוש בפועל" נמצאו כלא קשורים לפסיכופתיה ואף נמצא קשר הפוך בין חלק מהפריטים לפסיכופתיה. קלקלי כתב את עבודתו כפרופיל קליני ולא הכין כלי אבחון שדרכו ניתן לדרג את רשימת המאפיינים בפרופיל שלו לצורך אבחון, אלא תמצית למה שהוא חשב שהם מאפיינים של פסיכופתים מהתרשמותו הסובייקטיבית ולא כתוצאה ממחקרים שערך. בנוסף, קלקלי השאיר שאלות רבות ללא מענה: לדוגמה, לכמה סימפטומים אדם צריך להתאים בשביל אבחנה? או כיצד ניתן לנקד את הפריטים לצורך אבחון?[9]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 Hervey Cleckley, M.D, The Mask of Sanity: An Attempt to Clarify Some Issues About the So-Called Psychopathic Personality, Scanned facsimile produced for non-profit educational use
- ^ מסיכת השפיות, עמוד 370
- ^ קלקלי טוען בספרו כי בהשוואה לעבריינים אחרים הפסיכופת יבצע גנבה, זיוף, הונאה, ועבירות אחרות בשביל רווחים קטנים להפליא, אף על פי שהסיכוי להיתפס הוא גבוה מאוד. הוא למעשה יבצע מעשים כאלה באופן שעשוי להיראות חסר מטרה.
- ^ בספרו קלקלי משווה את חוסר התובנה של הפסיכופת לזה של אדם הסובל מפסיכוזה חמורה. לטענתו לפסיכופת אין שום יכולת לדעת איך אחרים מרגישים כאשר הם רואים אותו. למשל, באחד מתיאורי המקרה הצבעוניים של הספר קלקלי מתאר מטופל בשם 'גרגורי' שהגיב בתדהמה כאשר הוסבר לו כי הוא עלול להיכנס לכלא בעקבות פשע שביצע. בצורה חלקלקה ובביטחון, הוא הביע את האמונה כי יש לשחרר אותו ולתת לו לחזור למכללה על מנת שיוכל להשלים את לימודיו.
- ^ Robert D. Hare and Craig S. Neumann, Psychopathy as a Clinicaland Empirical Construct, עמ' 7-10
- ^ Robert D. Hare and Craig S. Neumann, Psychopathy as a Clinicaland Empirical Construct, עמ' 7-10
- ^ Robert D. Hare and Craig S. Neumann, Psychopathy as a Clinicaland Empirical Construct, עמ' 7-10
- ^ Robert D. Hare and Craig S. Neumann, Psychopathy as a Clinicaland Empirical Construct, עמ' 7-10
- ^ Robert D. Hare and Craig S. Neumann, Psychopathy as a Clinicaland Empirical Construct, עמ' 7-10
